מזג האוויר בישראל אמנם נותר קיצי לעתים גם עמוק לתוך תקופת החגים אך בכל שנה על דמדומי הקיץ מבשר חודש אלול שכולו הכנה לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. אחד המאפיינים העיקריים של חודש זה, הידוע בכינויו חודש התשובה, הן הסליחות שנאמרות בפי כל, מי בתחילתו ומי שמצטרף לקראת סופו, תלוי במנהגים ובעדה שאליה משתייכים כל אחד ואחת.
אך עוד לפני ההבדלים בין הסליחות הנהוגות בעדות המזרח לאחיהם מעדות אשכנז, או בשמם הנפוץ ספרדים/מזרחיים ואשכנזים, מעט על הסליחות עצמן. הסליחות מורכבות מתפילות, פיוטים ופסוקים ומרכזן אמירת י"ג מידות הרחמים.
הסליחות תועדו לראשונה בקרב פייטני איטליה במאה ה-9 וכמאה שנה מאוחר יותר בקרב חכמי בבל ועם השנים הן התפתחו לתצורה שבה אנו מכירים און כיום. הסליחות נאמרות בתעניות ציבור וכן במהלך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
בתקופת הראשונים, בין המאה ה-11 למאה ה-15 היו שלושה מנהגים עיקריים בתאריך תחילת אמירת הסליחות. חלק החלו בראש חודש אלול, אחרים באמצע החודש ומנהג נוסף היה בט"ו אלול שבו לפי המסורת נברא העולם. בסוף תקופת הראשונים החלו יהודי ארצות האיסלאם וכן יהודי תימן לומר את הסליחות בתחילת חודש אלול.
בקרב קהילות יהודי אירופה לעומת זאת פשט המנהג להתחיל באמירת סליחות במוצאי השבת שלפני ראש השנה ובתנאי שיש לפחות ארבעה ימי סליחות. כלומר, במידה וראש השנה חל בתחילת השבוע אמירת הסליחות לא תתחיל במוצאי השבת הקודמת לימים אלה אלא בזו שלפניה. לפי כל המנהגים אמירת הסליחות נמשכת גם בעשרת ימי תשובה ואין אומרים סליחות בשבתות וימי החגים עצמם.
הסיבה לחילוק בין הספרדים לאשכנזים הין במחלוקת שבין השולחן ערוך אותו חיבר רבי יוסף קארו ממגורשי ספרד בסוף המאה ה-15 לרמ"א, רבי משה איסטרליש שחי ופעל במאה ה-16 בפולין. לפי הספרדים ראוי לומר סליחות בכל חודש אלול בהתבסס על כך שלפי המסורת אחר חטא העגל ושבירת לוחות הברית הראשונים, בראש חודש אלול עלה משה רבינו להר סיני כדי להתפלל לבורא עולם ולבקש את סליחת העם.לפי האשכנזים יש לומר רק בעשרת ימי תשובה אך מכיוון ולא בכל הימים הללו ניתן לומר סליחות נעשות השלמות בימים שלפני ראש השנה.
זמן אמירות הסליחות הוא החל מחצות הלילה ועד טרום עלות השחר. המנהג הרווח בכלל הקהילות והעדות הוא לומר את הסליחות לפני תפילת שחרית בבוקר ולפני עלות השחר. יש מי שמתקשים בקימה כל כך מוקדמת ומעדיפים לומר את הסליחות בתחילת הלילה לאחר חצות.
בקרב חלק מהקהילות יש מי שנוהגים לומר סליחות כשעתיים לפני חצות והם מסתמכים על דעתו של הרב משה פיינשטיין, שפעל בארה"ב במאה הקודמת, אשר סבר כי אם יש חשש שאנשים כלל לא יאמרו סליחות עדיף שיתכנסו ויתפללו עוד לפני חצות. עם זאת, במרבית הקהילות בני עדות אשכנז נהוג שלפחות ליל הסליחות הראשונות יתקיים לאחר חצות הלילה.
אחד המאפיינים העיקריים לסליחות הספרדיות הוא התרכזות באדם הפרטי, בקטנותו לעומת הבורא ובבקשת סליחה אישית. בסליחות האשכנזיות ישנו מיקוד רב יותר על החורבן הלאומי והדבר בא לידי ביטוי בקינות על אסונות לאומיים ובבקשת סליחה כעם.
בכל העדות אמירת הסליחות מסתיימת בערב יום הכיפורים ט' תשרי, זאת מאחר שלפי המסורת היהודית ביום הכיפורים ירד משה רבינו מההר עם לוחות הברית השניים במה שסימל את סליחת הבורא לעם על חטאו.
מנהג נוסף המשותף לכלל העדות הוא תקיעה בשופר לשל אורך חודש אלול. האשכנזים תוקעים בכל בוקר בתום תפילת שחרית ואילו הספרדים בסיום אמירת הסליחות. בכל מקרה אין תוקעים בשופר בשבת.
למרות ההבדלים במנהגים בין העדות, על דבר אחד כולם מסכימים וזה שלא פחות מאמירת הסליחות כלפי ריבונו של עולם, חשובה אמירת הסליחה הכנה והאמיתית שבין אדם לחברו או כפי שכתוב במשנה במסכת יומא: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".