שניר הציע "בואי ניפרד כבר עכשיו". מדהים לראות כמה מור הדחיקה את המציאות

משחק תדהמה קצר מקדם את פנינו: מכתבים הגיעו אל סף הדלת, ובמקרה גם צוות צילום שלם שמתעד את זה. "הנכם מוזמנים למסיבת הסיום", לשון ההזמנה. איזה כיף. כמה הבטחה לקרינג' ודמע מקפל בתוכו המכתב הזה. האמת, אפילו לא היה צורך באירוע עצמו, כי רק הבילד-אפ אליו סיפק די והותר דרמה, שבמקרה של מור ושניר נגמרה בקרייסס, דיזאסטר, איי פאקינג וואנה גט אאוט אוף היר, שניצ'. פירושון בהמשך. זהו פרק יוצא דופן מבנית ולכן גם בטור הזה, נחלק הפעם את היקום החתונמי לשניים - המימד הגהנומי של מור ושניר, והשאר.

למור היה שוב יום קשה עם שניר, שבו, נוכל רק לתאר לעצמנו, הוא הזכיר לה בפעם האלף שהוא לא נמשך אליה. היא רצתה ללכת הביתה, אבל איכשהו - כאן באופן קבוע נותר חור בעלילה - זה נגמר ב -"אני רוצה להישאר". הלוואי והייתי בכושר כמו המוח של מור ואימוני הקפיצה הלוגית שלו.

לדבריה, בסיטואציה אחרת הייתה מגזגזת משם מזמן, ואני תוהה לעצמי מה כאן שונה. בגדול, כמובן, טלוויזיה. אבל מה בדיוק בטלוויזיה משאיר אותה? האם זה לחץ הפקתי? נראה שלא. הרי הם הזוג הראשון שהמומחים אשכרה דחקו בו לחזור הביתה. אפילו לגלעד הפסיכולוג נשבר. האם זמן מסך מוביל אותם? קמפיינים? ניסיון למרק את התדמית הציבורית?

באשר לשניר, הניחוש האחרון הוא כנראה הנכון. במקרה של מור, הייתי רוצה לחשוב שהיא נשארת רק בשביל קמפיינים וכמה K נוספים באינסטגרם. למה לא? אם הייתי עוברת חצי שנה של מיונים בשביל חודש של חיים לצד בקבוק אלכוג'ל כועס, גם הייתי תובעת לפחות את ליטרת התמורה העסקית שלי. זה המינימום שמגיע לה.

אין ספק שמור אוהבת מצלמות והמצלמות אוהבות אותה, אבל, אני חוששת, זה לא הדבר היחידי שמשאיר אותה שם. היא באמת באמת מאמינה לעצמה שיש לקשר ביניהם פוטנציאל. "ב-core, יש פה משהו טוב", היא אומרת. "תקרא לי מטומטמת, אני מאמינה בזה". צ'מעי.

במקריות או שלא, כנראה שלא, משם היא פוגשת במשה, שנראה אגב די בעניין שלה עד לגרום לה לגמגם, ואולי לכן היא לוקחת משם פניה חדה בשיחה ועפה במופגן על נעם. מסתבר שזו הזמינה אליה את מור ומיוחסה לדאבל דייט. אליהם מצטרף השניר, שדולה מהשיחה את המעט שאפשר להתנחם בו: גם משה ונעם רבים. וכשמתנחמים בהם, המצב באמת אנוש. נראה שדאבל-דייט לא באופק.

משם הם מנהלים שיחה של רבע שעה על האם עדיף לשבת על בר או לשולחן, במהלכו שניר רק מחשב דרך מילוט, וכבר מטפטף למצלמה, "אני מאחל לה יותר טוב כי היא מדהימה". אוי, באמת, שניצ'. אתה לא בראיון משאבי אנוש, והתכונה השלילית ביותר שלך היא פרפקציוניזם. היא אחת מהן, אבל לא הכי.

אלה יומיים להחלטות וערב האירוע הגדול, ושניר גומר בליבו לסיים עם הפארסה. הוא מכין את הקרקע, עודר את האדמה, שותל שתילים, מדשן וחג עשר פעמים במקום את ריקוד הגשם לצורך השיחה הזו. זה מתחיל מ"סבבה לי לא לבוא למסיבה" - מבט אל החלון, ראש אל החלון, כל פלג הגוף העליון מחוץ לחלון - ומידרדר במהירות ל"בואי נגיד 'לא' כבר עכשיו". מור: "למה?".

איזו תגובה מדהימה. אני אומרת לכן, מור הזאת, שום דבר לא ידרוס אותה. אני, מספיק לי לשמוע צליל ראשון של פרידה כדי לחתוך הביתה בטיל, למיסוך הבושה. אבל מור - לא ולא. מור רואה פרידה של בחור ממנה כהצעה שתיבחן על ידי הוועדה, תשובה תישלח במייל. היא יוצאת לעבודה "טו פרוסס".

