אחרי שוויתרה על עצמה לגמרי, סופסוף הגיע ממור המונולוג שכולנו חיכינו לו

הפרומואים הבטיחו לנו שתכסיס ההארד-טו-גט של מור עבד, ושניר קם למחרת כואב את אובדנה ומוכן להילחם על מה שהפסיד. כולנו יודעים מה שווים הפרומואים של "חתונמי", ואני הנחתי שמה שקרה בפועל הוא ששניר התקשר אליה כדי להעיר ששכחה להפריד כביסה לפני שיצאה או שיש טביעת אצבע על הפח, וכל זה נעטף, כרגיל, בעטיפה מתוקה מדי של שי לחג. אבל הפרק גילה לנו התפתחות מפתיעה ביחסים. האם יש טעם לפתח ציפיות, ולכבס אותן בשלושים מעלות? "חתונמי" הצליחה להרטיט הפעם את לבי היבשושי, אבל לא בזכותם - כי החלק המרגש באמת הפעם היה של טל ורון. הכינו ממחטות.

נפתחנו: בדרך לאירוע, יוסי וחן כבר משווים נחירות. הכל פאן וחמוד עד ששוב, באמצע הצחוקים, יוסי מחליט שנמאס לו. מבלי לעדכן, הוא עובר בבת אחת למצב מגננה ומטעין את העקיצות הלכאורה-חינניות במאה אחוזי אגרסיביות. טל המומה, והאמת - גם אני. זה בא משום מקום, בערך כמו מגש תה באמצע שיחה טעונה רגשית.

המעברים של יוסי בין מצבי רוח מהירים יותר מעריכה של סרטוני טיקטוק, וזה עובד לטובה ולרעה גם יחד. לטובה, כי הוא לא מחזיק כעסים ליותר מדי זמן, ולרעה, כי הוא לא משאיר זמן לדון בכלל על הסערה הטזמנית שהתחוללה כאן לפני רגע והספיקה כבר לצאת מהחדר. בהגיעם לאירוע כבר הכל בסדר, מאחורינו וחן בסך הכל צריכה "לשים יותר לב לעצמה" - אבל למה היא אמורה לשים לב בדיוק? הקלות שבה הוא מחליק את האירוע, רק מבלבלת יותר.

"יוסי יותר בוסרי, אני יותר אפויה", מסבירה חן מאוחר יותר, לפני היעל, דרך מעודנת לומר שלקחה על עצמה לגדל נער מתבגר, ועוד בהתחלה, בגיל 12 כזה, כשמכירים כבר עצבים אבל לא מילים כדי לתווך אותם החוצה. חן בוגרת יותר, במובהק. היא חושבת לפני שהיא עונה, מזהה מצבי זעם ונותנת להם להתקרר לפני שתחזור לשוחח. מנגד, יוסי, שקורה להתנגשויות ביניהם "לריב עם בנות". הוא מבין את הפער הזה בעצמו, בדרך שלו. לדבריו היא "תקשורתית יותר", וגם זה נכון. יש לה מין אינטליגנציה כזאת, שהייתי רוצה לקרוא לה אינטילגנציה זוגית. יעל מחמיאה לשניהם על התקשורת, אבל יוסי יודע שיש לו עוד דרך, והיא לא עוברת באגף המתוקים בסופר. המודעות העצמית והחינניות שלו עומדים כאן לגמרי לזכותו.

לעת ערב, בחשיכה מוחלטת - כי גם על תאורה "חתונמי" לא התעקשה העונה - חן ויוסי נרגעים בפיקניק זוגי על חוף הים. היא מפתיעה אותו בהדפסי אינסטה בלוק, הוא מביא אותה בהצהרת אהבה, היא מחזירה איי דו - והם רשמית מתחרים ראויים לרון וטל על תואר זוגיות החלומות של כל בייסיק ביץ'.

