יש סרטי אימה שבקושי שופכים טיפה של דם, ויש כאלה שגולשים לגבולות פורנו העינויים. בתוך המנעד הרחב הזה, סדרת סרטי "המסור" נמצאת בצד הקיצוני של הספקטרום. "המסור X", הסרט החדש בסדרה, הוא ככל הנראה הסדיסטי בתולדותיה. יש לזה קהל: כמעט לא שמנו לב, ומותג "המסור" תכף חוגג עשרים שנה בחיינו.
גיבור סרטי "המסור" הוא אדם בשם ג'ון קרמר, בגילומו של טובין בל המצוין, הידוע בכינוי Jigsaw. מדובר ברפורמה משפטית מהלכת של איש אחד - הוא לוקח את החוק לידיים, שופט אנשים שחטאו מוסרית, גוזר את דינם וגם מוציא אותו לפועל, באמצעות תעלולים סדיסטיים המתקשרים ישירות לחטאים שלהם. כושר ההמצאה שלו בלתי נדלה. איך כתב מישהו ברשת: נראה שיש לו מסמך גוגלדוקס מתעדכן של עינויים פוטנציאלים, כולם מהסוג שדרוש מוח חולני במיוחד כדי להגות, קל וחומר לבצע.
עלילת "המסור X" מתרחשת בין הסרט הראשון והשני בסדרה. קרמר גוסס מסרטן, ונואש לכל שבריר של תקווה. הוא פוגש אדם שהיה איתו בקבוצת תמיכה, ומספר לו על טיפול חדשני. מוביל אותו רופא נורבגי בשם ד"ר פדרסן, והקליניקה נמצאת במקסיקו סיטי. איש רפואה סקנדינבי שמחולל ניסים במרפאה במקסיקו - נשמע כל כך אמין, מה כבר יכול להתקלקל?
ובכן, מובן כי קרמר משלם הון ומקבל טיפול, אבל אז מתגלה שמדובר בתרמית. עשרות אנשים כבר נפלו בפח לפניו, אלא שהוא לא מוכן לשתוק. איך אומרת אחת הדמויות בסרט - נפלתם על האדם הלא נכון. להסתבך עם Jigsaw זה "מזל רע אפי".
קרמר יוצא לתפוס את כל מי שהיה מעורב במעשה הנוכלות, ולהאכיל אותו בדייסה שבישל. כדרכו, הוא לא סתם מחסל, אלא באמצעות מתקנים מופרעים מבית היוצר של מוחו הקודח, שמתבססים על העוול שנעשה לו. את הנקמה שלו, גם השטן לא ברא.
לשם ההגינות, קרמר מאפשר לקורבנות סיכוי להינצל. לדוגמה, את הנוכלת שתפקידה היה לקחת ממנו דם, הוא מציב במתקן עינויים שדורש ממנה לכרות את רגלה ולהשתמש בדם שיישפך כדי להציל את עצמה. יש לה לשם כך כמה דקות בלבד. היא מכרה לו תקוות שווא, והוא מוכר לה אותן בחזרה. אין לה באמת סיכוי, אבל אינסטינקט ההישרדות האנושי כל כך חזק, שהיא נלחמת עד טיפת הדם האחרונה, מעוללת לגופה ולנפשה דברים בלתי נתפסים בשביל הסיכוי האפסי להישאר בחיים. קשה לראות את זה.
יש בסרט גם זוועות קשות יותר, שהנייר לא סובל. מאחורי המצלמה עמד קווין גרוטר, שפחות או יותר הקדיש את חייו לסדרת "המסור" ועבד בלהיטים הקודמים בתפקידים שונים - לעתים כעורך, לפעמים כמפיק ולפעמים גם כבמאי. הוא שיכלל את המיומנות שלו עם השנים ונראה שהגיע לשיא. "המסור X" מבוים וערוך בקור רוח מקפיא דם. התוצאה סוחפת, אפקטיבית ואין בה שנייה מיותרת.
