מדינת ישראל היא סיר לחץ מהביל של גזענות. זה נכון במובנים מסוימים כבר שנים, ואולי מיום הקמת המדינה - אבל הגזענות הזאת מעולם לא הייתה פומבית יותר, בוטה יותר וחסרת בושה יותר - כפי שהיא מתנהלת בישראל של 2023.
היו אתמול בישראל בוודאי עשרות מקרים של גזענות ואפליה "שגרתית". סבתא שבחרה רופא אשכנזי במקום רופאה מזרחית, או איזה בעל בית שסירב להשכיר דירה לזוג גייז. ככה זה. השנאה מבעבעת פה מכל פינה, ואין בתוכה היררכיה מסודרת. ברוך השם, יש מספיק שנאה לכולם. שנאה לערבים, שנאה ליהודים, שנאה למזרחים, שנאה לאשכנזים, שנאה להומואים, שנאה לדתיים, שנאה לימנים פשיסטים ושנאה לסמולנים בוגדים. ובכל זאת, בכל פעם שמישהו מתעד רגע גזעני טהור, שמבוסס על בורות ושנאה, זה הופך לנו את הבטן.
אתמול זה נגמר בדמעות. אדם שנשפט על ידי הזולת אך ורק בגלל המראה החיצוני שלו, תוך כדי התעלמות מוחלטת מתרומתו למדים ולמדינה. צריך להיות חסר רגשות לחלוטין כדי לא להצטמרר מגועל הנפש המזוקק שחווה אתמול מוחמד אבו פאני, שלוש פעמים אלוף ישראל עם מכבי חיפה, כשעלה לשחק במדים הכחולים לבנים של הנבחרת באצטדיון טדי. דווקא שם, בבירת ישראל, זכה הכוכב הישראלי לשמוע את האוהדים שלו קוראים לו "מחבל". אי אפשר היה להתעלם מזה, בכל פעם שהכדור הגיע אליו, קריאות בוז צורמות מילאו את האצטדיון.
זה הגיע בלי שום פרובוקציות מצדו של אבו פאני, מלבד העובדה שהוא נולד למשפחה ערבית-ישראלית. 32 משחקים יש לו במדי נבחרות ישראל לאורך השנים. אחרי שירד אמש עם דמעות לחדר ההלבשה (דווקא אחרי ניצחון), לא מן הנמנע שזה יהיה המשחק האחרון שלו פה. איך אפשר לדרוש משחקן לבוא ולשחק בהתנדבות עבור הדגל, תוך כדי סיכון הקריירה המקצוענית שלו, בשביל קהל שמקבל אותו בקריאות גזעניות?
קפטן הנבחרת, אלי דסה, התייחס לקריאות המכוערות בסיום המשחק ואמר שזה "זה בלתי נסבל. גם כשחקן שחור שחווה גזענות מדי פעם... אין לזה מקום". דסה, שנולד בישראל למשפחה יוצאת אתיופיה, הזכיר לנו את האמת שכולנו נוטים להדחיק. במדינה עם כל כך הרבה זהויות וקהילות, עדיין יש אנשים שנחשבים ל"שונים", והם נשפטים בהתאם. הם שונים בפני קהל אוהדי הכדורגל, כמו שהם שונים בפני המשטרה וכן, גם בפני התקשורת.
זה היה המקרה המתועד השני באותו יום של התפרצות גזענית בוטה. המקרה הראשון התפוצץ ברשתות החברתיות במהלך היום, הפך לוויראלי - ומצא את דרכו לכל מהדורות החדשות בישראל. עו"ד ישראל הירש, חסיד בעלז, נסע באוטובוס בעיר מגוריו הוד השרון ותיעד את עצמו בזמן שהוא מוטרד על ידי נוסעת אחרת שטענה שהוא משתמט מהצבא. הירש, במקרה קצין בדרגת סרן במילואים, צילם את עצמו בווידיאו בזמן שהוא עושה קציצות כשרות מהמטרידה האלמונית.
