מדוע את צועקת, גברתי הצעירה?

לקראת סוף הפרק, כשהפסקול עבר משום מה לקלאסי, התחלתי לחוש ברע, נע בחוסר מנוחה בכורסה, ממש כמו אלכס ב"התפוז המכני" לשמע התשיעית של לודוויג ואן. באותו רגע הבנתי מה מפריע לי אצל בוזגלו עוד מהעונה הראשונה של הסדרה - מבחינתו הכל הולך. אין גבול אצלו לאקלקטיות של החומרים. דרך העבודה שלו נותנת משקל עודף לנפלאותיו של חדר העריכה - בו, כמו במעבדת כימיה, צריך להפיק זהב מעפר - וכמעט שמתעלמת מהעבודה הבסיסית של כתיבה ובימוי.

בוזגלו לוקח כמה צעדים רחוק מדי את מושג המצלמה המשוטטת. חופש האלתור האמנותי שהוא נותן לצוות הצילום ולשחקנים - במטרה לעצב לוק של שידור חי, אמיתי, אותנטי - כבר הפך למיתוס מקומי שלא בצדק. אם שכח, הוא מביים דרמה עלילתית ולא סדרה תיעודית. עלילה צריך לכתוב, סיפורים צריכים להיבנות ולהשתרג. אבל בזה בוזגלו לא מתעסק. זה לא מעניינו. הוא מציב מצלמה מול תא בבית הסוהר ומחכה לראות מה קורה.

וכמה מפתיע שכלום לא קורה. בכל פרק שהיה עד היום נמצאו שתיים או שלוש סצינות ענייניות, ממוקדות, שתורמות לקידום העלילה או מקנות נופך נוסף לאחת הדמויות, ואילו היתר מתפקדות כדקות סאונד-בייט מתות שקשה להבין איך לא נשארו על רצפת חדר העריכה.

לפחות מחולי אחד השכילה הסדרה להיפטר. אווירת ההיסטריה כבר לא אופפת כל התרחשות מינורית. אם עד היום נדהמנו לראות איך אצל בוזגלו כל שחקן זוטר וניצב רגעי מצליחים להתחבר אל הצעקה הראשונית שלהם, עלאק סדנת לי שטרסברג, ניתן היה אתמול לאתר איכויות משחק מפעימות באמת גם בדציבלים נמוכים הרבה יותר.

אבל האישיו הכי גדול והכי מתוקשר סביב "זינזאנה" היה תמיד הפולמוס המוסרי/חברתי/עדתי שהיא מעוררת. תסלחו לי, אבל באמת שהתאמצתי אמש ללא הצלחה לחשוף איזשהו קצה של נושא לדיון. על מה בדיוק אפשר להתפלסף? על רוצחים שלא מתעמתים לרגע אחד עם הפשעים שביצעו? על אהבה הומוסקסואלית שמוצגת בצורה שטחית של שיוף ציפורניים? על רב-אתניות שרק מוצגת אך לא מטופלת כלל? ואולי יש מקום לתהות על הרוח הגזענית שנושבת בין פרקיה של סדרה בה כל אשכנזי הוא או פראייר, או דביל, או סתם משרת של איזה סולטן מזרחי עב כרס.

נשארה לי רק עוד הודעה קצרה ליוצרי הסדרה: החל מהשבוע "אוז" משודרת בימי רביעי.