אחרי שהעיתונאי גל אוחובסקי תקף במילים חריפות את יוצרי הדוקו "ימי הפיק" המספר את סיפורו של המוזיקאי צביקה פיק, התייחס המוזיקאי רם אוריון לסערה והגיב לאוחובסקי. אוריון, שהתראיין בעצמו לדוקו שם סיפר כיצד צביקה פיק סירב לשלם לו ולחבריו ללהקת "נושאי המגבעת", כתב בפוסט סגור לחבריו בפייסבוק כי הסרט עושה כבוד לפועלו המוזיקלי של צביקה פיק, ומבהיר כי יוצריו אף "נמנעו מהצדדים היותר סליזיים ומפוקפקים שלו".
"צביקה, גל אוחובסקי, ושאר הנרעשים מתוכן מדוקו החדש. למרות שהמון מהתגובות הזועמות הן של קהל קוראים שלא ראו (ומצהירים בלהט שלא יצפו) בסרט, אפנה בטקסט הזה אל כולם. דבר ראשון - אני כן ראיתי את הסרט, ואני אוהב מאד את צביקה כמוזיקאי וכאייקון תרבותי ולטעמי הסרט נותן כבוד לפועלו וחשיבותו העצומה. אוחובסקי, בציטוט שהכי גירד לי, כותב - 'למי אכפת שפעם הוא לא שילם לנושאי המגבעת?' ובכן, גל, כנושא מגבעת, פעם לי היה אכפת. אכפת מאד. למעשה הוא שיקר, רימה, התחמק ובסופו של דבר גם עבר על החוק ועמד בחליפה ורודה ומשקפי שמש מול שופטת בבית משפט כי נאלצתי לקחת עורך דין ולהביא אותו לשם. כמובן שהפסיד. הנקודה היא שזה שלי, זה חלק משמעותי מאד מהסיפור שלי איתו ולכן גם מסיפור חיי ומסתבר שזה סיפור שהוא הצליח להכניס לחיים של כל כך הרבה מהאנשים שעבדו איתו ואגב, בסרט, כל מולני השכר ומגישי התביעות שהוא צבר גם משבחים אותו כמוזיקאי ופורץ דרך".
"אף לא אחד מהאנשים שעבדו איתו לא מדבר עליו בכעס, שנאה או זלזול, למרות שהוא דפק בערך את כולם", הוסיף רם אוריון וכתב לחבריו בפייסבוק. "גם אני דיברתי הרבה בריאיון על ההנאה והזכות שהיתה לנגן איתו את השירים שלו וכמה הוא היה מרשים כזמר ומפרגן וסקרן כקולגה בחדר החזרות אבל לפחות בגרסת העריכה הזו, רוב הדיבור הזה מצידי נשאר על רצפת חדר העריכה. גם זה מובן לי כי באמת, כל הדברים האלה נאמרים שוב ושוב על ידי מרואיינים אחרים. צביקה היה עדיין חי כשראיינו אותי (ואת השאר) וגם אם הסרט היה מצולם לפני עשרים שנה, כשפיק היה בחיים ובמקום הכי טוב שלו אי פעם - הייתי מספר בדיוק רב את אותו הסיפור. אם משהו, אני מרגיש שיוצרי הסרט הפגינו איפוק בכל מה שקשור לצדדים היותר סליזיים ומפוקפקים שלו. איפוק לא מבוטל".
אוריון ממשיך ותוקף את אוחובסקי: "אוחובסקי כל כך נרעש ונרגש מהסרט אבל אני זוכר את תוכנית התרבות שהוא הגיש בערוץ 2 שבא הוא היה האמ-אמא של הגייטקיפרים והתייחס בביטול ובזלזול לכל מה שלא היה מספיק טרנדינג צעיר או מגניב באותו הרגע, לטעמו. לא בא לי לעשות עוד ניימדרופינג אבל כשהוא ישב כמראיין בכיסא המגיש התרבותי, גם אם זה לא היה ממקום גזעני אלא סתם מתנשא, היו לו שם רגעי ירון לונדון-ניסים סרוסי".