אחרי עוד פרק של אזהרת הטריגר המתמשכת המכונה רונן ורותם, קיבלנו עוד מאותה מנה מבאישה. גלעד הפסיכולוג רוצה נורא שהזוגות מולו יהיו אמיתיים וכך גם יעל, שהגיע זמנה לשלוף את הנשק העונתי והקטליזטור לכל מהומה: קלפי רגשות. פרק נוסף, וגם הוא, בעצם, אמור להיקרא "לא ללב חלש", וכך כל פרק שכולל את רונן ורותם עד סוף העונה, אלוהים, שחררו את רונן, ולמה אין לזה סטיקר. התחלנו.
טל ורון
טל שואלת אם זה אמיתי מה שקורה פה. על פי יעל הפסיכולוגית, עולה שרון בעניין כיוון שהחזיר אותה הביתה והכין לה ארוחת ערב. ותודה לארבע מאות שנות התפתחות הפסיכולוגיה. הן לא מותירות מקום לספק, ומציבות אותו מול השאלה בחדר הנידונים למוות, שם הוא נופל על המילה "די", באומרו שהולך להם "די טוב" בקשר.
טל לדבריה מרגישה שחלה ירידה בהתלהבות מצדו. לדעתי מה שקרה זה שעכשיו היא פשוט מתחילה להבחין בו, כפי שהוא, בניכוי ההילה הטרופית שהקנה לו ירח הדבש. עכשיו הוא סתם איש עם קול מחוספס וסקס אפיל אמנם, אבל גם אדיש ומנומנם למדי, בדיוק כמו קודם. מקווה שלא נפלתי על המילה "למדי". אחרי שרון עושה את עצמו כמה רגעים המום מהתחושות של טל, וגם פגוע מהן, משום מה, יעל משיבה את הכדור לטל בשאלה מדוע היא חוששת שכל זה לא אמיתי. אין לי מושג, אבל אולי זה קשור לצוות הצילום שמתעד אותן כל הזמן הזה.
שניהם מבולבלים, וזה בדיוק הקיו של יעל לדקלם את הנאום הקבוע על שפות של אהבה, שסליחה, אבל בין אם יש בזה אמת או לא, אני לא יכולה לשאת אותו יותר ואת הלגיטימציה שהוא נותן לבני אדם לא ללמוד לדבר. וכאילו לא סבלו היהודים די הצורך, על זה מוסיפה יעל גם את קלפי התקשורת שלה, מה שאומר שמכאן המצב בטוח הולך להידרדר.
ואכן כך. בחסות משחק הקדמת-המאוחר, היא שואלת מה הוא מרגיש כלפיה, ורון: "את לא מרגישה ביטחון הא?". עכשיו לא, תודה על זה. לרון יש קטע כזה, קצת קטע של אגו, שהוא לא מוכן ממש להתמודד עם שאלות עומק. זה שם אותו במצב של אי-נוחות, והוא לא מגיב טוב כשלא נוח לו. "זה אפילו פוגע", הוא מתגונן, מה שבאמת לא ברור לי, כי איך אפשר להיפגע מכך שאדם אחר חש מולך חוסר ביטחון. איזו מניפולציה משונה. בסוף הסצנה רון כבר מבין את זה וחוזר בו, כנראה בזכות מונולוג האבא והלא-רגילה-שמתעניינים-בי. צריך לזכור, רון הוא גבר של פעם. יש בו רגש, פשוט נדרש מדי פעם בכי של אישה על מנת להפעיל אותו.
הבכי אבא הזה הוביל לחיבוק והאיחוד הזוגי, ואף למילת הא', שנאמרת מצדו במספר הטיות במשפט אחד. אמנם העובדה שזה נעשה מול יעל הפסיכולוגית קצת מחללת את הרגע, אבל ממילא היא כבר חיה כצלע שלישית בזוגיות של כולם.
יוסי וחן
ליבי לא יוצא בקלות אל ילדים נודניקים בסופר, ובכל זאת, כשיוסי מתחנן בפני חן לבחור משהו אחד מ"קסטרו הום", הלב נכמר. על אף הקשיחות בנושא קניות מפעם בה איזה יצר אמהי, והיא חוננת אותו לבסוף לבחור את הדבר האחד שהוא רוצה. יוסי דופק את המערכת, ובוחר שניים: מגש אוכל למיטה, וסכו"ם זהב. זה בסדר, כי השני הולך להיעלם באורח פלא בעוד שלושה חודשים.
הם חוגגים את השלל במה שנראה כמו חנוכת בית עם חברים, שמעלה זכרונות יפים מן העבר, למשל יוסי טועה לחשוב שקוראים לחן "יוליה" כי יש לה שיער בלונדיני. פייר, אהבתי את הסצנה הזאת. כמה שהוא ילד והיא בוסית, זה הולך להם פיקס. הם כמו האלטר-אגו החיובי של רותם ורונן, שחי באיזה יקום מראה מקביל, כדי לגרום להם להיראות אפילו רע יותר, אם זה אפשרי בכלל.
