תוצרת הארץ

"מייקל ג'קסון מחזיר מלחמה", ששודר אמש בערוץ 2, היה בזבוז זמן – הסערה זוטא סביב סרטו השערורייתי של מרטין באשיר שככה כבר לפני יותר משבועיים (ובארה"ב ובריטניה לפני יותר מחודש), וכל העיסוק בחייו המשונים של ג'קסון חזר לגודלו טבעי, לפחות עד לפעם הבאה שבה הוא ינער את אחד הילדים שלו מהמרפסת. אז מה היה כל כך דחוף לג'קסון להפיץ סרט שיציג את הגירסה שלו לסרט של באשיר? פשוט מאוד וקצת עצוב: "מייקל ג'קסון נחשף" היה שיא תשומת הלב שג'קסון קיבל בשנים האחרונות וככל הנראה גם אירוע חד פעמי בקריירה דועכת ( “Invincible”, תקליטו האחרון, היה כישלון כל כך מחפיר, שעדיף לא לדבר עליו). העיסוק של באשיר בקרביו של ג'קסון הוא רלוונטי אך ורק בגלל חד פעמיותו: כמו הצצה לארמונו של יו הפנר, זה משהו שאתה חייב לברר לעצמך אחת ולתמיד ואז לעזוב בשקט. זה לא שיש למישהו כוח להמשיך ולבחוש בשאלת הפדופיליות של ג'קסון – אנחנו לא אורי גלר. לנו יש סלבריטאים הרבה יותר מלהיבים להתעסק בהם.

לכן "מייקל ג'קסון מחזיר מלחמה" היה ניסיון נואש למתוח עוד קצת את דקות התהילה והעניין הציבורי בג'קסון, תחת אמתלה של גילוי האמת וכל האמת על אודות סרטו של באשיר וחייו של מייקל כפיטר פן – אבל מכיוון שלא אנו נשפוט מי כאן דובר אמת, משקר או סתם עושה מניפולציות, ובכל מקרה אותנו מעניינים רק רכילויות וליכלוכים, הרי ש"מייקל ג'קסון מחזיר מלחמה", שאמור לטהר את שמו, הוא לגמרי לא מעניין.

בתחילתו טוען מורי פוביץ', מנחה הסרט בן השעתיים, כי סרטו של באשיר "ערוך ומעוות, מלא שערוריות ורמזים". למלאכת ההפרכה מגויסת אישתו לשעבר של ג'קסון שמעידה שהיא מוכנה לעשות לו עוד חמישה ילדים, המאפרת שלו זה עשרים שנה שאומרת שהוא מותק של בחור, והמשפחה שטוענת שמייקל לא נגע באף ילד בחיים שלו ושהיתה לו ילדות מאושרת. קטעים שצילם צלם מטעמו של ג'קסון בזמן הראיונות עם באשיר אמורים להראות כי קיים פער בין התמונה ששרטט באשיר לבין מה שהוא אמר לג'קסון בארבע עיניים. בין לבין, תוקעים קליפים של מייקל בהופעה חיה, כדי שניזכר כמה מייקל הוא אמן גדול ולא סתם סנסציה.

כמו כל סרט תעמולה מטעם, "מייקל ג'קסון מחזיר מלחמה" לא משכנע בשיט – אתה יוצא ממנו מבולבל כמו שנכנסת. פדופיל, פסיכי, הומו, שקרן, אינפנטיל, מקסים, תמים, שחור, לבן, כן עשה המון ניתוחים פלסטיים, לא עשה – הכל שטויות. ממש מיותר לחפש משהו אמיתי ומציאותי בכל הסיפור הזה.

דודו טופז, שהתראיין מיד לאחר מכן אצל קובי מידן, אמר שמרטין באשיר הוא חרא וש"אין אמן שאין מאחוריו סודות". טופז רגיש בכל הנוגע לתיעוד חייהם של מפורסמים: "מלך הרייטינג", סרטו של דורון צברי שתפס את דודו ברגעיו המלוכלכים ביותר, נגנז מכיוון שטופז הטיל וטו נחרץ על הקרנתו. מידן ניסה להוציא קצת חומר טוב על הסיבות שגרמו לדודו כל כך להתעצבן מהסרט, אבל נתקל בסירוב כמעט מוחלט. טופז השווה בין צברי לבאשיר, שהרי, לטעמו, שניהם דוגמאות טובות לעיתונאים חטטנים ומגעילים. את הסירוב של טופז לאפשר את הקרנתו של הסרט הוא תירץ בכך שהסרט לא הראה מספיק את האהבה הגדולה שהוא רוחש לילדיו. חוץ מזה, אין לו בעיות איתו. אחר כך מידן ודודו דיברו קצת על אביו המנוח של דודו, על מערכות היחסים שלו ושוב על הילדים – הכל בשביל לייחצן הוצאה מחודשת לספר האוטוביוגרפי הכושל שלו. על הסרט של צברי הם לא הוסיפו לדבר.

ניכר בהתייחסות שלו לסרט על מייקל ג'קסון שטופז בעצמו מרגיש קצת כמו ג'קסון – שניהם מסתירים קופה לא קטנה של פיקנטריות. אבל בעוד שג'קסון מעמיד פנים בסרט של באשיר שהוא נחשף ובעצם מקפיד לעמעם כל סימן לחייו האמיתיים (חוץ מהפיל והג'ירפה), הרי שטופז, ב"מלך הרייטינג", נתן למצלמה להיכנס לו יותר מדי לנשמה, וזה הפחיד אותו כי הוא יצא שם בדיוק כמו שהוא בחייו הפרטיים.

אני מעריך ואוהב את דודו – למרות שהוא הראשון בבידור, הוא עדיין לא הגיע לדרגות הפלסטיק המופרכות באופן שבו הסלבריטאים הגדולים בחו"ל מנהלים את הפומביות שלהם. הוא לא מפחד להיפתח ולהיחשף על באמת, ויש לו את המידה הנכונה של צביעות והעמדת פנים: מצד אחד, אין לו בעיה להגיד למידן שהוא לקח אקסטזי ופטריות הזיה (אבל רק פעמיים), מצד שני, הוא מסרב בתוקף להודות שהוא גזען לא קטן (אבל המרוקאים עשו לו טראומה), ומצד שלישי, ברור לך שהוא מרבה לומר חצאי אמיתות ושקרים שלמים.

טופז משחק בתפישת האמת שיש לקהל הרחב עליו: הוא מוכן לתת לנו תפריט טעימות קצר שלו כאדם פרטי, אבל הוא לעולם לא יהיה מוכן להודות בעובדות. "מלך הרייטינג" איים על הערפל שטופז חושב שהוא מוכר לציבור – הוא רוצה שידעו שהוא "נורמלי", אבל עד לגבול המסוים הזה שמערער על האפיל שלו כסלבריטאי ולוקח ממנו את הנאות האשליה. כשהוא נושך את נטליה אוריירו הוא נושך אותה גם כדודו האישי, אבל גם כדודו הבדרן. מייקל ג'קסון, להבדיל, לא מתיימר אפילו לתת קצה של חוט – גם ב"מייקל ג'קסון נחשף" וגם ב"מייקל ג'קסון מחזיר מלחמה" הוא לא מסגיר לרגע את עצמו. כשאתה רואה את דודו טופז בטלוויזיה אתה מבין שמולך עומד מישהו קצת קוקו, אבל לפחות זה מישהו שאתה יכול למשש. מייקל ג'קסון הוא לחלוטין עב"ם שאלף מרטין באשירים לא יוכלו לתהות על קנקנו.