לפני כמעט 20 שנה, כשהייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, לימדו אותנו שיעור מעשי בסטראוטיפים. המרצה הראה לנו קטע וידיאו קצר של גבר או אישה, ואז היינו צריכים לתאר אותם. לכתוב מאיפה הם, מה הם עושים בחיים וכו'. כולנו טעינו, בכל הדוגמאות. האישה החרדית שכולנו חשבנו שמגדלת 12 ילדים באיזו דירה צפופה בבני ברק התבררה כבעלים של חברת הייטק; האיש המלוכלך עם כתמי הזיעה הבולטים שכולנו חשבנו שעובד באיזו עבודת כפיים בעיירה שכוחת אל התברר כמורה בית ספר תל אביבי שפשוט חזר בדיוק מאיזה אימון אירובי. זה היה שיעור נחמד עם לקח שכולנו מכירים עוד מגן חובה ו/או מהמשנה: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
כנראה שלא למדתי כלום. אתמול, כשקראתי את הדיווח של אלי אשכנזי בוואלה! חדשות על מכתב איומים שהונח בביתה של אישה בטבריה מכיוון שהיא מתלבשת בלבוש "לא צנוע", ישר דמיינתי אישה שמסתובבת ברחוב בקומבניזון שקוף, לכל הפחות. לרגע אפילו יכולתי לדמיין אותה יורדת לזרוק את הזבל בביקיני אדום בוהק. בכל זאת, טבריה, וחם.
למען הסר ספק ייאמר מיד שהדס מדמון, היעד של מכתב האיומים, לא לבשה בגד ים במרחב הציבורי. למרות שגם אם הייתה עושה את זה, השם ישמור, זו הייתה זכותה - ובכל מקרה לא מצדיק את המכתב שהיא קיבלה מהשכנים "המודאגים". אלא שברגע הראשון, זה בדיוק מה שדמיינתי. לרגע אפילו התחלתי להגן בראש על כותבי המכתב העילג בכך שאולי היא עשתה פרובוקציה מכוונת. אולי זה עוד מקרה בו התקשורת מספרת חצי סיפור ומוציאה את החרדים רע? אולי בעצם זו איזו פעילת מחאה שעברה לגור בכוונה בלב שכונה חרדית כדי לעצבן את השכנים בפרובוקציה מחליאה?
האמת היא שהמכתב היה כל כך אלים, שלא היה בכלל ספק שמה שקדם לו היה קיצוני. "אנחנו מאוד מקווים שהבנת את הנושא לפני שאנחנו נצטרך לעשות דברים לא נעים ואף יותר מזה חלילה (תביני לבד)", נכתב במכתב, באיום מאוד לא מרומז. בהמשך, אותם עבריינים אלימים גם ניתקו לה את המים בדירה. טוב, זה די ברור שמדובר בצעירה חילונית שהחליטה לטלטל את העגלה המלאה של השכנים. ואז היא הגיעה להתראיין אצל אמנון לוי בערוץ 13 - ופוצצה לי את הראש.
אמנון לוי פנה אל הדס, ועל המסך הופיעה אישה דתייה. כיסוי ראש והכל. אמא לשני ילדים, במקור מצפת, שהולכת עם בגדים צנועים. ואפילו מאוד. אז לא, היא ממש לא יצאה מהבית בבייבידול ולא תלתה כביסה בביקיני שובב. חטאה היחיד, שאני מודה שלא שמתי לב אליו בהתחלה: המטפחת שלה לא מכסה את כל הראש שלה, כך שניתן לראות קצת מהשיער שלה. אגב, כיסוי ראש עם חלקים מהשיער שמבצבצים ממנו זה סימן ההיכר של הסטודנטיות באיראן שמתנגדות לחוקי החיג'אב. תמיד ידענו שטבריה קרובה לממלכת ירדן, לא ידענו כמה שהיא בעצם קרובה לאיראן.
הריאיון עצמו היה מוזר. לוי ניסה להוציא כותרות מהמרואיינת, שנראה שבאמת לא מחפשת לעשות בעיות לאף אחד אלא שרק יתנו לה לחיות את חייה בבית שלה. היא ניסתה לא לעשות הכללות, והבהירה שהיא יצאה עם העניין לתקשורת בתקווה שזה יעזור להרתיע את כותבי המכתב מלהמשיך להטיל עליה טרור. הריאיון הקצר המשיך לדיון קצר באולפן בו כולם הסכימו שזה פשוט מזעזע. באופן מפתיע, אפילו ישראל כהן - שהודה שזה קשה לו לא להגן באופן אוטומטי על חרדים - הסכים שעושים להדס עוול נורא.
אלא שאמנון לוי, אחד שדווקא מבין בחרדים, בחר להתמקד בעניין "הצניעות" של הסיפור. האם הדס לבושה מספיק צנוע? האם בשנים האחרונות החרדים מקפידים יותר על צניעות מאשר בעבר? האם התורה בכלל עוסקת בענייני צניעות (אמ;לק: לא)? זה היה דיון מעניין, אבל כזה שלא קשור בכלל למכתב האיומים שקיבלה הדס הנחמדה. זה לא סיפור של צניעות, אלא סיפור על כוח ואובדן שליטה.
העובדה שהדס ומשפחתה נאלצו לעזוב את הדירה שלהם בעקבות האיומים, היא הוכחה שישראל של 2023 מתגמלת אלימות. זה מגיע מראשי המדינה, ומחלחל למטה. רוב החרדים, כמו רוב החילונים, רק רוצים לחיות בשלום. אלא שהקיצוניים הפכו לקיצוניים יותר, ולא במקרה. החרדים הקיצוניים לא הפכו ליותר צנועים, אלא גם הם הבינו שבימים האלה אין חוק בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה. תחפשו בגוגל את הפסוק הזה, לא מן הנמנע שאתם חושבים שהוא אומר משהו אחר לגמרי ממה שהוא בעצם אומר.