תן לי שני קוליפורמים בפיתה

"איזה מין שם זה חנן עזרן?
למי הוא עוזר?"
(שי נתיב, משורר יידי בן המאה ה- 21)

לא ברור באמת למי הוא עוזר. אולי עוזר הוא לילדיו בשיעורי הבית, אולי הוא מוריד את הזבל, אולי מתנדב במשמר האזרחי. אך בחייו התקשורתיים מתמקד חנן בחשיפות, ומכאן גם שם תוכניתו החדשה "חשיפה".

המרחק בין מטרתה ההומניטרית של התוכנית לבין תפקודה המעשי גדול מאוד. חנן חושף אותנו לסכנות הסתרטנות בצה"ל, למים עכורים ברמת השרון ולבעיות שונות של אנשים שונים. כביכול, מטרת החשיפות היא לעזור לנו, לידע אותנו על אודות מפגעים שונים, לזעזע מעט את האדישות האזרחית שלנו. התוצאה רחוקה מכך. גם אם יחשוף חנן שמשרד התשתיות עומד לסלול כבישים בתוך חדרי המגורים שלנו, תחושת ההתקוממות תתגמד לעומת הזעזוע העמוק מאיכותה הנוראית של "חשיפה".

בעזרת דרמטיות מוקצנת ואסתטיקה של "כלבוטק" משנות השמונים, הגילויים המרעישים מיד הופכים לאנקדוטות קומיות, שמיד הופכות למשהו אחר, הרבה פחות נעים - מעין חרדת בזבוז זמן מעיקה, או מועקת בזבוז זמן מחריד. לא ברור. "תוכנית התחקירים של הערוץ הראשון" מאגדת בתוכה כל כך הרבה אספקטים של טלוויזיה גרועה במיוחד, שממש אין כוח "לחשוף" פה את כולם. בתוכנית האחרונה התארח ראש עיריית רמת השרון ושתה כוס מים מהישוב בהפגנתיות.

כל כתבה מלווה בכיתובים אדומים מזעזעים, תוך כדי התחשבות מינימלית בהקשר. "חשיפה" חפה מכל עידון של תחקיר טלוויזיוני דוגמת מה שנראה ב"עובדה" או בכתבותיו המצוינות של חיים הכט, החושפים כבלשים מפולפלים את עלילת הסיפור. חנן מביא לנו בבת אחת ובלי רחמים גם את הסיפור, גם את האיוולת וגם את מוסר ההשכל.

בין קטע לקטע רואים את חנן עולה במדרגות נעות, מלופף במעיל גשם וכובע בלשיים. הולמים אותו המלבושים. אני מדמיין את המדרגות ממשיכות בלי סוף בתוך קניון בו כל החנויות מציעות למכירה את אותו מוצר באותה אריזה עמומה.

* "חשיפה" משודרת בערוץ 1 מדי יום רביעי בשעה 20:30