ביום חמישי ייצא לדרך פסטיבל הקולנוע ירושלים עם הקרנת בכורה מקומית של "גולדה", העוסק במנהיגה הישראלית שנרשמה בדפי ההיסטוריה כאישה הראשונה שעמדה בראש מדינה מערבית. למרבה הצער, לא היו עוד הרבה כמותה. בצד מרגרט תאצ'ר, המנהיגה הבולטת ביותר שכן עשתה זאת היא כמובן אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה בין 2005 ל-2021. גם על אודותיה יציג הפסטיבל סרט, תיעודי במקרה זה - שנקרא פשוט "מרקל". הוא יוקרן בשני 17.7 ב-12:00 ובשבת 22.7 ב-14:00, בדיוק בשעות השלאף שטונדה. כדאי לצפות בו: מדובר במסמך מרגש, מעורר השראה ועשוי לעילא.
דונלד טראמפ, כפי שרואים כבר בתחילת הסרט, השתמש בזמנו במרקל בקמפיין שלו, הציג אותה כדוגמה לכל מה שרע בעולם והכריז כי הרסה את גרמניה. מי שמסכים איתו, כדאי שידלג על הכתבה הזו וגם על הדוקו הזה, שמתגלה כשיר הלל לאישיותה ולפועלה של הקנצלרית לשעבר. "מרקל" מציג אותה כשחקנית שחמט מדופלמת שתמיד ראתה חמישה צעדים קדימה; כמנהיגה משכמה ומעלה; כמצפן מוסרי שפתחה את הגבולות להגירה מסיבות מוסריות ובניגוד לכל אינטרס פוליטי; כאישה נטולת גינונים ונהנתנות, עם חוש הומור מקסים, תזמון קומי מופלא, תשוקה אמיתית לתרבות ונוכחות משרת שלווה ויוצאת דופן.
הגישה המחבקת הזו ראויה לציון, כי הבמאית אווה ובר מעולם לא הצביעה למפלגת המרכז-ימין שמרקל עמדה בראשה. "לא הסכמתי עם הרבה מן המדיניות של מרקל, ואני חושבת שהיא היתה יכולה לעשות הרבה יותר בהרבה תחומים - אבל הערצתי אותה, גם אם באופן מהוסס", היא אומרת בריאיון זום המתקיים לקראת הקרנת הסרט בירושלים. "אני מעריצה את זה שהיא הובילה קו אנטי-פופוליסטי, ומשלב מסוים אנטי-טראמפיסטי. היא תמיד חתרה לפשרה, ודאגה לכך שכל הצדדים ירוויחו משהו. המדיניות שלה, תהיה אשר תהיה, תמיד היתה מבוססת על עובדות. חוץ מזה, היא גם היתה כמובן מודל. בגלל שהיתה בשלטון כל כך הרבה זמן, היו ילדות ונערות בגרמניה שלא הכירו מציאות אחרת חוץ מזה שאישה עומדת בראש המדינה, אז הדבר הזה נראה להן טבעי ומובן מאליו".
ובר לא הצביעה למרקל, וגם מעולם לא פגשה אותה - הקנצלרית לשעבר לא רצתה להתראיין לסרט. תחת זאת, הוא מורכב משלל קטעי ארכיון, חלקם לא מוכרים - בטח לא לקהל שאינו גרמני. נוסף לכך, יש בו ראיונות עם שלל אושיות גרמניות ובינלאומיות, כולל לא אחרת מאשר הילרי קלינטון.
"הילרי כמובן אישה עסוקה מאוד, אבל גם היה לה חשוב מאוד להופיע בסרט ולדבר על מרקל", מספרת הבמאית. "הנה סיפור שממחיש עד כמה זה היה חשוב לה: קבענו לצלם אותה בנובמבר לפני שנתיים, אבל ערב הטיסה הייתי חיובית לקורונה ונאלצתי לבטל. הנחתי שבכך הפסדתי את ההזדמנות, אבל היא מצאה זמן לקבוע מחדש, ואחר כך גם ניאותה לתרום לקידום הסרט לקראת הבכורה העולמית שלו בפסטיבל טלורייד".
יש מישהו שרצית לראיין ולא הסכים?
"כן - טראמפ. הוא סירב, והוא אפילו סירב שהסירוב שלו יהיה לציטוט, אבל הנה אני מספרת לך את זה....הוא היה חשוב לי, כי הסרט מציג אותו כאנטי-תזה למרקל והיה מעניין לשמוע את הצד שלו, אבל הוא לא היה מעוניין. רצינו גם לראיין את פוטין, אבל לא הצלחנו להגיע אליו. מן הצד השני של הספקטרום, גם לא הצלחתי להשיג את שיתוף הפעולה של אובמה. אין מה לעשות - בפרויקט כזה, תמיד יהיו אנשים שיגידו לא".
ובר נולדה בגרמניה אבל עזבה אותה ב-1991 ומאז חיה ופועלת בלונדון. "עקבתי אחריה מרחוק, כך שהיו הרבה דברים שלא ידעתי עליה עד עשיית הסרט", היא אומרת. "לא ידעתי כמעט שום דבר על החיים שלה כילדה, כנערה וכאישה צעירה במזרח גרמניה, מה עוד שגדלתי במערב גרמניה אז המציאות המזרח-גרמנית זרה לי. למדתי מהסרט שהחופש הוא הערך הכי מרכזי מבחינתה, וכמובן שזה נולד מן החיים שלה מאחורי החומה".