שניר מבולבל: כל כך הרבה משאבים הוא השקיע בפרידה הפעם. הכל היה מוכן. הוא אמר את הדברים כמו שהם, ועדיין, איכשהו, לא הצליח לו. להקת הכנרים שחיכתה ללוותה החוצה נאלצת לחזור להתחבא בסל הכביסה של ה-30 מעלות. יכולת ההדחקה של מור חזקה יותר מהכל.

בחזרה מהעבודה, נטיית הלב שלה מצביעה על 51% "לא ללכת" וזה לגמרי תואם לנטיית הלב שלו ל-100% לא. אממה, שניר גרוע בלהיפרד כמו שמור גרועה בלהפריד את עצמה, וההסכמה שלו לוותר על האירוע מכה בה שוק והלם. אחרי הכל, הוא עדיין שניצ' בשבילה. כלומר, מהיום, עד היום. "שניר התהפך במאה שמונים מעלות", היא מספרת למצלמות. מהפך, חברים: קודם הוא סבל הרבה - ועכשיו המון. היה לו איזה יום וחצי בערך שבו הוא סמי התאהב במור כי יעל הכריחה אותו, אבל מלבד זה, אין כאן כל חדש.

אם לא שמעתם את שניר לאחר שמור החליטה לא ללכת לאירוע, סופית הפעם עם הקובץ, לא שמעתם אדם נאנח לרווחה מימי חייכם. "מה מכאן? כל אחד ללו"זו?", שואל שניר. תגידו, מה זה? ככה נפרדים בהייטקס? הוא שולף את הקלנדר ומבטל את הזימון הקרוב ל"זוגיות".

מור רוצה קלוז'ר בדיוק כששניר רוצה לא לשמוע יותר אנגלית בבית שלו. הוא כל כך גמור בשלב הזה של הפרידה בת אלף הגלגולים שאין לו מה לתת לה מלבד מבט של אחמ"ש בסוף משמרת לילה מול חבורה של רמת שרוניות שיכורות בנות עשרים. בזמן שהיא אורזת הוא מרים רגליים על השולחן וגולל בטלפון, אבל מגלה אקטיביות יתרה דווקא בפעולות שיקדמו את היציאה שלה מהבית. "חבל על הציפורניים שלך", הוא אומר תוך הפרדת המפתח לבית שלו מהצרור שלה בזריזות ידיים של קוסם. הוא לוקח את מור הביתה, נושא את מזוודותיה, מפקיד אותה בפנים ועוד רגע ממסמר אותה למיטה כדי לוודא שלא תחזור אליו בחיים.

למצלמות אומרת מור שהיא שמחה על הכל, גם על זה שהציעה להמשיך למרות ההבנה שאין פה שום דבר רומנטי. אין לי מושג מה להגיד על זה. מעולם לא נתקלתי בזן זה של בן אנוש. היא מספרת שנשארה מתוך כוח - אבל מהו בדיוק הכוח הזה? למה הוא משמש, ומה הפרס הגדול שבקצהו? מה המטרה? כולי תקווה ששת"פים מחכים לה, לפחות, מעבר לפינה. אני באמת מקווה לזה.

ערב כל הבילדאפים ממשמש ובא, וכל זוג פונה להתארגנותו. משה ממסגר לנעם תמונה שלהם שאהבה, וצריך לומר, למעט פאלטות כמו התקפי עצבים ילדותיים והזנחת כביסה, הוא מה זה מתוק. להיות אדיב כזה ועוד למישהי שממש לא יושבת לך כבת זוג, זה לא מובן מאליו. יש סיכוי ששניר הוריד לי סטנדרטים.

אצל צמד גדרה נמשכת אותה דינמיקה חצי מתוקה חצי מטרידה, והפעם, רון מנסה בכוח לדלות מטל הודאה על שהיא מקנאת ביחס שהוא מעניק לטלפון שלו, ולסיכום, "את לא צריכה לדבר לפעמים, החיוך אומר הכל". יאמר לזכותו שבאמת, איכשהו, היא מחייכת.

רותם ורונן, בהתאם למצב הרגשי, לבושים להלוויה. הם נראים בטוב, בטח יותר בטוב מאשר לאורך רוב העונה, ועדיין, אירוע חברתי מהווה לשניהם מקדם חרדה. כלומר, הוא מקדם את החרדה של רותם, וכתוצאה מכך, גם את זו של רונן, וחוזר חלילה.

נעם רגישה-אך-חזקה מבקשת ממשה שלא יפעל מפחד לפגוע בה. תשמעו, עם כל התסביכים שלה, יש לה ביצים. "אני לא פוחדת מה'לא'", היא אומרת. "יותר פוחדת מה'כן' בשביל הריצוי". אצל רותם, נגיד, אני משערת שזה הפוך. היא לגמרי הייתה מעדיפה "כן" מול המצלמות ופרידה במחשכים יומיים אחר כך.

