אחד המעשים שאכזבו השנה יותר מכל את המוזיקאי יוני רועה היה הסירוב של שלמה ארצי לקבל פרס ישראל. "היה עליו לחץ וזכותו לוותר על הפרס", פוסק רועה בשיחה עם הפודקאסט "ועדת תרבות" של וואלה! תרבות. "קשה לי לשפוט אדם כזה שיש לו קהל גדול שהיה כועס עליו אילו היה מקבל את פרס ישראל. אסור להכניס פוליטיקה לתרבות, זה כבר סוף העולם מבחינתי. בכל אופן, אני לא הייתי מוותר על פרס ישראל אילו היו מודיעים לי שאני חתן הפרס".
ומה לגביך? למה אתה לא זכית עדיין בשום פרס? לא פרס ישראל, לא פרס אקו"ם. מוזר, לא?
"יש לי חוסר מזל בעניין הפרסים. אני יודע שהגישו את השם שלי כמה פעמים לקבל פרס מפעל חיים באקו"ם אבל עדיין לא קיבלתי. לדעתי זו תעודת עניות לאקו"ם כי יצרתי מפעל פה".
איך בסביבתך מסבירים את העובדה שטרם קיבלת פרס כזה?
"אומרים שזה מגעיל ושזה עוד יגיע. תשמע, האנשים שיושבים בוועדות האלו צבועים באותו צבע ומחזיקים באותה אג'נדה, אז איך בדיוק אני אקבל פרס?!".
צפו למעלה בריאיון המלא עם יוני רועה או האזינו לו ממש כאן בהמשך
וכאן אפשר להאזין לו בספוטיפיי
הפזמונאי והמלחין הענק יוני רועה חגג לפני מספר חודשים את יום הולדתו ה-60. רגע לפני שעירו נתניה תצדיע לו במופע חגיגי במסגרת פסטיווקאלי (2 באוגוסט באמפי דשא עיר ימים, אורחים: מאיה אברהם, קובי פרץ ופבלו רוזנברג), הוא הגיע להתארח ב"ועדת תרבות", הפודקאסט של וואלה! תרבות. הנה עיקרי הדברים שאמר רועה. אפשר לצפות בריאיון המלא או להאזין לו כאן למעלה.
על המופע לכבודו:
"אני מאוד מתרגש מהמופע הזה כי מדובר בציון דרך. יום הולדת 60 ו-40 שנות קריירה. ריגש אותי שראשת העיר של נתניה, מרים פיירברג איכר, פנתה אליי ואמרה שרוצים לחגוג לי. אני אבצע את 'פרי גנך' עם קובי פרץ, פבלו רוזנברג ישיר את 'נמס ממך' ששר במקור עומר אדם ויהיו עוד המון הפתעות. הדבר שהיה הכי חשוב לי - והצבתי אותו גם כתנאי למופע - הוא שמחיר הכרטיס לא יעלה על 59 שקלים. אמרו לי בהתחלה שזה בלתי אפשרי, לשמחתי אחרי שבוע חזרו אליי ואמרו לי שכך יקרה. זה מחיר שווה לכל נפש וגם מהשכונות בנתניה יוכלו להגיע לראות".
על 'פרי גנך':
באיזה שיר שלך הכי גאה?
"קשה לי לבחור שיר ספציפי, אבל ל'פרי גנך' אני קרוב רגשית כי כתבתי אותו לזכר של חבר ילדות שלי. אני חתום על למעלה מ-1,400 שירים באקו"ם וכמעט אין שיר שאין לו סיפור".
מה סוד הקסם של 'פרי גנך'?
"הקהל מתחבר לסיפור אמיתי, לדברים חזקים. הכול נכון בשיר הזה. התוצאה היא מאה אחוז. כמו 'עטור מצחך', הכול שם מדויק. לכל זמר יש אולי שיר אחד כזה. בשיר הזה יש נושא שהמון אנשים גם מזדהים איתו".
יש שיר שהימרת שיצליח ודווקא נכשל?
