רק לפני כמה ימים טעיתי לחשוב שצפינו בפרק שיציל את גיא. אם כי גם לתחבולות עריכה מחוננות יש גבול ויתרה מכך - גיא פשוט לא רוצה שיצילו אותו. להפך, יש מצב שגיא ממש רוצה שידיחו אותו. בשלב זה, הוא כבר מבין שהתוכנית שלו להיכנס לבית על תקן גב-גבר ואולי לנהל רומן עם דוגמנית טובת מראה ובעלת אופי קצת יותר גנרי יותר מניקול, השתבשה לו ואין לו מושג מה הוא עושה שם. כאילו באמת, רק דייר שמתחנן שידיחו אותו יכול לקרוא לפרפר "ג'וק עם יחסי ציבור". מה השלב הבא? לטעון שלמופאסה הגיע למות?
אבל שום דבר לא הולך לגיא כמו שצריך. אפילו התוכנית שלו לחתוך הביתה מצליחה להשתבש ובינתיים נדמה שכל מי שמתקרב אליו, מתקרב גם למדרגות - ומודח. עם ההדחה האחרונה, גיא נותר נטול מערכות יחסים בבית. הפעם זה היה ההוא, נו… ההוא שהודח אתמול. בלון? כיליון? שיממון? אה, נכון. אלון. האיש שעמד להדחה ראש בראש עם יובל לוי ונבעט החוצה בחיוך זחוח של אדם שלא יודע שההישג הכי מרהיב שלו זה לחיות בבית הכי מתוקשר בארץ במשך חודש ועדיין להישאר אנונימי, או לכל היותר להיות "ההוא שגר בשלט חוצות בראשון לציון ליומיים". אז אם חיפשתם חומר למחשבה שיפיג את שביזות יום א' וחוסר שביעות הרצון מהחיים שלכם, אל תודו לי, תודו להוא. נו, שוב שכחתי. אה נכון, אלון.
אבל נחזור לגיא, שהיה רגע מפריצת דרך וכבר כמעט הבין שהוא נמשך ליובל לוי למרות שהיא גם אישה וגם חכמה. אבל במקום זה, הוא שוב מפשל ואף פותח איתה חזית. אני מזכירה, מדובר באישה יותר שברירית וחמודה מבמבי שנקלעה למה שאני וחברותיי המילניאליות מכנות גזלייטינג. גזלייטינג שהתחיל כזכור, עוד בשבוע שעבר עם משימת שטיפת הכלים, כשביקשה ממנו בנימוס לטפל בערימה שהצטברה בכיור וזכתה לתגובה מזלזלת מצדו, כשהביע רצון לחבל במשימה, לכאורה. מסתבר שאיפשהו בתוך הדיאלוג המשמים הזה הסתתר גאג של גיא. השמועות מספרות שהבדיחה עדיין מתחבאת מתחת למזרון של סתיו. בכל אופן, גם אנחנו וגם יובל לא הבנו איפה המצחיק.
מעבר להומור סר טעם, גזל הדעת של גיא התבטא בחילופי האשמות כלפי יובל על חוסר הבנה, רגישות יתר, קורבנות (בבית שגרה בו סתיו, כן?) ואובדן חוש הומור. בגדול, הוא קרא לה היסטרית מבלי להגיד שהיא היסטרית. שזה כידוע, דפוס התנהגות ידוע שנועד לבטל רגשות של נשים ולמסגר אותן כמשוגעות במקום להתייחס אליהן ברצינות. אז הוא יכול לטעון שהוא קצת פרימיטיבי, בפועל הוא מדקלם פרקטיקות מיזוגיניות שלא מחמיאות לאף אחד מתחת לגיל 85. זה שאתה חתיך, לא אומר שמותר לך, אוקיי?
או שכן?
הרי בשבוע האחרון נדמה שהרוחות השליליות נושבות לכיוון יובל לוי והן קשורות קשר הדוק לתאקל שלה עם גיא, לאחר שהביעה קושי לתקשר איתו באסיפת הדיירים הסכסכנית. אל תטעו, זה לא מקרי שגם היא ויענקי יצאו מהישיבה הזו חבולים, דומעים ושקועים בעלבון עמוק. שכן, מדובר בשני דיירים שלא מסוגלים או אפילו מעוניינים לנהל קונפליקטים כוחניים. ובהתאמה, שניהם חטפו על זה והואשמו בהתייפייפות - שם תואר שעוד יחזור על עצמו בפרק הזה לא מעט. בדרך כלל, כשמישהו ינסה לבטא נחמדות, אמפתיה, נימוס או סתם מחווה אנושית סבירה.
כאמור, ההתנהגות הזו חזרה על עצמה גם בתחילתה של ארוחה שספיר עמלה עליה במשך שעתיים. היא הגדילה למזוג לכולם בצלחות ובאופן כללי עשתה הכל חוץ מלקשור להם סינר ולטפוח להם על הגב עד שיצא גרעפס. בטרם החלו הדיירים לאכול, שניר ביקש מהם להמתין עד שספיר תסיים את ההכנות במטבח (עבור ארוחה שהיא הכינה להם, כן?) ותצטרף אליהם. במילים עדינות, הבקשה הזו לא ירדה לכולם טוב בגרון.
נכון ילדים, מתייפייף שמופיע במערכה הראשונה, יחטוף התייפייפות כמה וכמה פעמים עד סוף הפרק. הפעם זה היה שניר שחטא בהתייפייפות - אותו שניר שקרא ליענקי מתייפייף כשביקש לא לקחת חלק בעליהום על סתיו. הרי להתייפייף זה כמו קורונה, פעם אתה מדביק ופעם אתה נדבק. רק שאף אחד לא ממציא חיסון וגם אם היו ממציאים, מישהו כבר היה קורא לך כבש - אבל כבש מתייפייף.