הסרטון של הירש דיבר בפני עצמו. התגובה שלו הייתה מצוינת ורהוטה. בצדק רב הוא הסביר לתוקפת שלו שהוא ישראלי בדיוק כמוה, וזכותו לחבוש כיפה לראשו בלי שיטרידו אותו באוטובוסים. זה נכון אם הוא חרדי, ערבי, גיי או חלילה עיתונאי, לא עלינו. זה נכון אגב, בין אם הוא עשה צבא או לא. אם כי, די ברור שבמידה והירש באמת היה מקבל פטור משירות צבאי (ולא משנה מאיזו סיבה) הסרטון הזה היה הופך להרבה פחות ויראלי, וזוכה להרבה פחות תמיכה מהציבור הכללי. ככה זה, כאמור, במדינה שמקדמת בורות ושנאה כדרך חיים מצד אחד, ומצד שני מקדשת את השירות הצבאי כאילו היה ערך עליון.
אחסוך מכם את המונולוג הקבוע שלי על כך שלא מדובר בידיעה חדשותית שאמורה למצוא את עצמה בכלל במהדורות החדשות המרכזיות. את הקרב הזה הפסדתי מזמן. ובכל זאת, אם כבר הוחלט להקדיש דקות ארוכות לסיפור על "חרדי שהותקף מילולית באוטובוס רק בגלל המראה שלו" (כך הוצג הסיפור בחדשות 12), ניתן היה לעשות עבודה עיתונאית מעט מדויקת יותר, בלשון המעטה.
מי שהחליט להרים את הכפפה ולעשות מעט יותר מלהציג את הסרטון ולעשות "נו נו נו" בשידור היה גיא לרר, שראיין את התוקפת בתכנית "הצינור" והציג זווית חדשה ומורכבת לסיפור, כשחשף שמדובר במתמודדת נפש, שסובלת ממקרים של התפרצויות זעם. זה לא הופך את הדברים שהיא אמרה לפחות דוחים וחמורים, כאשר גם אחרי שהתנצלה בשידור בפני הירש פלטה הערה גזענית כלפי מרוקאים.
מעניין אגב שהנוסעת החילונית, שסובלת לדבריה ממניה-דיפרסיה, בחרה לכנות את עצמה "מתמודדת". מדובר כידוע בגרסה המודרנית המכובסת שנועדה לאפשר להתייחס לאנשים שסובלים ממחלות נפשיות בלי להגיד שהם "חולי נפש", תיוג בעייתי שמונע מרבים לחפש עזרה רפואית. פעם, לא מזמן, עדיין היו קוראים להם "משוגעים". אגב, מזה עשרות שנים שפסיכיאטרים מנסים לענות על השאלה: "האם גזענות היא מחלת נפש?". בשנת 1969 קבעה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה שגזענות כלפי שחורים אינה מחלת נפש, מכיוון שגזענות כלפי שחורים היא פעולה נורמטיבית. זו הייתה תקופה אחרת, כביכול.
אבל הנה גם היום, בישראל, חסרים אנשים נורמטיביים שיצדיקו פעולות גזעניות נגד חרדים, ערבים או שאר קבוצות מיעוט? האם צריך לסבול מהפרעה נפשית כדי להתעצבן על חרדי באוטובוס, או שפשוט צריך לצרוך קצת יותר מדי מהדורות חדשות? מה שכן, אפילו במהדורה המשוועת לרייטינג של ערוץ 13 לא היו עושים אייטם שכותרתו: "משוגעת צעקה על חרדי באוטובוס".
ואכן, בבית המשוגעים של חדשות 13 החליטו להתעלם מהחשיפה של עצמם, וליישר קו עם הכותרות של המתחרים. וכך, למרות שעברה שעה מהריאיון המצוין של גיא לרר, הכתבה קודמה במהדורה המרכזית של הערוץ עם הכותרת "התוקפת מסרבת להתנצל". כך נכתב בטיזרים לכתבה, וכך גם בסטריפ התחתון בזמן שידור הכתבה עצמה, בה כמובן לא ציינו את החשיפה של לרר כי מדובר במתמודדת נפש. לרגע אפשר היה לחשוב שהעורכים של המהדורה של חדשות 13 פשוט לא צופים בתכנית "הצינור", אלא שבסיום הכתבה נאמר בקצרה כי "אצל גיא לרר [היא] הסכימה לחזור בה". ככה זה כשמהדורות החדשות מתגייסות למען שנאה ושיימינג.