זהו עוד ערב של תובנה פילוסופית מרנינה מתנת רז, שתוהה על מיקומו של מיונז-קטשופ באילן היוחסין של שקשוקה, אך לפתע דברים נעשים רציניים: מפגש עם משפחתה של עינב עולה על הפרק. זו שהסיפור המשפחתי שלה הוא הלורד ולדמורט - נמצא בכל מקום, אך אסור לנקוב בשמו. בתום מספר התפתלויות וסייגים מצדה של עינב, הם הולכים על זה, והוריה מסובים לשולחן. כל כך הרבה מתח ומסרים סמויים, ועדיין לא הבנו מה הסיפור.

יש בי הערכה לכבוד שנוקטת ההפקה כלפי עינב, שבחרה ככל הנראה להשאיר את סיפורה המשפחתי עלום, ולצד זה, משונה מאוד לצפות בסצנות שלמות חגות סביבו מבלי לומר דבר קוהרנטי. האם יש סיכוי לרמוז לנו משהו? למצמץ? לרקוד לנו ברובוטית? לכתוב בשקשוקה? על כל פנים, המשפחה שלה נראית מקסימה, ונראה שהמפגש עבר בשלום. אין סיבה שלא, בעצם, כי כשאוהבים, סיטואציות כאלה לא פוגעות בקשר - אלא רק מחזקות אותו. ותכל'ס, הרובוטים ידעו בעצמם שאין ממה לדאוג. זמן לריקוד שכבש את הרחבה.

בעקבות המסקנה שסאמת'ינג איזנט וורקינג, מור עשתה לה לילה בביתה. היא אולי קמה לבד, אבל לפחות לא לפגישה עם יעל, שזכתה לאחד על אחד עם שניר. "אתם בדרך כלל אצל גלעד", היא פותחת, על משקל אתם-כבר-לא-מתקשרים. מישהי באה לוחמנית הבוקר. שניר מנסה להסביר מה לעזאזל קרה כאן. לדבריו, ב"ציר הפיזי", משהו עם מור לא עבד. והיכן שמדברים על משיכה במונחים הנדסיים, קשרים לא נועדו לשגשג. משם, הוא מגיע גם לתחושה של "לא פייר" כלפי ההפקה והמומחים, ואני שמחה שהוא עשה את זה. מגיע לו לפרוק קצת את הביקורת שהחזיק כלפי ההפקה, והעובדה שניתן לזה מקום בחדר העריכה, ראויה להערכה.

מובן שיעל גם הודפת מיד את ההאשמות. בתאוריה שלה אנשים יכולים לפתח משיכה, וזו תאוריה אפשרית, אבל בתום חמש וחצי עונות "חתונמי", גם המומחים יודעים שהיא תופסת רק לגבי נשים. נשים יכולות להימשך למישהו ארבע, ולעלות משם בהתמדה. תראו למשל את מנקדת המשיכה הראשונה לשמה, יואנה. חיצונית, תומר לא היה בדיוק הטעם שלה, אבל הפנימיות שלו גרמה לה להימשך גם לחיצוניות.

איך היא אמרה, די בחוסר טאקט: "יש לו אופי של גבוה". זה אמנם עלבון לנמוכים, אבל גם מבטא את היכולת שלה להסתכל מבעד לאלמנטים החיצוניים שחשבה למכריעים בתחילת הדרך. בדרכה הבלתי פוליטיקלי-קורקט היא ודאי ניסתה לומר, "יש לו ביטחון עצמי". אצל גברים, כך נראה, הרבה פחות סביר לזוז מהתכנית המקורית, גם אל מול אישיות שמתגלה כמהממת.

יעל הולכת על טקטיקת סיבוב האשמה, וזה לא ממש הוגן. אין טעם לגרום לאדם להימשך בכוח לאדם אחר כמו שאין טעם לטיפולי המרה. שניר דווקא אוהב את זה, מסתבר. "מה אתה אוהב?", עיניה של יעל מתעוררות לחיים. "את לא מחשבנת לי". זו רק אני, או שעף שם ניצוץ? שמעו פתרון דפוק, אבל לא כמו הקונספט הכללי של התכנית: מור וגלעד, יעל ושניר. אמנם לא בדיוק אתי, אבל הם גם לא בדיוק מטפלים.