לטיפשות אגב, עדיין אין חיסון וזו ככל הנראה הסיבה שבגללה אלון הרהיב להיעלב ולהכריז על שביתת רעב מדומיינת כשהחליט להגיב לבקשה של שניר כמו ילד קטן, שגילה שהוא צריך לאכול כמה ירקות לפני שיפנקו אותו בקינוח. לא ברור את מי הוא העניש ומה הדחיפות להגן על כפיות הטובה שלו. אבל כאמור, לקרוא לכולם מתייפייפים זה הרי קל יותר מלהודות שאתה מתנהג כמו אפס. לו רק יכולנו לתפור שניים במחיר של אחד ולארוז אותו עם גיא איתו בטייק אוויי החוצה.
אגב, יובל לוי חטפה לא מעט בפרק הזה גם מאברהם, ששפך קפה שחור ומגורען לכיור בזמן ששטפה כלים. בעוד שהיא העירה לו בנימוס ובשקט, אברהם ענה לה בעוקצנות פרובוקטיבית זולה וצעקנית שנועדה להוביל לתשומת לב שלילית כלפי יובל - כי זה מה שהוחלט השבוע אצל חבורת המקובלים החדשה שלו. לצערי גם ספיר לקחה חלק בתדלוק הכוחני הזה, כשטענה שיובל היא זו שמתבריינת על גיא. עכשיו בואו, מדובר על אישה בת 30 שפוחדת מעימותים וחולמת על שניצלים. אבל ככה זה עם גברים יפים, תמיד סולחים להם על הכל. וכשגיא מוריד הנחייה להתעמר במישהי - מצייתים לה.
גם לרה מסתמנת ככוח שלילי ולא אותנטי בבית ונדמה שלאחרונה רוב השיחות סביבה קשורות לטינופת שהיא מרגישה צורך לשפוך על אחרים כל הזמן. לא ברור את מי בכלל היא אוהבת ואם בכלל ומכל ההשחרות שיוצאות לה מהפה (ותאמינו לי, יש כל כך הרבה שכבר קשה לעקוב) - צרם לי במיוחד כשטענה שיובל לוי כועסת כי היא - הולד איט - ב-מ-ח-ז-ו-ר.
מילא שאחד הבבונים בבית יעמוד מאחורי אמירה דוחה כזאת, אבל לא ברור איך משפט כל כך מקטין ומזלזל נפלט מפה של אישה אחרת. בכלל, מרגיש שלרה מרשה לעצמה כי אמורים לכבד אותה בגלל שהיא אישה בוגרת ושיש לה מבטא שגורם להכל להישמע מצחיק. בפועל, רוב הזמן היא צבועה, עסקנית וסכסכנית. כאילו באמת, מיצינו את הדאחקת מבטאים הזה ב-2010. מבחינתי לגמרי אפשר להשאיר אותה שם, ביחד עם העונה הבאה של "שנות ה-90".
תראו, בגדול אני אמורה לכתוב פה טור סיכום מצחיק ופאן, אבל אין דרך עדינה לומר את זה - לצפות באח הגדול זה לא רק להזדכות על תאי מוח מול הטלוויזיה. ברוב המקרים, זה גם מרגיש כמו להביט במראה של החברה הישראלית, לזוז באי נוחות ולא לאהוב את מה שנשקף ממנה. אני יודעת, נורא מתחשק לומר שזה לא אנחנו, שאולי המראה קצת מלוכלכת. אבל בינינו, היא משקפת הכל.
אך בשונה ממראה של קניונים - המראה של האח הגדול לא חוסכת מאיתנו חמישה קילו של ייאוש. במראה הזו אפשר לראות כיצד דרך ארץ היא חולשה נלעגת ושאדם אדיב, נדיב ואמפתי משול לסמרטוט שמפנה את הלחיים שלו כשסוטרים לו. או בקיצור, פראייר. והבית, בדיוק כמונו - מחולק לפראיירים מתייפייפים ולמי שחושבים שרק כוח מבין כוח. כי כידוע, כבר 70 ומשהו שנה שזה עובד לנו יופי.
הקיץ של סתיו
כיאה לעונת מעבר, סתיו נכנסה למוד הפכפך במיוחד אפילו ביחס לעצמה, עד כדי כך שבפרק הזה הייתה לא פחות מאייקון של העצמה נשית, שלום, אחווה ורעות. ובואו, זה לא מובן מאליו במקרה שלה. כזכור, עם התהדקות היחסים בין אברהם וספיר, שגם מזמוזים מתחת לשמיכה לא יהפכו אותה למרתקת - היחסים של הבסטיז לשעבר, אנדרדוגים חסרי תקנה לכל הדעות - העכירו עד לכדי עימותים כעורים רוויי נקמנות.
במילים אחרות, לאברהם יש עכשיו בת זוג עם חברים מקובלים, אז קצת הוא שכח מי היה שם בשבילו כשאף אחד לא סבל אותו. נכון, לכולנו יש אימג' של חבר/ה כזה בראש ואת מספר הטלפון שמחקנו. ולכן, לפנים משורת הדין וכי כשמגיע מגיע - אני גאה לומר שסתיו הצליחה לחולל בי משבר זהות. פרק אחד, שלוש שיחות שלום מוצלחות עם ספיר, גיא ואברהם. בחיי, איזו אישה מבלבלת.