באלבוסטע

שרית חדד, הג'דע-בארבי הכי מפחידה שאני מכיר, קראה לאלבום החדש שלה "רק אהבה תביא אהבה" – כנראה על פי הסטיקר המפורסם, שבטח הביא לה הרבה השראה. שריתוש נמצאת עכשיו בסטריק. היא זורקת אלבומים כמו קליפות גרעינים, אחד בכל שנה או פחות, מה שקצת מוציא מהעסק את הייחוד. בעיקר כשהיא כבר לא ממש משנה את הלוק ודי נעולה על הפוזה של הערסית משינקין. כי העניין הוא שאני רגיל שבין אלבומים של אנשים שעושים מוזיקה יש איזושהי התפתחות או תהליך, וכנראה שלקברניטי המוצר של "שרית חדד" מספיק טוב עם המקום שבו זה נמצא עכשיו, אז הם בעיקר עסוקים בלשמר אותו. לכן גם הייתי מקבל באהבה אפילו איזה קרוס-אובר בתחום ההלבשה וההנעלה.

במקום זאת קיבלנו כבונוס עם הדיסק מעין תמונה תלת מימדית קטנה של שרית, סוג של הולוגרמת אייטיז, שמאוד שימחה אותי. חוץ מזה, בדף האחרון של חוברת הדיסק, בין הבס"דים לתמונות של שרית בברדס טייסים, התייצב לו לפתע מחלק המרצ'נדייז, שמציע מגוון מוצרים עם תמונות של שרית: כריות, וילונות, חולצות, צעיפים, פוסטרים, תיקים, כיסויי מיטה, פיג'מות ועוד. אני עדיין מתבלט. יותר מחפש בכיוון של משהה זקפה בריח ליקריץ'.

זה לא ייאמן למה שהיא הפכה, שרית חדד. זה כנראה השילוב הקטלני בין הסלסולים, שיק הדמות הצעירה, הרי"ש המתגלגלת (אותה היא חוגגת, ובצדק, כאילו שנת 91' מעולם לא היתה) והטקסטים האלה: "אני רוצה להיות כנה/ עשית לי פאדיחות בשכונה"; או "הבטיח שייקח אותך איתו לרומא/ בלסובב כמוך עשה דיפלומה".

וזהו, זה קבוע וזה לא משתנה. חדד היא כנראה באמת סוס של פוני אחד, עם הסלסול הקבוע - תמיד, בסוף כל פראזה. והנה אשר פדי בא, וסינגולדה, ויאיר לפיד כתב שיר, ויואב גינאי כתב את "תהיה לי ראש הממשלה" וסמדר שיר כתבה שיר שהלחין משה דץ. העיקר שהיא עושה שמח.

אמיר קרטס פרש לדרום לפני שבע שנים, למושב עזוז, על גבול מצרים. אחרי שנים של רוק תל אביבי ושלושה אלבומים של להקת רעש. על אלבום הסולו שלו, "ים צהוב", עבד במשך כחמש שנים. כיאה למדבר, הוא מנגן בו ברוב הכלים ברוב השירים. חלק מהנגנים האחרים הם תלמידי מוזיקה שלו מן הנגב. אסף אמדורסקי קיבל קרדיט של "עריכה" על חלק נוסף מן השירים.

קרטס הוא ממש לא זמר, וזה בולט בהחלט, כך שהחלק המלודי נותר החלש באלבום. מסביב לזה עטופה הפקה כיפית מאוד, טקסטים מעניינים ומוזיקה טובה, שמעבירה רשמים מהתהליך המושך הזה שביצע קרטס, כשעזב את תל אביב. קשה לומר אם זה מספיק לאלבום.

ואם כבר אמדורסקי, הרי שהוא אחראי על שתי גירסאות חדשות לשירים של שליימ'לה ארצי, שהגיעו עלי סינגל חדש. פשוט עוד מעט ייצא אוסף חדש לשיימ'לה, תודו שאתם לא מאמינים, וכנראה שהחליטו שם לתבל בקצת ניינטיז.

אספ מרמקסס את "אף פעם לא תדעי" ואת "אחרי הכל את שיר" – שני שירים נהדרים של שליימ'לה - בצורה הכי מתבקשת שאפשר לא לבקש. קצת סינתי, קצת אקו על שליימ'לה וביטים חצי-כבדים ומשעממים. התוצאה היא חוסר עניין די גדול, וגם של עוול. כי אם ידועה הכוונה, וידוע שכך זה הולך להיות, אז למה לגעת מלכתחילה בשירים בתוליים מהתקופות היפות של שליימ'לה. למה לא לחדש איזה שיר מ"צימאון", נניח. נו טוב, לא משנה כבר. העיקר שבאוסף יהיו הרבה תמונות של שליימ'לה עם ג'ינס גזור עד קו הפרעצל'ך.