אבל עכשיו, נראה שזה לא רק למצלמות. ה"כן" של רונן באמת חשוב לה. בדרך למסיבה, היא ורונן נראים לוהטים מתמיד, גם מבחינת הסטייל, אבל גם החיוכים, המגע, הגישושים. בתחילת העונה לא הייתי מאמינה שאומר את זה, אבל עכשיו, יש סיכוי שהם אפילו נשארו ביחד.

הם מטביעים את החששות בקוקטיילים ואובססיית הסלפיז של רותם, אליהם מצטרפים תומר ושושי שמתרחקים במהירות האור בציפייה לפגוש כל אדם אפשרי אחר. לשמחתם במהרה כולם מסובים, והבנות מתחילות לבחוש בקדירת הלחשושים, מה שמוביל אותי לתהייה מה באמת קורה אצל משה? הוא נראה לי מבולבל, באמת-באמת, לא "מבולבל" כנוסח דיפלומטי למצלמות. אני מאמינה שאין לו מושג מה לומר לנעם. אצל רותם ורונן, לעומתם, הכל כבר יושב במקומו לכאורה, אפילו הלבוש הקונספטואלי התואם שלהם, ובכל זאת חוזר רונני למוד סימני-שאלה. הזמן דוחק, ולהזכירכם, בתחילת העונה סיפר רונן שהוא נוטה לברוח מקשרים ברגעי קושי. שיחליט מה שיחליט, רק שלא יעשה לה מרקש.

אצל יוסי וחן נראה די ברור שזה "כן". חן מעירה לו על הרגלי השתייה שלו, אבל לכולנו ידוע שהוא אוהב את זה, כי מי לא אוהב שנכנסים לו לכוס ולצלחת מדי ארוחה. לא קיבלתי מספיק מידע על ההורים שלו כדי להבין את הסטייה הרומנטית הזו, אבל אין לי ספק שזה מהבית.

לגבי הרובוטים, נראה לי ברור לכולנו שזה "כן". אם לא, אין לי יותר אמון באיש.

האלכוהול מתחיל לזרום בדם וכן הווידויים, והבנים מתכנסים לשיחה. רון חושף מול רונן ומשה את החשש שלו מעסק ה"ציפורניים, קוסמטיקה, זה", והאיום הרמת-השרוני, מסתכל לצדדים כאילו המשטרה דולקת אחריו. גם יוסי שם, אבל אליו הניידת כבר הגיעה בדמותה של חן, ששולחת אחריה גיבוי בדמותה של יואנה. אמרתם הורות הליקופטר. בזמן שיואנה מלקטת מסרים, אני מניחה שהיא כבר הסליקה את הטלפון שלו ומזינה את הקוד.

צחקנו, בלשנו והגיע הזמן לתכנית האמנותית של הערב - הקרנת רגעי החופה. כלומר, סצנות החופה, בשלמותן. לכאורה, פוטנציאל דרמטי אדיר, אם רק היו מקרינים רגעים מורכבים באמת. במקום זאת, קיבלנו סרט מעניין כמו מצגת שקופיות בר המצווה שהכינה אמא שלכם וכולה תמונות של אותו ילד עם גשר מ-45 זוויות שונות. הכל חוזר על עצמו, כולל רונן ו"הכלה הכי יפה שראיתי", המחמאה שרותם לא יכולה לשאת, ולרוע מזלה גם היחידה שרונן מכיר. יואנה מוטרדת מזה שיצא להם סרטון מעפן, אבל גם הדרמה הזו נותרת זניחה ולא מתפתחת.

ובכל זאת, צמחה איזו הפתעה מהפעילות הזו: התגובה של משה, שדמע אל מול הסרטון שלו ושל נעם, מוצף התרגשות. מעניין אותי מה בדיוק עובר לו בראש. בנסיעה הביתה, נראה שהכל. "את נכנסת לי לחיים, ללב", הוא אומר לנעם, אבל מתחת לזה, בסאבטקסט, נשמע שאפילו הוא בשוק מזה, וכאוב בשבילה, מפני שבשורה התחתונה, מעבר לחברות ולכימיה ולחיבור האמיתי האנושי שנוצר ביניהם, הוא לא רואה אותה כבת זוג לחיים.

גם רונן טרוד במחשבות במונית הביתה. הוא נראה מעורער, ונכון לנצל את היומיים בגפו כדי לשקוע בלבטים ומחשבות, בזמן שרותם דווקא משתוקקת לוודאות. יש תחושה שהוא מכין אותה לפרידה. נדמה לי שעם כל ההיקשרות שלו לרותם, הוא יודע שהקשר עדיין רחוק מלהיות בריא, וימשיך ללחוץ לו בדיוק על הנקודות הכואבות, לא משנה כמה הם יעבדו על זה ביחד. הוא רוצה ממנה נשיקה, אבל רותם עושה לו, תלך כפרה עליי. לשם שינוי, אין בי שיפוטיות כלפי אף אחד מהם. חתיכת סיטואציה מסובכת.