ספיישל חתונמי עם עדי אשכנזי לא חידש המון על הזוגות וגם לא קרע אותנו מצחוק

כאילו לא צפינו בפרק המיותר של המומחים רק לא מזמן, כאילו לא ביטלו לנו פרקים על ימין ועל שמאל, הפקת חתונמי החליטה שעכשיו, ממש עכשיו, כששניר כבר מצליח לגעת למור בשיער (!) ורותם ורונן בשקט כבר יותר מדי זמן (סימן לצרות) - אנחנו זקוקים לעוד פרק של מריחת זמן / יח"צ, מחק/י את המיותר.

כפי שאפשר להבין, הגעתי לפרק בלי הרבה ציפיות, ואכן לא התאכזבתי. עדי אשכנזי היא אישה מצחיקה שאני מעריכה מאוד והיו לא מעט רגעים שבהם היא הייתה חדה ושובת לב כמו תמיד. אבל באופן אישי קצת מיציתי את הבדיחות על זה שזוגיות זה סבל, שנשים רוצות תשומת לב אינסופית ושגברים רק רוצים שיעזבו אותם בשקט. באותה הזדמנות אשמח גם אם נפסיק להתפעל מזה שלגברים יש רגשות ושהם יודעים להביע אותם. יכול להיות שמרוב התלהבות שהגברים ממש יודעים לחבר מילים למשפטים, שאלו רק אותם כמה ילדים הם רוצים ושכחו לשאול את אלה שאשכרה יסחבו בגופן את מספר הצאצאים שנזרק שם לאוויר כל כך בקלות.

בסך הכל, זה פשוט לא היה מספיק מעניין. אם כבר עושים לנו אתנחתא באמצע העונה ונותנים לנו לשמוע את הגרסאות של המשתתפים למה שאנחנו רואים בפרקים, אנחנו רוצים קצת ג'וס או לכל הפחות תשובות שעדיין לא שמענו. אבל הג'וס לא הגיע וה"ספיישל" לא חידש לנו שום דבר.

הרבה אין מה להגיד על עינב ורז, שבאמת נראים כמו שיבוט אחד של השני, כי זוגיות היא אמנם לא סבל אבל כשהיא טובה - זה די משעמם לצפות בה. עדי התפלאה איך שניהם, אנשים כל כך ביישנים וסגורים, הגיעו לתוכנית ריאליטי, אבל כמו שרז הסביר, זה בדיוק הפורמט לאנשים כמוהם, שקצת יותר קשה להם ליצור את הרושם הראשוני הנכון וצריכים איזשהו אמצעי שיכריח את הצד השני להישאר כדי לגלות אותם, ועדיין יהיה חוקי.

"פה אין לאן לברוח" - אומר רז כהומאז' לג'פרי דהאמר או ליתרונות התהליך, וכיוון שאני עוד לא לגמרי משוכנעת שהחיבור שנוצר ביניהם הוא אכן חיבור זוגי, נאלץ לחכות ליום ה-43, שממנו ואילך כבר אפשר לברוח, ולראות אם הם באמת נשארים.

היפים, הנכונים והמצחיקים של העונה, הזוג שכולם אוהבים לאהוב. אפילו עדי נתנה ליוסי זמן אחד על אחד איתה, שאף משתתף אחר לא קיבל. רוב הסיכויים שזה היה כדי לסגור איתו חשבון על פרשת ה"שמנות ומתולתלות", אבל למרבה האכזבה החשבון הסתכם לכדי המשפט חסר המשמעות "יש דברים שלא אומרים".

אבל הקסם של יוסי גובר על הכל, ובעיקר הכנות, כשמצד אחד הוא שואל כמו ילד באיזה קטע עדי ראתה את הצד הרגיש שלו, ומצד שני מודה שבלי המצלמות יכול להיות שהוא היה מגיב אחרת לכל מיני דברים. אתם רואים? הפורמט עובד גם אצל אנשים שאין להם בעיה עם רושם ראשוני. לא, זה לא פרק יח"צ עצמי, סתם מנהלים שיחה על כמה נורא להכיר דרך אפליקציות בדיוק כשהליהוק לעונה הבאה מתחיל.

אני רק מקווה שבשלב מסוים הרגישות של יוסי תחלחל גם לחן, כי כשמישהי אומרת לך "תני לי רגע להסתכל עלייך", עדיף כבר שתציעי לה תה ללא הרף מאשר שתגידי "אבל על מה אני אסתכל?".

אתם קלטתם שבחתונה, כשהצלם אמר לתומר שילחש ליואנה באוזן מה הדבר שהוא הכי אהב בה, הוא לחש לה: "שהכנסת את הבטן"?? עדי טענה שליואנה יש ביצים אבל תקשיבו, צריך להיות מאוד לא חכם או מאוד אמיץ כדי להגיד דבר כזה לאישה שאתה לא מכיר, ואנחנו כבר יודעים שחוכמה זה לא משהו שחסר לתומר. למזלו, הוא הצליח לקרוא את יואנה כמו שצריך וזה באמת עבד לו, ומפרק לפרק יותר ברור למה היא כבר כל כך אוהבת כל דבר בו. השאלה היא רק אם גם הוא מתחיל להרגיש משהו שהוא מעולם לא הרגיש עד כה, או שעבורו אהבה היא עדיין רק אוסף של פרמטרים.

כמה פוטנציאל לא ממומש היה במפגש בין עדי לבין הזוג הזה. איפה סצנת ההיעלמות של רונן במרקש? הזעם על ההתעסקות עם המזגן באוטו, השיחה עם החברות? במקום זה החליטו להראות לנו את הקניות שלהם בקסטרו הום וכמה רגעים של שתיקות, שוב בשביל אותה בדיחה שחוקה שככה נראית זוגיות.

