לכבוד ט"ו באב: 7 שירים מחרמנים במיוחד. האזינו

כשמקשיבים לו היטב, השיר הזה של כריס אייזק הוא בעצם קינה נבואית על אהבה אומללה שמוכרחה להיגמר ברע - לא בדיוק החומר שממנו עושים שיר תשוקה. אז איך דווקא הקטע הזה הפך מזוהה כל כך עם הז'אנר, עד כדי כך שהמילים לא ממש משנות? כנראה בעיקר בזכות הקליפ האיקוני, שלתפוס אותו ב-MTV בתחילת הניינטיז הכי קרוב שהיה לנו לארוטיקה בסטרימינג, לפחות עד "יומן הנעל האדומה".

השיר הלכאורה זניח הזה, מאלבום הקאמבק הבאמת זניח של טייק דאת' מ-2010, הוא בלדת תשוקה יפהפיה ומרגשת לא רק לנשים (צעירות בעיקר) אלא בכלל לנעורים שחולפים ולשיער שנסוג. בקיצור, צרות של בני 40 ורובי וויליאמס.

לא ברור מה מושך בשיר הזה יותר, המילים המדויקות או הקול הכובש של סטיבי וונדר. לעזאזל, איך הוא בכלל מגיע למצב שבו הוא צריך לכתוב שיר אהבה אובססיבי למישהי ולא ההפך? בימינו, אגב, היו מוציאים לו על זה צו הרחקה.

אם יש כותב אחד בישראל שעשה קריירה משירי תשוקה, הרי זה מאיר אריאל, שגם כשהוא כותב על נמלי תעופה, יחסים עם ערביי ישראל, נסיעה לחיפה או מפגש עם חברים בקיבוץ, איכשהו חוזר תמיד אל החרמנות האינהרנטית שלו. יש שיטענו ש"לוליטה" הפדופילי שכתב לגידי גוב הוא השיר הכי תשוקתי שלו, אבל האמת היא שקשה להתחרות ב"ערב כחול עמוק" בביצוע ריטה עם שורת הכמיהה האולטימטיבית של הזמר העברי - "ליפול על חרב, למות עליך".

צרפתים הם כנראה העם החרמן בעולם, בטח כשזה נוגע לצעירים ולהיפסטרים שבהם. כאן, בשיר של הטינאייג'רס מ-2008, הם לא מניפים דגל לבן כפי שעשו אבותיהם, אלא אוכלים לבחורה ת'ראש עד שיגיעו לרגע המיוחל של הנשיקה, כשעל הדרך הם לא מוותרים על רפרנסים יום יומיים כמו "ריקוד מושחת" או וודקה רדבול.

בכל הקריירה המפוארת שלו, רמי פורטיס לא כתב הרבה שירי אהבה. למעשה, הוא כתב רק אחד כזה. אבל גם האהבה של פורטיס היא לא סרנדות, פרחים ושוקולד, אלא בעיקר סקס, ולא בהכרח מהסוג הפוטוגני. "יש טיפות של שיגעון בינינו" היא אולי לא השורה הרומנטית הקלאסית, אבל אין ספק שהיא מציירת את הסיטואציה בצבעים חיים.

טוב, נו, לסנופ דוג יש שירים מעט יותר תשוקתיים מהקטע המעודן יחסית הזה (נניח, "Sexual Eruption"), אבל בכל זאת מדובר בחג האהבה, והיות שכל דבר שסנופ שר ממילא נטען אוטומטית באווירת חדר מיטות כבדה, מותר להתענג דווקא על השיר הרך-יחסית הזה, שמבטא קצת רגשות אותנטיים.