מיכל ינאי, מי שכונתה "מלכת הילדים" והייתה מהכוכבות הגדולות של ערוץ הילדים, סיפרה היום בחשבון האינסטגרם שלה כי סוף דרכה בערוץ לווה בסכסוך מר, שאותו הדחיקה במשך שנים וצף מחדש כשהגישה אתמול פרס באירוע לכבוד 30 שנה לתכנית המיתולוגית "כדור פורח".
"כשהייתי כבר על הבמה, והסתכלתי על כולם, פתאום התחילו לצוף הסיפורים.. חזרתי לשבת על הכסא בקהל ולא ידעתי מה לעשות עם מליון הזכרונות שהמשיכו להגיע. (בכל זאת יותר מעשר שנים של יום יום..). הסרט על אנה פראנק, הראיון עם רבין ממש לפני הרצח, הצחוקים הבלתי נפסקים עם המנחים מאחורי הקלעים… נזכרת בחבורה שהיינו, בצוות ההפקה והכותבים הצעיר שהקיף אותנו ואיפשר לנו לעוף עד לאן שרק חלמנו... לתקופה מטורפת, קסומה שאי אפשר בכלל לתאר במילים. אז איך לא זכרתי כלום? ולמה לא רציתי לבוא? ולמה כששואלים אותי איך היה בערוץ הילדים אני אומרת: "בסדר"?!", כתבה ינאי.
"ואז זה היכה בי, ברגע אחד", המשיכה. "ישבתי שם והדמעות התחילו לזלוג בלי יכולת להפסיק… אחרי קצת יותר מעשר שנים בערוץ הילדים, קיבלתי הצעה לעבור לערוץ ילדים מתחרה. זה בסוף הפך לערוץ נוער לרבע שעה ואז לערוץ כלום אבל זה גרם לזה שמאותו רגע שזה הוכרז, ועד סיום החוזה שלי בערוץ הילדים (כמה חודשים אחרי) נחשבתי על ידי כל מי שעבד בערוץ הילדים לKGB. היו מסתירים ממני תכנונים קדימה, כל פעם כשהייתי מגיעה לקראוונים היתה פתאום משתררת שתיקה והכל סביבי הפך להיות ממאוד מאוד רגשי וחברי למאוד טכני. מיותר לציין שאף אחד לא נפרד ממני על המסך או מחוצה לו ובכל פעם לאורך השנים, כשמנחה היה עוזב, והיו חוגגים לו במסיבת סיום, אני הייתי מתכווצת. כנראה שמנגנוני ההגנה שלי הכניסו ביעילות רבה את כל השנים הנפלאות של הערוץ לקופסא והניחו אותה אי שם עמוק עמוק בפנים. והחיים עברו להם... אתמול, כמה עשורים אחרי, כשפתאום הבנתי איך החיים התגלגלו להם וכמה זו היתה משפחה שכל כך אהבתי וכמה כל מה שאני עושה עד היום התחיל ונרכש שם רציתי להתחיל בלבקש סליחה".
"סליחה שלא השכלתי להבין שאפשר ללכת גם אחרת, שאפשר להיפרד יפה (מעבר לזה שזו הייתה החלטה טיפשית אבל זה לפעם אחרת), שצריך היה להגיד תודה לכל אחד ואחד שהיה שם בערוץ הילדים לפני או מאחורי הקלעים שנתן את נשמתו כדי שנהיה שהערוץ הזה יהיה מה שהוא היה. היינו ילדים כולנו, ונראה לי שאף אחד מאיתנו לא באמת ידע איך להתמודד עם זה", סיכמה ינאי. "אני הרגשתי אתמול שחגגתם לי את מסיבת הסיום שכל כך חיכיתי לה ואולי אתם הרגשתם, בחיבוקים שלי, כמה באמת אהבתי כל אחד ואחד מכם".