"דווקא להפך. השיר 'חברים' שכתבתי לשייקה לוי לא הצליח ברדיו אבל כשהגעתי להופעה בקיבוץ בעמק יזראעל הקהל צעק לי 'חברים!'. אני בכלל לא תכננתי לשיר אותו, ואז אפי נצר הזמין אותי ואמר לי שכל מופע הוא מסיים עם השיר הזה. עם השנים הבנתי שהשיר הצליח לחדור ללב הקונצנזוס ואין הופעה שאני לא מבצע אותו".
על המוזיקה כיום בישראל:
"יש חלק גדול בדור הצעיר שהוא מסחרי וקל דעת והמטרה שלו היא לרצות את הקהל בכל מחיר. מצד שני, יש אמנים כמו חנן בן ארי, ישי ריבו ואמיר דדון ששמים דגש על איכות, עומק ואומנות. זה טוב שיש את שני הצדדים האלה. אני חושב שגם כשעושים אלבום מסחרי אפשר לתת מקום לשירים שהם יותר מחנכים, הרי אמנים הם גם מחנכים. אי אפשר רק לשיר 'רציתי אותך, אני רוצה אותך'. זה טו מאץ'".
אולי ככה זה פופ?
"לא, קרה פה דבר שהוא מבחינתי תאונה. כבר היום אני מתגעגע למונופול. אני נלחמתי במונופולים אבל היום אני מתגעגע אליהם. היו עורכים מוזיקליים כמו יואב קוטנר ויוסי כסיף שבאו עם ארגז כלים וידע, אבל ברגע שהתקשורת הופרטה בשנות התשעים, כל די-ג'יי נהיה מגיש רדיו וזה הוזיל את כל העסק. יש זמרים שבאים אליי ומבקשים שאכתוב להם טקסטים. אני מגיש להם את הטקסט והם אומרים לי 'לא, לא, זה ברמה גבוהה. אנחנו רוצים משהו יותר פשוט, יותר פאן'. הם גם דורשים ממני מה יהיה הקצב של השיר, הם רוצים משהו מהיר שיצליח באירועים. זה חמוד, אבל אני לא שם".
על מוזיקה ים תיכונית:
"רוב מה שקורה היום בז'אנר זה לא מוזיקה ים תיכונית אלא פופ ישראלי. מזרחית בקושי עושים פה, אבל ים תיכונית זו מוזיקה עם כלים ים תיכוניים. היום אייל גולן עושה פופ. מוזיקה ים תיכונית אמורה להישמע ים תיכונית, כמו שביוון אתה שומע דרבוקה. זה באמת הולך ומעלים את עצמו תוך כדי תנועה וזה כואב לי".
ובכל זאת, את מי מהז'אנר אתה אוהב?
"פאר טסי עשה אלבום נהדר שמשלב בין ים תיכוני ומערבי. אני מאוד אוהב את דודו אהרון, שמעון בוסקילה, עמיר בניון".
על השיר "זודיאק" שכתב לקדם אירוויזיון ושר ירון חדד:
"ידעתי כל הזמן שיש לי פצצה ביד. הבאנו אירופה והימרו עליו שהוא יזכה לא רק בקדם אלא באירוויזיון. היה שם סיפור לא חוקי, וירון גם לקח עורי דין. כשהשיר זכה במקום התשיעי לא התרגשתי כי ידעתי שזה שיר טוב. ירון זמר מדהים והביצוע שלו מטורף. אגב, כשכתבתי את השיר אמרו לי 'תן את השיר לזמר אחר כי ירון חדד לא יצליח עם השיר בקדם אירוויזיון'. הבטיחו לי בוודאות לזכות בקדם ולהגיע לאירוויזיון. אמרתי להם 'לא, תודה'. אני יכול להסתכל לירון בעיניים ולעשות לו את זה? לא הסכמתי".