עד כמה מגדר משחק מבחינתך חלק בסרט?
"הוא שם כל הזמן, גם בלי שאני מדגישה את זה. רואים בקטעי הארכיון איך התייחסו למרקל בתקשורת: כשהיא רצה לתפקיד הקנצלר העירו שהיא צריכה לשנות את איך שהיא מתלבשת, ואחרי שנבחרה השוו בינה לבגדים של הילרי קלינטון. היה גם קטע שמדברים איתה על המשקל שלה. הדהים אותי שעיתונאית אישה תשאל אותה שאלה כזו, ויש כאן גם סטנדרטים כפולים. הרי קודמה, הלומט קוהל, היה גבר לא רזה בלשון המעטה, אבל לא דיברו איתו על כך".
מה המורשת הפמיניסטית של מרקל?
"זו שאלה מצוינת. היא עצמה היססה להגיד שהיא פמיניסטית והודתה שלא נלחמה מספיק למען זכויות נשים. היא גם לא הצביעה בעד החוק שמתיר נישואים חד-מיניים. נוסף לכך, היא לא טיפחה דור חדש של מנהיגות שיבואו אחריה".
"מצד אחר, היא הראתה לעולם שאישה יכולה להגיע לשלטון ולהישאר בו הרבה זמן, ובלי משחקי האגו של מנהיגי גברים, והיא הקיפה את עצמה בצוות כל-נשי שזכה לכינוי 'Girls Camp'. הייתי רוצה להעמיק עוד יותר באחורי הקלעים של הלשכה שלה, אבל בגלל שיקולי עריכה נאלצתי להוריד את זה - אין זמן להכל וכעושים סרט עושים בחירות קשות".
כיוון שוובר אומרת שהשאירה כמה נושאים על רצפת חדר העריכה, אני תוהה אם ישראל היה אחד מהם, וגם מה היחס של מרקל למורשת השואה. כאן העניינים קצת מתחילים להסתבך, כפי שקורה לפעמים בסיטואציה הרגישה של שיחה בין ישראלי לגרמנייה.
"כשהתחלתי לעבוד על הסרט, אמרו לי שיש שתי סוגיות שהן בחשיבות עליונה מבחינת מרקל, והיא לא מוכנה להתגבש לגביהן - אמריקה, וישראל", היא מצהירה. "רציתי להתייחס לזה, אבל הסרט התפתח בצורה אחרת ושם דגש על נושאים אחרים. לגבי השואה...תראה...זה נושא כל כך רגיש, אני לא רוצה לשים מילים בפה שלה. אני מעדיפה לא לענות על השאלה".
איך את רואה את הסרט לאור ההתפתחויות האחרונות בגרמניה, כלומר העלייה של מפלגת הימין הקיצוני AFD?
"אני חושבת שהימין הרדיקלי תמיד היה קיים בגרמניה. אמנם הוא מתחזק לאחרונה, אבל אי אפשר לראות בזה מורשת של מרקל. אני עדיין אופטימית, ומאמינה בדמוקרטיה הגרמנית ובכוח של המפלגות הגדולות והממלכתיות. אני רוצה להאמין שהן לא ישתפו פעולה עם המפלגה הזו".
ואיך את רואה אותו לאור הפלישה הרוסית לאוקראינה? הרי הטענה היא, בדיעבד וגם לא בדיעבד, שהמדיניות של מרקל מולו היתה פייסנית ואינטרסנטית מדי.
"מרקל קיבלה החלטות לפי המידע שהיה לה. האם היא היתה יכולה להכין את גרמניה בצורה טובה יותר? כן, אבל קל להיות חכמים לאחר מעשה. הציבור הגרמני שמח לקבל גז מרוסיה, ואם היו שואלים אותנו בזמנו אם אנחנו רוצים להגדיל את תקציב הצבא, היינו אומרים שלא. חלק מהביקורת על מרקל הוגנת - אבל חלק ממש לא".
הסרט מזכיר גם את התקרית המפורסמת בה פוטין הושיב את הכלבים שלו יחד איתו בפגישה עם מרקל, כי הוא ידע שהיא מפחדת מכלבים.
"אבל זה פחד שהיא רוצה ויודעת איך להתגבר עליו, כפי שעשתה בפגישה. יש ציטוט לגבי התקרית הזו שהגיע לאוזניי אבל לא הכנסתי לסרט כי לא הצלחתי להצליב אותו - שיותר מכל דבר אחר, הסיפור הזה מלמד על האגו ועל החולשה של פוטין".
האם מרקל צפתה בסרט?
"שלחתי לה לינק, אבל לא שמעתי ממנה. מה שכן, הקרנת הבכורה שלו היתה בעיירת הולדתה. הרבה מבני ובנות כיתתה הגיעו, וגם מי שהיתה המורה שלה לרוסית, והכי מלחיץ - אחותה וגיסתה. שאלתי את עצמי - האם זה אומר שמרקל צפתה בסרט ואהבה אותו, ולכן עודדה את משפחתה ללכת? ואולי היא שלחה אותן כדי שירגלו בשבילה? ואולי הסיבה אחרת לגמרי?".
האם תמיד התכוונת לקרוא לסרט "מרקל" או שחשבת על שמות אחרים וארוכים יותר?
"היו כאלה שאמרו לי שאני צריכה להוסיף עוד מילים, אבל היה לי חשוב שהשם יהיה קצר ופשוט כי זה מסמל את מה שהוא בעיני המהות של מרקל - הפשטות והאנדרסטייטמנט".