גם תצוגות המשחק מעולות. יש בסרט גלריה עשירה של שחקני משנה, וכולם עושים עבודה טובה. בולטת בהן, בתפקיד הנוכלת הראשית, הכוכבת העולה סינובה מקודי לנד, עיתונאית ומבקרת קולנוע נורבגית שעברה לצד השני של המתרס ומפגינה כאן נוכחות קולנועית יוצאת דופן. עוד נראה אותה ונשמע עליה הרבה. למרות זאת, הצפייה מותירה בסופו של דבר טעם מר. יש לכך כמה סיבות.
הסיבה הברורה: עולה השאלה אם "המסור X" עובר את גבול הטעם הטוב. ברור, זה רק סרט, ורק משחק - אבל האם הצפייה באדם שנאלץ לחתוך פיסות מן המוח שלו לא הופכת אותנו לשותפים לפשע? הסרט הזה מיועד רק לבעלי לב חזק, ולא בטוח שזו מחמאה. יכול להיות שגם אנשים שפויים ייהנו לגמרי מן החוויה, אבל זה לא אומר שהם בחברה טובה.
בעיה נוספת היא היומרות הפוליטיות של הסרט. ג'וש סטולברג ופיטר גולדפינגר כתבו את התסריט. ניכר שהוא מנסה להצביע על תחלואיה של מערכת הבריאות האמריקאית, שהכשלים שלה מחייבים אנשים מן המעמד הבינוני מסוגו של ג'ון קרמר לפנות לטיפולים מפוקפקים. הצרה היא שהאמירות של הסרט לא מקוריות ולא מפותחות במיוחד, ונראות יותר כמו מס שפתיים ליברלי.
בהמשך לכך, הבעיה הכי גדולה בסרט היא היומרות האתיות שלו. הוא מבקש לטשטש את הגבולות שלנו, ולהציג משוואה מוסרית מורכבת. לכאורה, לא ברור מי כאן הטובים ומי הרעים: קרמר, שמוציא להורג אנשים בצורה לא-אנושית, או הקורבנות שלו, שאינם טלית שכולה תכלת אלא נוכלים שעשו קופה על חשבון חולים סופניים. למעשה, ברור ש"המסור X" לוקח את הצד של הנקמן, מצדד בו ומריע לו בלי לחשוב פעמיים.
קרמר הוא לא סתם מלאך נקמה - הוא פילוסוף. המשנה שלו גורסת כך: הנידונים למוות היו אדונים לגורלם. היתה להם בחירה חופשית: להיות חלק מהתרמית או לא. הם בחרו להשתתף, ולכן אין סיבה לרחם עליהם.
אך הנוקם, וכמובן גם התסריטאים שכתבו לו את הדיאלוגים, שכח דבר אחד: רוב הקורבנות שלו הם גם קורבנות של השיטה; של פערי המעמדות, יוקר המחייה, העוני וקריסת המערכות, שהובילו אותם לאבד צלם אנוש, ולהשתתף במעשי נוכלות שכאלה כדי לשרוד כלכלית. האם זה אומר שמגיע להם פרס? לא, חלילה, אבל אם מענישים אותם, אפשר להתחשב ולעשות זאת עם מידה של רחמים, או לפחות לתת להם הזדמנות להציג את הנסיבות המקלות.
גם ל"המסור X" היתה בחירה חופשית. הוא בחר למקם את העלילה במקסיקו, אחת המדינות הלא שיווניות בעולם, אז הוא לא יכול לבחור להתעלם לחלוטין מן ההקשר הכלכלי-חברתי. הוא אף בחר לקחת את עצמו ברצינות תהומית ולהיתלות באילנות פילוסופיים, אבל לא עומד ביומרה שלו לעסוק בשאלות פוליטיות ואתיות בצורה מורכבת ואמביוולנטית. הגישה המוסרית שלו פשטנית, כוחנית, אכזרית, חד-צדדית, ולמעשה - פשוט חסרת כל מוסר.
אף שסדרת הסרטים הזו דוברת אנגלית כמובן, אפשר לסכם אותה במשחק מילים שקיים רק בעברית - למרות כל היומרות, אלה לא סרטי "המוסר" אלא סרטי "המסור"; סתם סדיזם טהור שנהנה לכרות לדמויות את המוח, ולא דורש מאיתנו להפעיל את שלנו.