הזמר חופני כהן, זוכה פרס אמ"י למפעל חיים, הלך לעולמו. בן 76 במותו. חופני התמודד לאורך השנים מקשיים רפואיים שונים, היה חולה סכרת, עבר השתלת כלייה, ראייתו נפגעה ורגלו נקטעה. "בצער רב משפחת כהן מודיעה שהאח, האבא והסבא המדהים חפני הלך לעולמו. איבדנו את היהלום שבכתר המשפחה" הודיע אחיו, הזמר יזהר כהן, בעמוד הפייסבוק שלו.
בשיחה עם וואלה! תרבות הוסיף יזהר כהן: "אנחנו בשוק, כולנו עדיין בהלם. חופני נפטר בבית חולים תל השומר, מסיבוכים של סכרת. מזל שהיינו לידו לאורך כל הימים והלילות האחרונים. הוא זכה שמשפחתו סביבו, מחבקת, מנשקת, שרה ומברכת אותו".
כהן נולד בתל אביב בדצמבר 1946 למשפחה מוזיקלית: הוא בנם הבכור של שלמה כהן, המוכר בכינויו "סולימאן הגדול", ושרה כהן, מחלוצי השירה בציבור בארץ. חופני כונה "סולימאן הקטן", אחיו הצעירים הם הזמרים פנחס (פיני) כהן, שהיה סולן צוות הווי של הנח"ל, המפורסם מכולם יזהר כהן ובת הזקונים ורדינה כהן. "הכל קיבלנו מההורים", אמר חופני בריאיון למעריב ב-2012, "אבא היה אביר הזמר העברי ואף פעם לא שאל, עשית שיעורים? אלא ניגנת היום? בבית דיברנו רק עברית ואכלנו גפילטע פיש לצד המרק התימני".
חופני הפך לזמר, בדרן ומנחה בגיל צעיר. לאחר שהתלווה מילדותו להופעות ולקומזיצים שארגנו הוריו, בגיל 17 כבר שר במועדונים כמו "כליף", "זורבה" ו"אריאנה", והרוויח יותר מאביו. ההורים רצו שיהיה נגר. בזמן שורדינה כהן ויזהר כהן נמשכו לפופ, חופני דאה על רוח מזרחית - מה שלא מנע ממנו גם לשיר ביידיש, להכיר היטב את סשה ארגוב, ולבצע גרסאות כיסוי לשירי החלונות הגבוהים. אחת ההשפעות הראשונות שלו על המוזיקה הישראלית הייתה בסוף שנות השישים, כשהציע לזמרת צעירה בשם רבקה מנשה לשנות את שמה לריקי גל.
להיטו הראשון כסולן היה "בת הזמן" שביצע בפסטיבל הזמר המזרחי ב-1976. מאוחר יותר הקליט את "בחיק הטבע" ("שיר המסטול"), שביצעה במקור שלישיית הנשמות הטהורות, והוציא את אלבומו הראשון. צעד משמעותי בקריירה התרחש ב-1984 כששיחק בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע של חיים גיל, "כסאח", שעסק בזמרי הקסטות. לפסקול הסרט הוא הקליט עם דקלון את השיר "לשיר בקול ערב", שיצר אביהו מדינה. הסרט עורר הדים רבים. על שער עיתון "לאשה" ביוני 1984 ופיע לצד פנינה רוזנבלום, ששיחקה לצדו, שניהם בעירום חלקי שנחשב לנועז יחסית לתקופה. בתחילת שנות התשעים הקליט את שיר העידוד לנבחרת ישראל בכדורגל "אל אל ישראל", והתבסס כזמר קבוע במשחקיה. במקביל, בלט כמנחה מוביל באירועים שונים הקשורים לזמר הים תיכוני, כמו התימניאדה באילת. עם הזמן נעלם מהתודעה, ובעיות רפואיות שונות הקשו עליו לשיר.
"במשך שנים לא הרגשתי רע בכלל", אמר למעריב ב-2012, "הייתי טייקון. הייתי הולל. שמונה שנים וכמעט כל וויקנד נסעתי לחו"ל. יש לי 176 כניסות לאמריקה, שתבין. ופתאום הופיעה הסוכרת. לאחר מכן חלה הידרדרות איומה. בשלב מסוים איבדתי כ-70 אחוז מהראייה שלי. לא יכולתי לצפות בטלוויזיה, לנהוג, לקרוא עיתון, לזהות אנשים, נפלתי, הובילו אותי והסיעו אותי. הגעתי עד ייאוש. עיניים זה מרכז החיים. במקום רגל אתה יכול לשים פרוטזה, אתה יכול לחיות עם יד אחת, לאוזן יש מכשירי שמיעה - אבל בלי ראייה אתה לא שווה שום דבר ואין טעם לחיות. במקביל גם התגלו בעיות בתפקוד הכליות, הלב וכלי הדם. נכנסתי למחול שדים בריאותי".
חופני סיפר אז כי חווה קשיים עם בעקבות גירושיו והתמודד עם בעיות כלכליות. "בגלל המחלה לא עבדתי. הייתי בעיקר אב ועקרת בית, אבל הגעתי למצב הכלכלי הקשה גם בגלל החלטות שגויות שלי בשימוש בכסף. חייתי כמו הולל. אני מאוד מפונק. גרתי בבית מפואר, נסעתי המון לחוץ לארץ. ואז נאלצתי למכור את כל נכסי - דירת גג יפה בגבעתיים ואדמה יקרה - לא הייתה ברירה. עכשיו אני גר בדירה שכורה. גם היום אני כמעט לא עובד. במדינה הקטנה שלנו שוכחים אותך אם אתה לא עובד עשר שנים. חסכונות כבר לא נשארו לי. אני בקשיים", סיפר לפני 11 שנה.
בשנת 2015 זכה בפרס מפעל חיים מטעם אמ"י. ביוני 2023 פורסם כי מצבו של חופני המשיך להידרדר. הוא אושפז בבית חולים שיבא תל השומר והוחלט לקטוע את רגלו באופן דחוף לאחר שמצבו הדרדר והיה חשש לזיהום.