מה שבטוח אפשרי, ביקום שבו חיה יעל הפסיכולוגית, זה לומר לזוג מטופלים "אתם שניכם מאוד מושכים". למרבה ההקלה זוהי לא הזמנה לשלישיה, כי אם מחמאה על כריזמה והרמה לאנרגיה המושכת חברתית שהם יוצרים סביבם. לצד ההרמות, מובן שגם הם חוששים מפני כלוב הנחשים המוכר מסורתית כ"מפגש הזוגות", והם כל כך חוששים שינסו לקלקל להם שיוסי מתחיל לריב מראש עם אנשים בדמיון.
ביניהם, על כל פנים, הדברים מסתדרים בינתיים לפי השגרה המשונה שלהם, ואמא חן שולחת את יוסי למשימות בית אחרי שעצבן אותה במטבח בהיעדר ידיעת הפעולות הבסיסיות של החיים. לדעתי היא סלחנית כלפיו כי היא בטוחה שהוא באמת כזה אהבל, אבל נדמה לי שהוא במידה רבה עושה את עצמו, ונאחז באהבליותו כדי לא להיאלץ ללמוד לבצע מטלות. זו טקטיקה אמיתית של בני זוג עצלנים, עם שם כלשהו ששמעתי עליו איפשהו. כנראה בטיקטוק. מחקר רציני, בקיצור. הייתי שמחה שהיא תיכנס בו על זה, לפחות פעם אחת, אבל מה שעובד להם - עובד, ועל זה אי אפשר להתווכח.
מור ושניר
זהו ערב קליל בחיק משפחתה של מור, עם השעשועון האהוב שההכינה אמא שלה בהמון המון השקעה שאיש לא ביקש. הם הולכים להתגעגע לזה כשהיא תתחיל לצעוק "נכדים". תחת הטרלול ההורי קל למסך את זה, אבל על ספת הפסיכולוגית הפער בין מור לשניר מורגש, גם בשפת הגוף וגם בגישה למפגש הזוגות הקרב. שניהם קצת זייפנים - בעיקר כלפי עצמם, רק ששניר טוב בזה יותר. בזמן שהוא מצטיין בהדחקת תחת אלף שכבות של אקונומיקה, את הפחד בעיניים של מור אפשר לראות, לא משנה כמה "סבבה" ו"זורם" היא תנסה לשלב במשפט. עד רגע זה מור הייתה גאה בחברות הטובה שלהם, ובאמת, מזלם שהם נמצאים בריאליטי חברות. גם שניר זחוח כרגע באשר לעתידם במפגש, אבל לי יש לי תחושה שהולך להיות לו שם פאול דרמטי.
זהו פרק בסימן רטוריקה מטרידה של המומחים, והפעם בחסות גלעד: "כשמור נכנסת לחדר, קורים כל מיני דברים". הוא מנסה להדליק את שניר על מור וזה גם קצת סוטה וגם לא מאוד אפשרי. אין קשר בין היעדר המתח המיני ביניהם לידידות שלהם. אם הייתה שם בחורה שמתאימה לטייפ שלו, או מטלית מיקרופייבר, הוא היה נמשך. אפילו לשכנה החולה הוא נמשך יותר ממור, ובאמת, מעולם לא ראיתי מישהו מעניק לאדם אחר מרק בסלידה כה תהומית. מובן שאת מור הוא שולח כדי להתמודד עם הבקטריות.
"מרוב הנינוחות הזו הלך לי הליבידו", ממשיך גלעד לתת בראש, כי למה להעמיד פנים בשלב הזה שמדובר בטיפול אמיתי. יש רגעים כאלה, שפתאום אני נזכרת כמה הפורמט הזה דפוק. עושה רושם שאכן הליבידו של שניר מסתתר מתחת להרבה הגנות רגשיות, אבל יש לי תחושה שלהפעיל עליו לחץ להימשך למי שהוא לא, זה לא בדיוק מה שישחרר את הנמר הפראי שבו החוצה.
משה ונעם
לקראת המפגש הממשמש ובא משה נאחז בנעם, פחות כבת זוג ויותר כמגן אנושי מפני בני אדם נוספים. תשמעו, הוא מוצא חן בעיניי, המיזנתרופ הזה. "נהיה יותר מסונכרן", הוא מחמיא לקשר כפי שניתן להחמיא רק לאפליקציה בשלבי פיתוח ראשוניים. כל זה קורה על ספת הפסיכולוג, ושני חלקי הזוג מחייכים את החיוך הכי מזוייף שראיתי בחיים שלי. זוגיות אולי לא תצא מכאן, אבל לפחות מנת מעמולים לגלעד.
לעת ערב, נראה שהם באמת נעשו קצת חמודים. משה חיכה לנעם עם אוכל מוכן, עם שניצלז והכל. הוא עושה מאמצים גדולים לגרום לה להרגיש מחובקת ואהובה, אבל הטפיחה הקטנה שלו על הגב שלה, תוך כדי חיבוק יעני-אינטימי, אומרת בעיניי הכל. אני מאמינה לו שהוא מחבב אותה כאדם, שאכפת לו ממנה, אבל עדיין קשה לי להאמין שיש שם יותר מזה.
