בשנת 1990, יאיר רוזנבלום מקיבוץ בית השיטה הצליח לתת ביטוי לרגשותיו של דור שלם כשחידש תפילה בת יותר מאלף שנה - "ונתנה תוקף". המוטיב המרכזי של אותה תפילה נמצא במשפט אחד שכתוב בה, משפט בו נאמר כי בעונה הזו בשנה כל באי העולם עוברים לפני אלוקים "כבני מרון". מקור הביטוי "בני מרון" הוא במסכת ראש השנה, ולפרשנויות השונות של הביטוי יש רלוונטיות מיוחדת לשבת שובה, שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
את הפירוש הראשון מציעים חכמי בבל (מסכת ראש השנה, י"ח, ע"א). "בני מרון", לפי דעתם, הם "בני אמרנא", כלומר בני הצאן, כך אנחנו עומדים לפני ריבונו של עולם. הדימוי של כבשים מעורר קונוטציות של כניעה, הרי הכבשים לא יכולות לשלוט בעתידן. לפי פירוש זה, בפתיחת השנה החדשה שלנו, אנחנו מכירים בכך במקומנו הקטן ביקום הגדול ובחוסר היכולת שלנו לקבוע את גורלנו.
את הפירוש שני מציע ריש לקיש, חכם ארץ ישראלי שחצה בעצמו מספר לא קטן של מכשולים עד שהפך למנהיג יהודי. ריש לקיש מציע שבני מרון הוא שם של מקום: "רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כְּמַעֲלוֹת בֵּית מְרוֹן", ורש"י מסביר - דרך צרה, ששניים יכולים לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך.
בית מרון (או בגרסאות מסוימות בית חורון) הוא הר בעל עלייה מסוכנת עם תהום משני הצדדים. דמותו של מי שחוצה את עלייה זו לפי ריש לקיש היא שברירית, אפילו בודדה. מעבר בנתיב דק ומעורער יכול להביא לתחושת הישג ואפילו גאולה, אבל ביחד איתן גם קיימת האפשרות לטרגדיה. בשנה האחרונה נרשמו הכי הרבה אנשים שהגיעו לפסגות של האוורסט אי פעם (כ-600), אך לצד זה, זו הייתה גם השנה הקטלנית ביותר שנרשמה ברכס ההרים. עבור ריש לקיש, התקופה שלנו בשנה היא רגע במעלה ההר: אנו עומדים לבד, מול האמיתות והפחדים שלנו בתקווה שבסופו של דבר נצליח לנצח.
חז"ל הציעו הסבר שלישי, קצת מפתיע, לביטוי בני מרון. "רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד". ייתכן שמקור הפירוש הזה הוא נוסח מעט שונה של המשנה. בכתבי יד מוקדמים של המשנה, המונח "בני מרון" נכתב כמילה אחת - "בנומרון", שמקורה כנראה במילה היוונית "Numeros" - מקור המילה "Number" באנגלית. לגיונות רומא, כמו לגיונות דוד, צעדו במספר רב, בצורה מרשימה - דבר ששמואל האמין שקשור לתקופה זו של השנה.
הביטוי "חיילות בית דוד" מופיע פעם נוספת (מסכת קידושין דף ע"ו) בתלמוד, שם מתואר צבאו של דוד כצבא מגוון במיוחד. דוד גייס לצבאו אנשים כמו איתי הגיתי, מאזור פלישתים, אוריה החיתי, ואפילו לוחם בשם זלק העמוני (שמואל ב' כג, ל"ז). דוד הצליח לגייס לצבא אפילו את אויבו המר, אבנר בן נר - בניגוד לעצתם של כמה משותפיו להנהגה. ניתן למצוא את מקור כוחו הצבאי והפוליטי של דוד ברב גוניות שלו. הלגיטימציה של צבא דוד התבססה על העובדה שהצליח לשלב מתנגדים.
המסורת היהודית מעולם לא נרתעה מההכרה בכך שאנו מסוגלים לחצות נקודות שבר בהיסטוריה שלנו על ידי חגיגת השונות שלנו. תחשבו על השופטים הגדולים של התנ"ך, חלקם לא היו מתקבלים היום למוסדות הלימוד הדתיים, או על שבי ציון שרבים מהם לא היו יכולים להתחתן ברבנות כיום. המסורת שלנו לא מרסקת קולות של התנגדות, מחלוקת או שוני - להיפך - היא מבקשת לשלב אותם.
בני מרון לא מחלישים אותנו, הם מעצימים אותנו ומזכירים לנו שאנחנו מסוגלים הרבה יותר כעם כשאנחנו מכבדים אחת את השני, למרות ובזכות השוני בינינו. בתפילות של יום כיפור אנחנו לא רק מבקשים מאלוהים שיסלח לנו על חטאינו, אנחנו גם מתפללים ש"יעשו כולם אגודה אחת" ממנה תבוא "שמחה לארצך".
בזמן שהחיים שלנו מונחים על כף המאזניים, אנחנו בוחרים להתפלל על זה שאנשים אחרים יכירו במלכותו של אלוקים? זה באמת מה שמעניין אותנו כשאנחנו ומשפחתנו עומדים לדין לחיים ולמוות? התשובה היא כן. אנחנו עומדים בדין כחלק מכלל חיילות בית דוד. שבת שובה ויום כיפור הם זמנים שבהם אנו מפנימים שגורלנו קשור למי ששונה מאיתנו.
אחדות בעם ישראל היא לא רק חזון, היא הכרח. יאיר רוזנבלום הצליח לאחד אותנו בחיבור שעשה בין התפילה למוזיקה. יהי רצון שנשאף ונפעל לאותה אחדות גם בימים נוראים אלה.
הכותב הוא יו"ר ומייסד ארגון עתים