על ועדות הפלייליסט של תחנות הרדיו:
"יושבים בחדר הפלייליסט של גלגלצ 3-4 אנשים, אני בכלל לא מאמין שהם שומעים את כל השירים, הרי איך אפשר בכמה דקות להחליט על שיר? הרי גם בשיר צריך להעמיק, צריך לשמוע כמה פעמים. אז כשיושבים ארבעה אנשים ואומרים 'זה עובר, זה לא', זה לא מקובל עליי. זה הזוי. איך אפשר לדרג שירים בכלל? מי אתם שתקבעו מה הגורל שלו? יש אנשים שעובדים שנה על שיר, הם מושקעים בו רגשית, ובסופו של דבר יושבת ועדה מצ'וקמקת של כמה ילדונים שארגז הכלים שלהם - אני בכלל לא יכול לדבר עליו - ומחליטים מה נכנס ומה לא. לשמחתי, אני לא צריך אותם בכלל. ליח"צנים שלי אני אומר שלא ישלחו בכלל לגלגלצ את השירים שלי כי ההתייחסות שלהם לא מקובלת עליי. לא צריך אותם, הכול טוב. השיטה הזו לא מוצדקת. הרי בסופו של דבר אלו 3-4 אנשים מאותה קליקה, אין שום גיוון שם".
אתה חתום על שיר המחאה 'איזו מדינה'. השתנה משהו מאז?
"לצערי הרב לא. כשהקלטתי אותו עם אלי לוזון, הייתי בטוח שהוא יצליח והתעקשתי עליו. כשהיו התלבטויות, כעסתי. אמרתי להם באולפן 'דווקא אתם שטוענים לקיפוח, אתם הראשונים שצריכים לזעוק! תפסיקו לשיר 'יונתי תמתי' ותתחיל לשיר כמו השחורים באמריקה. לשמחתי הקלטתי ותוך יומיים השיר נהיה להיט מטורף. הבאתי משהו חשוב, לדעתי זה שיר המחאה הכי טוב שנכתב פה".
מה הכי קשה לך היום בישראל?
"חוסר הסבלנות, חוסר קבלת הדעה של האחר, אלימות מילולית, הפירוד שמפחיד אותי".
ואיפה אתה עומד ביחס למחאה נגד המהפכה המשפטית?
"אני בעד שני הצדדים, אני לא רוצה שאף צד יינצח. צריך למצוא פשרה שתביא אותנו לעמק השווה. אני בן 60 ואחת התובנות שלי היא שזכות הקיום של הפוליטיקאים היא סביב מדון ו-ויכוחים. הם חושבים רק על האלקטורט שלהם. הרי אפשר לגמור את הסיפור הזה תוך שלוש שעות, הפוליטיקאים מוכרים לנו בולשיט בגלל אגו.
וכל השסע הזה שאתה מדבר עליו לא נוצר בעיקר בעידודו של ראש הממשלה?
"אני לא איכנס לשמות. אני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. אם לא תהיה מדינה יהודית ותהיה מדינת כל אזרחיה אין לי מה לחפש פה. ביום שזה יהיה - אני פשוט לא אהיה פה".
ומה תפקיד האמנים? לא לדבר?
"בטח שכן. עצוב לי שיש כאלה שמפחדים. כששלמה ארצי יצא עם השיר 'אחים אנחנו' עם עידן עמדי התרגשתי עד דמעות כי עידן הרי ימני. השיר עצמו ריגש אותי, כן ירבו כאלה. שיר ברגע הנכון יכול להשפיע מאוד, להפוך עולמות. לכן אני כועס על היוצרים וקורא להם: די עם שירי האהבה, כבר יש לי סכרת מזה".
על הדחתו כמגיש "שירה בשידור" ששודרה ברשות השידור:
"הזמין אותי יו"ר רשות השידור ג'ו בראל ואמר לי 'תעיף את מיקה קרני המשעממת הזאת'. אמרתי לו 'לא'. אמרו לי 'אתה מוכן לוותר על התוכנית בגלל זה?!', עניתי להם 'ברור, אני לא יכול לכופף את העקרונות שלי בשביל כסף והצלחה'. אז לקחו לי את התוכנית למרות כל הפופולריות שלה. לקחו לי אותה בגלל פוליטיקה קטנה. מה שכן, אני שמח שהייתי נאמן לערכים שלי. בסופו של דבר, אני חתול רחוב ואני לא מפחד מכלום".