רענן וטעון ביחסי השליטה עם יעל, שניר ניגש לשוחח עם מור בפורמט שבו הוא אשכרה מסוגל להסתכל עליה - דרך הטלפון. אחרי 24 שעות, הוא אומר, בא לו לראות אותה. מתחשק לי להאמין לזה, אבל אני מקבלת פה קצת וייב של אדרנלין מטיפולי המרה ראשונים, שנוטעים בך את התקווה השקרית לחיווט פנימי אמיתי. מטאפורית, חברים, מטאפורית.

חדוות החיים המחודשת הזו מביאה אותו לביקור בבית של מור, שם הוא אפילו מוכן לשבת על הכיסא בלי להעביר לפני זה מגבון. והוא הגיע עד אליה כדי לספר לה את הבשורה המרגשת: עדיין אין לו רגשות. וואו. לעקוב אחרי התפתחות הרגש של שניר מזכיר לי את מעקב הגדילה אחר שעועית מונבטת שכפו עלינו בבית הספר היסודי רק כדי לגלות אחרי חודש שהיא נזרקה לפח ונעלמו עקבותיה.

מור שומרת על זכות השתיקה, אולי כי היא באמת מאזינה, כמו שהיא אומרת, ואולי כי התערערה - ובצדק. בהזדמנות זו אודה שמור, בעיניי, היא הדמות הכי מתעתעת בעונה הזאת. היא קולית, שנונה, רגועה ובטוחה בעצמה, אבל מרוב קוליות היא מוותרת על המקום שלה פעם אחר פעם. היא משדרת אישה חופשיה ומשוחררת, אבל הסכימה לגור במשך חודש בכלוב. כלוב זהב, אבל כלוב. ואני מאמינה שבאמת כיף לה למרות הדחייה הסדרתית שהיא חווה, אבל בזכות מידה יפה של התכחשות לרגשותיה. האמביוולנטיות הזו הופכת אותה לאחת הדמויות המעניינות העונה, באחד הקשרים המשמימים שנראו על פני כדור הארץ.

בדיוק בזמן הווידוי המרגש הנ"ל של שניר, מור רצתה לספר דווקא שחרה לה הריק בבית, תחושה מוכרת בפרידה, שלא ממש מעידה על טיב הקשר. גם אם נפרדת מאיסמעיל הנייה בכבודו ובעצמו, במידה שלא נרצחת, תרגישי בכובד משקלו חסר לצדך במיטה ותתגעגעי למבטו המתוק. סיבה נוספת וגרועה להמשך הקשר: "ווי מייד איט סו פאר", לדבריה של מור, צורת מחשבה מכשילה שמכונה בעולם ההשקעות, "עלות שקועה". בשפה פשוטה, מדובר בצורך שלנו להמשיך ולהשקיע במשהו רק כי השקענו בו עד עכשיו, גם אם ההשקעה הניבה תוצאות גרועות, מה שמניב תוצאות גרועות עוד יותר. לדאבונו של שניר מור לא קראה בלוגים על השקעות, ומחליטה להמשיך. הוא היה צריך לקחת את זה בחשבון, כשהשאיר את האופציה פתוחה להחלטה. בטח גם לזה יש מושג בהשקעות.

אם כן הם מהמרים על עוד אלפייה, ויוצאים לדייט נוסף של מור וגופתו של שניר. כבד לה, למור. נמאס לה לשחק אותה קולית, זעקתו של גלעד הפסיכולוג זועקת מגרונה, והיא מפצירה בשניר: "צא מאזור הנוחות שלך. בא לי שתתאמץ בשבילי". אהבתי את המונולוג שלה. סוף סוף היא אומרת את הדברים ברור, בלי סיבונים ובלי להראות שיעני לא-אכפת-לה. היא מעמידה אותו במקום.

