נועה קירל היא אירוע הפופ הכי גדול שהיה בישראל אי פעם. לא הייתה לנו מעולם מישהי כמוה, שהיא כוכבת פופ מושלמת בסטנדרטים הבינלאומיים הכי גבוהים. המופע המטורף שלה אמש בפארק הירקון הכתיר אותה כביונסה, הג'ניפר לופז והשאקירה של ישראל, בבחורה אחת. קירל נתנה שואו ענק, שטרם נראה כאן, שהצליח להשתוות לתצוגות הפופ המרהיבות שהביאו לפארק ענקיות וענקים גלובאליים כמו מדונה, ג'סטין טימברלייק, ליידי גאגא, ריהאנה, ג'סטין ביבר ובריטני ספירס - וברגעים מסוימים אף להתעלות עליהם. קחו את בריטני, למשל, שהגיעה לכאן עם מופע מוכן מלאס וגאס. נועה, בלשון המעריצות, לא רואה אותה ממטר, ההשוואה עושה לה עוול.
צמד ההופעות בפארק הירקון, שכל הכרטיסים אליהן נמכרו, הוא הישג שרק להקת כוורת המיתולוגית הגיעה אליו, באיחוד האחרון לפני עשור (אחרי שלוש הופעות בבריכת הסולטן). כי נועה קירל היא כרגע הזמרת הכי מצליחה בישראל, היא הדבר האמיתי שקורה בפופ, שיא המיינסטרים, נקודת האמצע הכל-ישראלית. היא מה שבנות שש עד 56 שגדשו אמש את הפארק שומעות ואוהבות. היא הבמבה, הפיצה, הקולה זירו, מוצר צריכה בסיסי, תופעה אקלימית, כוח טבע.
כולם ידברו על רגע השיא, הגשם המלאכותי שירד עליה ועל הבמה בסיום של "יוניקורן", שיר השנה והנאמבר החותם, אפקט במה שמעיד על רמת ההשקעה הכמעט בלתי נתפסת של קירל ושל הצוות הענק שעובד מסביבה. אבל הרגע שאקח מהמופע היה בין המערכה השלישית לרביעית, כשצלם הווידאו נכנס בכוונה אל מאחורי הקלעים והראה לקהל את קירל מחליפה תלבושת, כשהיא מחזיקה בידיה את החזיה שלא תיפול ולא פחות משישה אנשי צוות עובדים עליה בבת אחת - שתי מלבישות, שתי מאפרות, מעצבת (תוספות) שיער ובחור שכל תפקידו להגיש לה לפה קשית של בקבוק מים כדי שתוכל לקחת לגימה, רגע לפני שהיא חוזרת אל 65 אלף המעריצות והמעריצים.
בקטע אחר, כשנועה צעדה אל קצה הקט ווק הענק, שניצב באמצע אזור הגולדן רינג העצום (17 אלף איש), היא שתתה מים מבקבוק. מעריצה שעמדה לידי צעקה לחברה שלה: "יואו, תראי, היא שותה מים!". זה היה רגע מזוקק של הערצת פופ טהורה, כזו שקיימת בעולם מאז שאלביס פרסלי הפציע אי שם לפני 70 שנה. רגע שבו מעריצה ראתה בעיניה את כוכבת העל הנערצת, שניבטת אליה כבר שבע שנים מהמסכים, והבינה בבת אחת שהיא לא רק בובת פופ שהינדסה את עצמה לכדי שלמות, לא רק מכונת להיטים ואימפריית מדיה ופרסום, אלא אדם בשר ודם, עם צרכים אנושיים.
שעה וארבעים דקות של מופע נחלקו לחמש מערכות, אל כל אחת מהן קירל נכנסה בלבוש אחר, עם אפקט במה מדהים משלה ולהיט גדול. ההופעה נפתחה כשהיא יושבת על ירח ענק שהיה תלוי באמצע הבמה, לבושה באדום מינימלי זועק ונותנת נאמבר פתיחה אדיר לשיר "דה ז'ה וו", מלווה בעשרות רקדנים נוצצים ותזמורת חיה בת עשרה נגנים, מסמנת לקהל רף גבוה מאוד של איכות הפקתית. למערכה השנייה היא נכנסה על כיסא מלבני מואר ועצום מימדים והפציצה עם "פרובוקטיבית", את השלישית היא פתחה על גרם מדרגות מוזהב עם מסגרת עגולה ו"פאוץ'", את הרביעית עם כלוב בגודל של הספארי ו"פנתרה" ובפתיחת החמישית אפקט מסך של שבירת חומת קרח על ידי חד קרן.
