מגן ביצים סיניות

הקשר בין כדורגל למין הוא קשר אמיץ ופיקנטי, אבל רק בכדורגל הישראלי בוחרים להצניע אותו כאילו מדובר במעשה שלא ייעשה: את שמות המעורבים בפרשיית נערות הליווי אנחנו יכולים רק לנחש, וזהותה של הבחורה ששבעה משחקני הנבחרת הצעירה חגגו עליה סימולטנית נותרה מסתורית עד היום. בכל מדינה מתוקנת, שבה משחק הכדורגל נתפס כחלק נוצץ ואינטגרלי מתרבות הפופ, הנערה הזאת היתה הופכת לסלבריטאית ממדרגה ראשונה, ועלילותיה היו מפארות את שערי העיתונים הגדולים.

רוב שחקני הכדורגל בישראל בוחרים להצניע את רב-גוניות חיי המין שלהם. הם מתחתנים נורא מהר (בדרך כלל עם דוגמנית עבר או בחורה שהם הכירו בשכונה) ומאמצים פומביות הטרוסקסואלית מסורתית, כדי שהדבר יאפשר להם להסתתר מאחורי חזות מקצוענית לכאורה: אנחנו נשואים אך ורק למשפחה ולכדורגל. אבל מה לעשות שהרחק ביציע משקיפה עליהם אורלי ויינרמן.

הדבר מתבטא כמובן ברמת הביצועים על המגרש. כאשר מנסים להסתיר את הניאופים והזינזונים שמסתתרים מאחורי הקלעים – ולשחקני כדורגל הרי יש סקס-אפיל חוצה ציבורים ומגזרים – גם המשחק נראה סקסי באותה מידה. ונשאלת השאלה המאוד לגיטימית: אם שחקני ליגת העל, לדוגמה, אכן מסורים כל כך לגרעין המשפחתי, לא מתהוללים, לא מתפרפרים, לא עושים סמים וקמים כל יום בשש בבוקר, אז איך זה שהם משחקים כל כך גרוע לעזאזל? (השאלה, אגב, לא מופנית לג'ובאני רוסו). וכמובן שאפשר גם אחרת: תשאלו את דויד פיזנטי איזה כיף אפשר לעשות עם דוגמנית וקופסה של חומוס.

"נשות הכדורגל" היא אופרת סבון שמבוססת על העולם הסוער של הכדורגל האנגלי. מפול גאסקוין ועד אריק קנטונה, רוי קין וברקוביץ', הפרמייר ליג היא מקום רווי תקריות אלימות, תככים וזיונים, והיא לא מתביישת בזה. כמו שצריך. ואולי האובססיה של האנגלים למשחק הזה עוברת את גבול הטעם הטוב (בעיקר באזורי הדייויד בקהאם), אבל הם בהחלט יודעים איך לעשות מזה שמח.

גיבוריה של הסדרה הם שחקני הקבוצה "ארלס פארק" – כל אחד מהם מצויד בסמלי הסטטוס הרגילים: אשה דוגמנית כוסית, פילגשים לרוב, בית רחב מימדים, ג'קוזי, קוק ויגואר קבריולה (ובגירסה הישראלית: מלי לוי, בעלות על בית קפה בחדרה וארוחות אכול כפי יכולתך ב"אווזי"). "נשות הכדורגל" היא סדרה עם מקדם התמכרות גבוה: אחרי שני פרקים, זאת אופרת סבון עם קשר מאוד מינורי לכדורגל (מלבד הקטעים שחושפים את הפוליטיקות הקטנות שמאפיינות כל קבוצה. למשל, בואו של שחקן חיזוק זר על חשבונו של קפטן הקבוצה השחצן), אבל עם אקשן והתפתחויות סוערות ומופרכות בעלילה: בגידות על ימין ועל שמאל (בעיקר של ג'ייסון טרנר, הממזר המרושע בסדרה ושחקן מפונק שירד מגדולתו), זיונים בשירותים, סצינות מקלחת, עכוזי גברים חשופים בערך כל שתי דקות, נסיונות לרצח, קונפליקטים זולים, ילדים מאומצים, והכל במשחק בסגנון "לגעת באושר" (ובכמה דרגות מתחת ל"איסט-אנדרז").

האותנטיות שבה "נשות הכדורגל" מציגה את חייהם הפרטיים של הכדורגלנים (או את הגרוטסקה שלהם) היא הסיבה לפופולריות העצומה שלה באנגליה וגם סיבה למסיבה: קחו למשל את דמותה של שארדוניי, ללא ספק המפולפלת שב"נשות הכדורגל". שארדוני זו היא דוגמנית עירום יפהפיה ודעתנית הנשואה לאחד משחקני קבוצת הכדורגל, והסצינות שלה ממצות את טבעו מעורר הקנאה של משחק הכדורגל: לגמרי לא מדובר פה במירית ויוסי בניון.


* "נשות הכדורגל" משודרת בערוץ 10 בימי רביעי ב-23:00