רונן ורותם
אצל רונן ורותם הכל בסדר לפי שעה כי הוא מציית, אבל אבוי, וגם מי היה מאמין: רונן שכח משהו. הפעם ארנק. איזה קשה זה להיות עם מופרע קשב וריכוז, ואני אומרת ככזו בעצמי. איזו מראה קשה לצפות ברונן. אני לא מאמינה בגדול בצריכת ריטלין על בסיס יום-יומי, אבל חברים, צריך לומר, יש לנו פה מקרה סעד. לא בטוח שריטלין אפילו יעזור כאן. מישהו מכיר כיוון למכות חשמל? ואיפה הארנק אם לא במקום אליו זורמות האבידות כולן - אמא. בשלב הזה, נדמה לי שהוא שוכח אצלה דברים בכוונה כדי שיהיה לו תירוץ לחזור, ובהתחשב בטיב היחסים, אני לא אהיה לחלוטין מופתעת.
רותם רואה את זה, וחושבת, כצפוי, באיזה אור יציג אותה המיצג הזה ששודך לה. היא מתייחסת למפגש כמקצה אולימפי שהיא מוכרחה לנצח, ובדרך, אקסקיוז מי על הקלישאה, מפסידה אותו. בינתיים, בעולם שרונן בנה בדמיונו על מנת להגן על עצמו מפני העולם החיצוני, "יש מצב שנצא מזה מחוזקים". כן, אבל לא. תראו איך הוא יושב מכווץ מול הפסיכולוג, מסתכל למטה. זה הורג אותי, כמה הוא מתעקש לשקר לעצמו שטוב להם בקשר. רונן ורותם לא השתפרו בשום דבר. כל מה שקרה הוא שרונן למד לצמצם את עצמו עוד יותר, כדי שהיא תפסיק לכעוס עליו בכל פעם מהר יותר. אפילו כשהוא מנסה לומר לה שיהיה שם בשבילה בזמן המפגיש, היא מצליחה לריב איתו על הניסוח.
לרותם יש כל כך הרבה אמירות שצריכות להבהב כנורת אזהרה, למשל, התייחסותה לרונן כ"כרטיס הביקור" שלה, אבל ביקום חתונמי, כאמור, כל סממן להתעללות רגשית בקשר הוא רק עוד אנקדוטה שאפשר לחזק ולעבוד עליה. גלעד אומר את הדברים כפשוטם: "אי אפשר לנהל את בן הזוג כשאת כל הזמן מנסה לשלוט בבן זוג שלך", ובכל זאת, תמיד מגיע ה"אבל". פתח התקווה שהמומחים מעניקים לקשר, ושואבים את בן או בת הזוג הנרמסים לעוד מעגל אימה.
רותם צודקת בדבר אחד: רונן באמת לא מסוגל להתמודד איתה. הוא גם לא צריך. זוגיות נבנית עוברת דרך קשיים, אבל לא כאלה. לא ככה. אדם שיושב דרך-קבע כפוף ומכונס אל מול בת זוגו, שחי בפחד ומתאים את עצמו אליה בכל מילה ותת-ניסוח, הוא בן זוג שמוטב לו לברוח משם ובהקדם. טוב שגלעד אמר להם לא לצאת יחד, הוא היה צריך לומר להם לחזור הביתה. אבל זה הרי אף פעם לא יקרה בחתונמי, כי במקום שבו טיפול מעורב באינטרסים של רייטינג אין יושרה אמיתית.
אני מנסה רגע לראות גם את הצד של רותם, שאומר שמחוץ למצלמות הוא עף עליה ומולן מאשים אותה. בין אם זה נכון או לא, זו החוויה שלה, והיא בטוח חווה אותה כבגידה. מהצד השני, היא קצת מבשלת לעצמה את המנה הזו, בבישול ארוך, בכל פעם שהיא מכתיבה לו מה ומה לא להגיד באיזה פורום. חוץ מזה, אני לא בטוחה שהוא עושה לה "דווקא". לפעמים לאנשים לוקח זמן לעבד דברים.
אין לנו אלא לשפוט על סמך מה שנראה במצלמות, ובמצלמות רונן מנסה לפייס את רותם, וזוכה לנביחה, "רונן, אני לא מפגרת". לזכותה, אפשר לומר שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להישאר "בשביל התהליך", תשובה בלתי נסבלת שרונן חוזר עליה לשאלה למה הוא שם. יש צדק בדבריה. הוא באמת מכור לקורבנות ומחזיר את עצמו לעמדת הקרבן בכל פעם מחדש, אבל קשה לי להאשים אותו, כמו שקשה לי להאשים בחורה במערכת יחסים אלימה. קשה לצאת מהמעגל הזה.