התורה קבעה גבולות ברורים לאבלות, זאת בשל התגובה העוצמתית שעלולה להיווצר בעקבות פטירתו של קרוב משפחה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת". וכך כותב הרמב"ן:
"אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו באוסרם להתאבל על נפש יותר מדאי".
אולם, בעוד שלפי פשוטו של מקרא האיסור מתמקד באזהרה מפני אבלות יתירה, למדו חז"ל מפסוק זה ציווי נוסף, שמתייחס לציבור כולו. דהיינו, אזהרה מפלגנות ומחלוקת: "לא תגודדו - לא תעשו אגודות אגודות" (יבמות יג ע"ב). הילקוט שמעוני הרחיק לכת וקישר בין שני חלקיו של הפסוק:
"לא תתגודדו לא תשימו אגודות אגודות, ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם, כשם שעשה קרח, שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות, ועשה קרחה בישראל, שנבלעו עמו בני אדם הרבה" (ילקוט שמעוני פרשת תתצא).
לדברי הילקוט שמעוני, אם חלילה נתפלג ונהיה אגודות אגודות, אז הקב"ה יעשה בנו "קרחה" כפי שהתרחש במחלוקת קרח ועדתו. כלומר, משמעות שמו של קרח היא קרחה - שפיכות דמים, שנגרמה בגלל שהחזיק במחלוקת.
חיבור נוסף ושונה בין שני חלקי הפסוק עושה הספורנו: "שאין ראוי להראות תכלית הדאגה והצער על הקרוב המת, כשנשאר קרוב נכבד ממנו במעלה ובתקות טוב ...".
לדבריו, האבלות המופרזת על המת עלולה להביא לאלוהותו של הנפטר שהלך לעולמו, וכביכול לחשוב שלאחר פטירתו אין מי שימלא את החלל שנפער כתוצאה מהסתלקותו. תפיסה זו גורמת לזלזול בבני האדם, שחיים ויכולים להמשיך את מפעלו של הנפטר. כאשר קיימת תחושה, שאין תחליף לנפטר ואין יותר "לאן ללכת". עלולים אנו להגיע לפלגנות ולאיבוד דרך. אחד ממסריו המרכזיים של ספר דברים, שטבעו של עולם שיש חילופי משמרות. לא קם כמשה נביא ומנהיג אולם גם למשה נמצא מחליף. יש להכיר טוב לכל הנהגה ששרתה ציבור אבל פעמים שיש צורך להחליפה. במיוחד, אם היא עלולה לגרום לפלגנות.
הפרשנויות לפסוק זה מקבלות משנה תוקף בימים אלו, עד כמה עלינו להיזהר מפלגנות שעלולה להביא ל"קרחה" - לאסון לאומי. יש צורך להקשיב היטב לקולות השונים ולהימנע מפלגנות באחת משעותיה הקשות של מדינת ישראל. הפלגנות מחלישה את ישראל מבפנים ומבחוץ. כדי להיחלץ מהצרה הנוראית שהגענו אליה עלינו להבין שיש קיטוב נוראי בחברה הישראלית ולנסות להגיע להסכמות באמצעות שיח וניהול נכון של המחלוקת. המחלוקת סביב הרפורמה המשפטית הציפה מחדש סוגיות שהיו נתונות במחלוקת בחברה הישראלית, ולכן יש צורך לדון בסוגיות הללו ולהשתדל להגיע להסכמות. אחת הסוגיות שחובה לדון בה היא: ביחס למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. האם מדובר בשני ערכים הסותרים זה את זה או שמא נוכל לשלב ביניהם. מצד אחד מקור הסמכות שונה, התפיסה היהודית מעמידה את הא-ל במרכז לעומתה התפיסה הדמוקרטית מעמידה במרכז את האדם הפועל במסגרת חברתית. ולכן עלולים אנו להגיע בהכרח לסתירה. כדי להגיע לפתרון יש צורך בריכוך השאיפות של כל צד. מצד אחד להכיר, שכפייה דתית בחסות החוק היא בעייתית מבחינה דמוקרטית ומצד שני להכיר בחשיבות העליונה שמייחסת החברה לערכיה היהודים של המדינה. אפשרות נוספת היא שאין סתירה בין דמוקרטית ליהודית. למשל פרופסור רות גביזון סברה שיש שלושה עמודים מרכזיים שהם היהודי, הדמוקרטיה וזכויות אדם כך שהשילוב בניהם אינו סותר.
כל זאת דוגמא אחת מרכזית לשיח. אם ההפגנות יימשכו ולא נמצא את הדרך להסכמות אנו עלולים להיות "אגודות אגודות" ולגרום לאסון חברתי ומדיני. צריך להאמין שישנה לפנינו הזדמנות יוצאת דופן לצמוח מהמשבר ולחדש את החוזה ביננו.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל ורב מושב משואות יצחק