באופן כללי, נראה שההפקה העונה מאוד שומרת על המשתתפים. לא מראה לנו דברים שהם לא רוצים שיראו, לא מגלה סודות שלא רוצים שייחשפו ודואגת שלא ישאלו אותם שאלות קשות מדי. עבור המשתתפים זה נהדר, ואני באמת מעריכה את זה שגם הפקת ריאליטי שומרת על אנושיות ומוסריות, אבל הבעיה היא שאנחנו, הצופים, נשארים בחוץ ולא מבינים כלום.

באין ברירה, אני מקוששת רמזים משפת הגוף של המשתתפים ומגלה שלרונן יש אותו מבט מבוהל גם כשהוא מדבר עם עדי אשכנזי וגם כשהוא מדבר על רותם בקליניקה של גלעד. מה זה אומר? שאולי רותם היא פחות נוראית מכפי שהיא מצטיירת, או כמו שהיא עצמה אמרה - היא רק קצת, ממש בנגיעה, טיפה יותר ביקורתית ממה שהיא חשבה שהיא לפני התוכנית.

היחידים שעושים נחת בכל הערב הזה הם מור ושניר, שתמיד אפשר לסמוך עליהם שגם בלי להיות אחד ליד השני, שניר עדיין יפגין דחייה ומור עדיין תשדר עסקים כרגיל. לטענתה, בנקודה הזאת יותר טוב לה מלא טוב לה והיא מתעקשת שבאמת כיף להם ביחד, למרות שהיא נראית אישה עם שמחת חיים והוא, ובכן, פשוט בחיים.

עדי מציבה בפניה ובפני המומחים את הטענה שהיא נשארת עם שניר בגלל שהוא קשה להשגה, ואכן יש לנשים רבות צורך לביית את הגבר הבלתי מושג. אבל זה קורה כשהקושי להשיג את הגבר נובע מקושי להתחייב, ואז יש כאן תמורה של להיות האישה היחידה שבה הוא בחר מכולן. זה מרים, זה סקסי, וזה כמובן מטופש ואל תבזבזו את הזמן שלכן על גברים כאלה כי זה לא יקרה. לעומת זאת, כשהגבר הוא בלתי מושג בגלל שהוא לא מסוגל לגעת בך, אין שום תמורה בזה שהוא יעשה טובה בסוף ויואיל להימשך. זה לא מרים, לא סקסי, וממש לא עושה חשק לביית.

ואם כבר לא מרים, היה נחמד להיזכר בשיחת החילבה של מור עם שניר, שמבהירה שהאיש פשוט עובד מהרגע הראשון בלהפוך את עצמו לדבר הכי לא מושך שקיים, כדי לא להתמודד עם חוסר המשיכה מהצד שלו. אני לא אתפלא אם גם הכביסות והפח האוטומטי הם רק עזרים שנועדו לשרת את מטרת העל הזאת. בינתיים, הוא נראה על סף השתנקות, ולא רק מבכי, כשעדי אומרת את המילה "תתפשטי" בהקשר של מור, ושולח לכל אורך השיחה מבטי מצוקה לצדדים, שם כנראה נמצאת אותה עוזרת הפקה שקיבלה ממנו צעקות על הטסטה שאחרי החופה ועל החדר במפגש הזוגות. אני לא מקנאה בה על הצעקות שהגיעו בסוף יום הצילום הזה.

כמו מור, גם המומחים עדיין משוכנעים שמשיכה יכולה להיווצר אחרי זמן מה. יעל, שכנראה מכנסי העור שלה ערפלו את שיקול דעתה, טוענת שהיא רואה כל הזמן אנשים שעובדים ביחד שנים ופתאום קורה ביניהם משהו רומנטי. זה כמובן ממש לא אותו דבר, כי יש הבדל בין אדם שלא הסתכלת עליו מתוך נקודת מבט רומנטית ולכן אלמנט המשיכה בכלל לא היה על השולחן, לבין אדם שהקשר ביניכם הולך מלכתחילה למקום הזה, וככזה, המשיכה היא הדבר הראשון שנבחן.

בסך הכל, נראה שהמומחים הגיעו שוב להתגונן ולצייר תמונה מחמיאה. יעל מספרת שבכל עונה בערך 5-6 זוגות נשארים יחד, אבל אני חושבת שזה יותר כמו 3-4. חוץ מזה, אם 5-6 זוגות נשארים כל עונה ואתם טוענים שהעונה היא הכי מוצלחת שהייתה, מה אתם אומרים בעצם? שכולם נשארו ביחד? פחחחח.

כשהם נשאלים על רותם ורונן המומחים מפגינים אוצר מילים רחב וטוענים שהם "מאמינים בהתאמה" וש"הם ממש אנשים מתאימים", אבל לאט לאט מתגלים סדקים בגרסתה של יעל. ברגע של חוסר תשומת לב היא אומרת שיש קשרים שמוציאים חלקים פחות טובים אחד אצל השני, ומיד זועקת: אבל לא יכולנו לדעת את זה! מכאן, האמת נחשפת לחלוטין. מעיין מודה שזה לא מתנהל כמו שהם ציפו וסותמת את הגולל על הפרשה באופן סופי: זה כבר לא "אנחנו מאמינים בהתאמה", אלא "האמנו בהם מאוד". יכול להיות שבכל זאת עדי אשכנזי הצליחה להוציא פה סקופ?