אחת המשימות הקשות עבור סטנדאפיסט היא לגלות מי יהיה הקהל שלו בערב נתון. כשהולכים להופעה של דפש מוד או אייל גולן, הנוכחים יורכבו, ובכן, ממעריצים של דפש מוד או אייל גולן. זה נכון גם לגבי הצגת תיאטרון, משחק כדורגל או ערב שירה בציבור. בסטנד-אפ זה קצת שונה. בכל זאת, יש לך ערב רב של אנשים, בני תשחורת לצד פנסיונרים, מזרחיים לצד אשכנזים, מובטלים ליד מיליונרים וכולם מצפים לדבר אחד: שתצחיק אותם בכל רגע.
אצל גיורא זינגר הסיפור, לכאורה, אמור להיות יותר קל. כבר שנים שהוא עומד על במות ומספר על ילדות "רוסית". כמי שנולד באוקראינה, עלה לישראל בגיל 6 והחליט שהייעוד שלו הוא לבדר אנשים, יש לו המון חומר ויש לו גם הרבה מאוד קהל פוטנציאלי שיתמסר לו. על הסוס המנצח הזה הוא רוכב כמעט לבד במשך כשני עשורים. יש פה סטנדאפיסטים שעלו מברית המועצות, אבל זינגר הוא נושא הדגל. תכתבו בגוגל "סטנדאפיסט רוסי" וכל מה שתמצאו שם הוא גיורא זינגר. הוא אוטוריטה.
למרות היתרון המובנה, האתגר של זינגר לא שונה מזה של סטנדאפיסטים אחרים - גם הוא צריך להתמודד בכל ערב עם קהל אחר, מהסיבה הפשוטה שלהופעות שלו מגיעים גם צברים. פעם, באשקלון, הוא נאלץ לרדת מהבמה בגלל קבוצה קולנית וגסה. אבל בגדול, זינגר מצליח להתגבר על המכשולים, כי נחמד לצחוק על רוסים, ואם יש אחד מהם (מעניין לקרוא לאוקראיני "רוסי" במציאות של ימינו) שעושה את זה בשבילנו בכלל הרווחנו.
סיבה נוספת היא האישיות של זינגר, כפי שהיא משתקפת מאין ספור סרטוני הרשתות: הוא אדם נעים, אחלה גבר, לגמרי מענטש. לא פגשתי אותו מימיי באופן אישי, אבל קל לזהות אישיות שמקרינה חיוביות. לא כל הסטנדאפיסטים חיוביים, אגב, למעשה רובם נראים טיפוסים בלתי נסבלים. עם לואי סי קיי לא מומלץ לשבת ללאנץ', דייב שאפל לא אדם נעים במיוחד, ריקי ג'רווייס מיזנתרופ קיצוני וגם בארץ יש כמה אמנים מצליחים שלא ממש גורמים לך לרצות להיות בעדם. כל זה לא סותר את העובדה שתקנו כרטיס להופעה שלהם כי הם יפרקו לכם את הסרעפת. את זינגר אתה מחבב ממבט ראשון, הוא לגמרי קול. זו הסיבה שאתה מגיע להופעה שלו - המקום שממנו הוא בא רק מאפשר לך לצחוק יותר על הרוסיות שלו בלי לחשוד שאתה פוגע במישהו ובלי לחוש גזען.
אבל איך הוא ממנף את זה? כאן התשובה מורכבת יותר.
את ההופעה של זינגר בליל שישי בהיכל התרבות בראשון לציון פתח נועם אונגר, סטנדאפיסט צעיר עם קילומטראז' יוטיוב נאה, שנתן קיק מלא פוטנציאל בן 10 דקות. פעמים רבות הקהל צוחק בנימוס ממופעי חימום שברובם הם בוסריים, אבל לאונגר יש סיכוי להגיע בשנים הקרובות למרכז הבמה. הוא צריך חומרים קצת יותר חזקים והרבה מזל. אחריו עלה זינגר ומיד החל לעשות את מה שמצפים ממנו לעשות. "אתם חושבים שכל המופע יהיה על רוסים", הכריז ועבר לפאנץ' די צפוי, "אבל לא. הוא יהיה גם על אוקראינים, מולדבים, גיאורגים, קווקזים".
החלק הראשון של המופע התמקד בחוויות חייו המוקדמים של זינגר, בהן תפסה אימו ז'ניה מקום משמעותי נכבד. דרך חיקויים גבוהים וקולניים הוא מצייר בדרך משעשעת פורטרט ילדות לא פשוטה, עם תהליך קליטה והיטמעות קשה במיוחד בחברה הישראלית. יש שם כמה רגעים מצחיקים לצד כאלה שמעלים תהיית וואט דה פאק.
הקושי של זינגר טמון בתרגום, בעיקר במובן האסוציאטיבי אבל גם המילולי. אתה אמור להעביר לקהל, לכל הקהל שלך, תחושות וחוויות, ולפעמים גם מילים. כשאתה אומר "מי שלא מבין מה אמרתי עכשיו, שישאל ויסבירו לו", אתה מכבה חלק ממנו, וכשמכבים קהל קשה להצית אותו מחדש. זה מה שקרה לו - בפתיחת המופע הוא הצחיק את כולם, אבל עד מהרה נשאר החיוך על שפתותיהם של חלק מהנוכחים באולם. התבוננתי, החלק שדמם היה לא מבוטל.
המופע התקדם ואט-אט זינגר השיל את קליפת הרוסיות ושם את הישראליות במרכז. הבעיה היא שכאן הוא נפל לכל המלכודות שמלוות סטנדאפיסטים - ירידות על עדות, בדיחות "אשתייי" בינוניות וחוויות מהסופר פארם, כל הקלישאות הכי חבוטות בספר. הבדיחה "כגבר אני מבין את הכאבים של לידה, הרגשתי אותם כשהיה לי חום 37.2" כבר יצאה מזמן משימוש. הקטע ה"ישראלי" של זינגר היה ארוך ובעיניי הרבה פחות טוב, ורק לקראת הסיום, כשחזר לילדות הרוסית ולסיפורי אימה על סדרות הטלוויזיה המבעיתות ששודרו אז לילדים, הוא חזר להעלות חיוך.
"מבצע סבתא" הוא אחד מסרטי הקאלט הגדולים בהיסטוריה של מדינת ישראל. להגיד שלא אהבת אותו נחשב לסוג של בגידה. אני אישית חושב שזה סרט ממש מחורבן, אבל אף אחד לא תומך בעמדה הזאת, וכשניסיתי פעם להביע אותה, אמר לי חבר קיבוצניק: "מה אתה מבין? זו הילדות שלי, אחד לאחד". גם לא-קיבוצניקים מחו, עד שפשוט הפסקתי להציק. כן, כן, אחלה סרט.
לפני שצפינו בזינגר, חברה של אשתי אמרה לה בערך את אותו המשפט של החבר הקיבוצניק - "הוא החזיר אותי לילדות שלי". זינגר מדבר לקהל הרוסי, פורט להם בדיוק על המיתרים הנכונים, אבל לא מצליח להגיע לאותם גבהים עם הצופים הלא-רוסיים שלו. חשתי שהערב הזה מפוספס, אבל היו לא מעט שנהנו. אתם תעשו את החשבון שלכם.