מסכים ברוחב עשרות מטרים - גודל שנראה עד כה רק בהופעות של אייל גולן בבלומפילד - שנפרשו מאחורי הבמה, שילבו וידאו ארט מעולה ומרהיב עם צילומי במה באיכות משובחת, עבור עשרות האלפים שעמדו מאחור והעניקו חוויית מופע פארק מהטובות שזכינו להן. המופע זרם, שטף, פרט לשניות בודדות פה ושם לא היו רגעים של הפסקה או שקט. כשקירל נכנסה אל אחורי הקלעים להחליף מערכות לבוש, הוידיאו ארט, התאורה והאפקטים תפסו את החלל והשאירו את הקהל מרותק.
זה מופע פופ, ולכן לגיטימי שכאשר קירל רוקדת וזזה על הבמה, היא לא באמת תשיר, אלא נשמע פלייבק שירה, אבל במופע הזה היא הפתיעה עם הרבה יותר קטעים של שירה חיה ממה שניתן היה לצפות, והראתה שהיא גם זמרת לגיטימית שיכולה להחזיק מופע חי. היא אחזה לאורך כל המופע מיקרופון שירה "רגיל" ביד ולא הסתמכה על מיקרופון "מדונה", שמאפשר לפנות את שתי הידיים לריקוד. הלהקה הגדולה שמאחוריה, שמוקמה בשני צידי הבמה, ניגנה בחי ברוב השירים, גם זה לא תמיד מובן מאליו במופעים מהסוג הזה.
רשימת האורחים היתה מדויקת. על משבצת הראפר איזי, שהופיע לפני עשור שנים בבת מצווה שלה, סגר מעגל כאורח ב"מדברים", השיר הראשון שהוציאה קירל, עוד בגיל 13, וכמובן שר איתה את הדואט שלהם "גושפנקא". על משבצת כוכבת הפופ מהזווית האחרת אודיה, לבושה בלבן מינימליסטי, שדיברה על החשיבות של פרשת השבוע "תשובה" ושרה עם נועה את הדואט "מאמי" ואת הלהיט הנוכחי שלה, "אינטלקטוערסית", ובמשבצת האורחת המפתיעה מחו"ל - אלני פוריירה הקפריסאית, ששרה עם נועה את "Fuego", איתו ייצגה את קפריסין באירוויזיון 2018 ואת "טיקיטאס", הלהיט של קירל וסטפן לגר, בשילוב של עברית ויוונית.
נועה קירל התחילה את הקריירה כפרובוקציה בת 14 וחצי ששרה את "קילר" בקליפ בעל רמיזות מיניות ונראתה בהתחלה כמו מיזם פופ מקביל לזמרות כמו עדי ביטי ואגם בוחבוט. אבל קירל הוכיחה בשמונה השנים האחרונות שהיא עשויה מהחומרים הנכונים. יחד עם הניהול של רוברטו בן שושן, האיש והחזון לברוא כוכבים, היא הפכה לאימפריית פופ בהיקפים שמעולם לא היו כאן, כולל סדרות בטלוויזיה ועשרות קמפיינים פרסומיים, שחלקם רצים במקביל. את הבחירה לייצג את ישראל באירוויזיון, שנפלה עליהם מבלי שהתכוננו לכך, הם ידעו למנף למקום שלישי, שיר השנה ופעמיים פארק סולד אאוט.
כי נועה קירל היא כוכבת הפופ הכי שלמה שהיתה כאן. יש לה את הכריזמה של ריטה, הקסם האישי של עפרה חזה, הבנת המקצוע של מירי מסיקה, מוסר העבודה של שרית חדד, הנכונות להתמסר שהיתה לרוני דואני והיא גם חמודה ומגניבה כמו דניאלה פיק. וכן, יש גם כישרון, אולי הכישרון הכי גדול שרוברטו נתקל בו מאז מאיה בוסקילה. קירל למדה לשיר, לרקוד, להופיע, לקרוץ, לנענע, להחזיק את הקהל, לכבוש אותו. היא יפה, היא נראית מעולה, אין לה בעיה לשדר סקסיות ולהיות כל מה שהבנים מפנטזים עליו וכל מה שהבנות רוצות להיות. היא גם הבת של השכן ממול וגם הבחורה עם הגירל פאוור שלא רואה אותך ממטר. היא מצליחה בעת ובעונה אחת להיות גם מושא תשוקה וגם לשדר כוח נשי.
בגיל 22 נועה קירל הגיעה לשיא הקריירה. גיל שבו זמרות היו מגיעות בעבר במקרה הטוב להקלטת אלבום ראשון. לא ברור אילו עוד שיאים היא מסוגלת לכבוש. אולי היא תהפוך את פארק הירקון למה ששלמה ארצי עשה מקיסריה, ואולי היא תצליח להבקיע לקריירה בינלאומית אמיתית ולהפוך לכוכבת גלובאלית. יש לה את כל הנתונים לעשות את זה.