ובכן, להלן רשימת דברים שנגמרו וטוב שכך: החופש הגדול, הדרמות של סתיו, ואולי אפילו הטינה שליאל נוטר כלפי שי (לכאורה, ועד שהאסטרטגיה תוכיח אחרת). עם זאת, להלן דברים שעדיין לא הסתיימו: העונה הזאת. עוד דברים שלעולם לא ייגמרו: התיאבון של משפחת בורגיל לדגים חריפים ולזמן מסך. אחרת לא ברור איך ספיר וההורים נחתו בבית לסיבוב נוסף בנוסח ארוחת שישי רוויית חיבוקים ומילות אהבה שהופנו גם כלפי אברהם. כלומר, האיש שאמר לבת שלהם בידיים מונפות "את כלום בלעדיי".
נכון, במקומם הייתי ככל הנראה נועלת את הבת שלי בבית וזורקת את המפתח עד שתתרפא מהגישה הבעייתית שלה כלפי מערכות יחסים ותבין שמגיע לה יותר. אבל מי שבכל זאת נזרקה מהאיוונט המשפחתי - אגדיל ואומר, לא קיבלה הזמנה מהאח - היא שי, בת הזוג של שניר (נראה לי שהם שוב ביחד עכשיו). שלרגע אף התנדבה לשלם על כל העסק הזה, רק כדי לגלות שהיא נשארת בחוץ.
אך עם שוך משימת המתנות ולרגל אווירת האס"ק שהולכת לנהל את הבית בשבוע הקרוב, הדיירים שלנו מקבלים תקציב שיכול להשביע אפילו משפחה מרובת ילדים בסבבה. ואנחנו מדברים על מדינת ישראל. המדינה שמדד ה-OECD הרים ידיים לגביה כשהתברר שגם רווק עם ציפיות נמוכות מהחיים חייב להרוויח 30,000 שקל בחודש רק כדי להיגמל מקניות במקרר של ההורים.
אבל גם רווקים אופטימיים יותר כמו מעתוק ויענקי מקבלים בונוס מההורה הגדול. כלומר, מהדיירים שמפרגנים להם במתנות. מה שנקרא, איחלתי למלש"ב שחולם לשרת בדובר צה"ל בהצלחה - ושאני מקווה שהוא לא יפרק את כל הסכום על השק"ם של בסיס מטכ"ל (מילים אלו נכתבו בקולה זירו). מצד שני, מעתוק חולמת לתרום מחצית מהסכום וכן, גם לגלות איך לחלק 15 ב-5. כעת כל שנותר לה הוא ללמוד איך לחשב 17% מכל הסכום הזה רק כדי לגלות שזה מספיק לה לוויקנד חברות באילת באוף סיזן.
אך בטרם חלומותיה של מעתוק יתנפצו כמו גלים עכורים בחוף של מוש, היא חוגגת יום הולדת 28 עם כרטיס כניסה לגמר ביד ועוגה לא אפויה בבטן. עם זאת, מעתוק סוף כל סוף נהנית מהמתנה האמיתית לה פיללנו: זמן מסך. וגם הכרה רשמית בכך שהיא דיירת אותנטית וטובת לב באופן בלתי נתפס. יש לנו נטייה לזלזל בדמויות מהסוג הזה ובחוסר הנכונות שלהן לייצר דרמה. אבל באותה מידה, אנחנו גם מאוד נהנים מהן ומכל רגע של אתנחתא אנושית שלהן. לא מאמינים לי? אז תשאלו את עצמכם מה המניע של סתיו לאייר לשי לבבות בקפה מבלי לתבל אותו בקורט מלח.
סתם, באמת חשבתם שנסכם פרק בלי בלבולי ביצים בגזרת סתיו? מודה ומתוודה, ניכר כי גם בברבי הכו סימני העייפות אך מוקדם מדי להכריז שנגמר לה. שכן, מסתבר שבעודה מצטלמת לתוכנית ריאליטי אחת, היא כבר מתארגנת על האודישנים למאסטר שף ובהתאם, יוצאת לקרב האחרון על הטאבלט עם מטרה ברורה: להחזיר את הדיירים הביתה עם סכרת מסוג 2 או לכל הפחות להרעיל אותם בסלמונלה, כשהיא דורשת להזמין לא פחות מ-150 ביצים לשבעה אנשים.
אבל דווקא מתוך הייאוש, צמחה לה תקווה. או שמא ההבנה של הדיירים איך להתנהל מול ההטרלות שלה. זה משהו שאנחנו בבית הבנו כבר ממזמן. נכון, לצחוק על זה. פשוט לצחוק ולגחך ואם אפשר, אז גם לא לשתף פעולה. אם ממש רוצים, אז מומלץ גם לשרוק לה קצת טו-טו-טו בחזרה או סתם לקנח בעוגת שוקולד לא אפויה עם יחס קמח-ביצים לא פרופורציונלי. וזהו. כל כך פשוט, ככה הצתה מאוחרת.
רגע אחרון של הבטחה לדרמה (רמת אמינות: הצהרות של ליאל קוצרי) - נחתם עם הקרב על הכסף בין יובל ליענקי, שמתחיל בהפרדה בין השניים. ספק אם מדובר בהתאמה לרוח התקופה או שמא האח באמת חשב שאנחנו נאמין שהשניים האלו יחמדו את הכסף לעצמם. כאילו בואו, מדובר באנשים רכי לב שיכולים לגרום לכלב נחייה להיראות אנוכי וגרידי. אז נכון, מעתוק ויענקי צלחו את האתגר ובחרו לחלוק את הכסף מבלי לתאם גרסות. ועם כל הכבוד ל-15,000 שקל (לפני מע"מ) - אני כאן כדי להזכיר שבעונה הקודמת נתנאל יצא עם ג'יפ, אוקיי?