כפי שלמדנו מהדינמיקה עם יעל, שניר אוהב את הצד החבוט של השוט, ומשנה באחת אישיות וגישה במאה שמונים מעלות: "אני מרגיש שיש לי מישהי שהיא פרטנרית לחיים", הוא אומר למור, "טוב לי". מור תוהה למה הוא לא אומר לה את זה ביום יום, ואני תוהה האם זה באמת שניר, ולאן נעלמו אנחות האכזבה הקיומית. אפילו שניר בשוק מעצמו, ומכסה מיד את האמירה כמו חתול את הקקי שלו. הוא לא רגיל להתבטא ככה, הוא אומר, ומבין השורות אפשר לשמוע גם "חושש לפתח ציפיות". גם בשניר יש משהו מתעתע, כי הוא כנראה אדם מבאוס בלי קשר למור, אבל גם מבאוס ספציפית עליה, וקצת קשה להגיד איפה נגמרת באסה אחת ומתחילה האחרת. חמישים גוונים של ביאוס.

ובכל זאת זה עושה לו את זה, מה שהוא מכנה, "נועזות אינטיליגנטית". אולי זו רק העריכה שמדגישה רגעים יתר על המידה, אבל נדמה שמשהו ניצת ביניהם, ומתלקח לכדי מסאז' סוער המדמה פליית כינים מראשה של מור. תצחקו תצחקו, ככה מבטאים בטבע אהבה. ניכר שהמרחק עשה להם טוב. שניר נרגע, ועם הרגיעה השתחררה אנרגיה מינית מסוימת, אבל אני לא בטוחה שהיא תבשיל ליותר מעיסוי קרקפות. הם כן עוברים שניהם תרגיל מעניין, ומור יוצאת בו אחלה גברת.

צמד ישראל וישראלה ישראלי סוגרים יום בגלויה מיום החתונה ומילות אהבה שכתבה הרעיה. ארוחת ערב, נשיקות, יציבות, קרקע - כל המילים שמביאות למומחים אורגזמה ממסדית - מתלכדים יחד לערב מושלם, שמשכיח מטל לכמה שעות אפילו את עובדת מגוריה באשקלון. ובכל זאת משהו מרגיש חסר: כבר חודש הם מכירים ועדיין לא בחרו אריחים למקלחת. בדיוק כשהתחלנו לדאוג, טל מספרת לאביה שהתחילו כבר לחפש דירה ביבנה.

יש לי תחושה שמצבו של אביה החולה משחק תפקיד מרכזי כזרז בקשר הזה. בלי צחוק, תראו כמה חזק הוא יצר ההישרדות, וכמה הוא מוביל אנשים להצמד זה לזה ולהתקרקע. זהו פרק של דייט בחשיכה, וגם רון וטל מתאספים לפיקניק לילי. הוא מתעניין באבא שלה. חמוד לשמוע אותו מתעניין, במשהו, נקודה. הוא לומד לאט, אבל יש עקומה. עם כל הבוקיות שלו, חשוב לו לפגוש את האבא, הוא יודע כמה זה חשוב לה והוא שם בשבילה. נכון, הוא משגר מילים בקצב של משה הדג ממיכאלה, אבל כל מילה נכנסת ללב.

המפגש קורה. רק רגליים וקטעי שיח נחשפים לנו, אולי כדי לשמור על פרטיותו של האב במצבו הרגיש, אבל הדיאלוג ברקע אומר הכל. דווקא העדינות הזו שבה מוגשת לנו הסיטואציה, מחלחלת עמוק פנימה, והכניסה של רון אליה יפה ורגישה. על פי שקופית הסיום הפרק מוקדש לאביה, שנפטר, כך מתברר, בתום הצילומים. משתתפת בצערך, טל. נראה שהיית בת מקסימה לא פחות מאשר היה לך אב נפלא, יהיה זכרו ברוך.