אם ברונו מארס ירצה, הוא יכול לעשות מחר עלייה לישראל ולקבל דרכון ישראלי. לא רק בגלל שמעל ל-120 אלף ישראלים חטפו את הכרטיסים לשני המופעים שלו בתוך שעות ספורות, אלא פשוט כי הוא זכאי לאזרחות לפי חוק השבות. סבא שלו, מצד האבא, היה יהודי, דבר שמאז שנת 1970 מספיק כדי להעניק לאדם שמעוניין בכך תעודת זהות כחולה. למעשה, סבא-רבא שלו היה מורה לעברית באוקראינה - דבר שיכול אולי להסביר את הדרך הקלילה שבה ברונו מארס פטפט בעברית עם הקהל המקומי בתל אביב, כאילו נולד בחיפה או בת ים, ולא בהוואי.
אלא שאם לומר את האמת, הסיבה אחרת לגמרי. הוא פשוט עד כדי כך טוב בעבודה שלו. ברונו מארס הוא כוכב פופ מהסוג שמבין שהופעה לא מסתכמת בשירים יפים שמבוצעים בצורה טובה, אלא בחבילת בידור שלמה. זה כולל פלרטוט בלתי פוסק עם הקהל, כימיה בימתית מושלמת וכן, במקרה שלו, דיאלוג בשפה המקומית. אם זה טוב למיק ג'אגר ופול מקרטני שלמדו כמה מילים בעל פה בשפת הקודש, זה טוב גם בשביל ברונו מארס שהגיע לראשונה לישראל בגיל הרבה יותר צעיר משניהם. ואמאל'ה, איזו הופעה הוא נתן אתמול בפארק. או כמו שסבא שלו היה אומר בטח: "מאמאלע!".
מדובר כנראה בכוכב הפופ הכי מלוטש שהגיע לישראל בשנים האחרונות. נראה שברונו מארס התייחס למופע בתל אביב באותה רצינות שהוא מתייחס לכל הופעה, בין אם היא בסופרבול מול 100 מיליון צופים ובין אם היא במתנ"ס השכונתי שלו בהוואי. ייתכן שבזה טמון כל הקסם שלו. וכך, בדיוק כמו בכל תחנה בסיבוב הנוכחי, הוא לא רק למד כמה מילים בשפה המקומית כדי לפלרטט עם הקהל בצורה חיננית, אלא אפילו שרבב מילים מקומיות לתוך השירים (אצלנו זה היה "אני אוהב אותך"). על הדרך הוא שלח את הקלידן שלו לבצע את "שלומית בונה סוכה". בכל זאת, רבע יהודי.
למעשה, מאז הביקור המלכותי של מייקל ג'קסון בפארק הירקון לפני 30 שנה, קשה לחשוב על אמן פופ בסדר הגדול הזה שמגיע לישראל כשהוא בשיא הצלחתו - ונותן מופע מלא, בלי הנחות ובלי קיצורי דרך. כן, היו פה ליידי גאגא, ריהאנה וג'סטין ביבר ועוד כמה שהגיעו לדפוק כרטיס - אבל ההשוואה למייקל ג'קסון בלתי נמנעת. זו לא רק בהלת הכרטיסים שהזכירה את 1993. זה הגרוב של המוזיקה, התנועה של הריקוד ואפילו ניואנסים קטנים יותר שמתגלים לפתע בחיוכים ובצחקוקים של ברונו מארס כשהוא מביט אל הקהל שלו. אלא שברונו הוא הרבה יותר מגרסה מודרנית של מלך הפופ ההוא, והוא מביא לבמה פיוז'ן של כמה סגנונות שהופכים את המופע שלו לשואו שגדול מסך חלקיו.
זו לא הייתה ההופעה עם הבמה הכי גדולה בפארק הירקון, המסכים לא היו גדולים במיוחד, ההגברה סבלה מלא מעט חריקות, הוידאו-ארט מאחורי הלהקה היה די פשוט ובהיעדר קאט-ווק, אפשר היה לחוש בריחוק פיזי מסוים בין האמן לקהל. ובכל זאת, זו הייתה אחת ההופעות הכי טובות שהיו בפארק הירקון אי פעם. זה לא סותר. נכון, המופע אתמול היה פחות מרשים ויזואלית מאשר האירוע המצוחצח של נועה קירל בפארק הירקון. השואו של קירל גדול יותר, ההפקה נוצצת יותר, המסכים ענקיים הרבה יותר, שלא לדבר על הבמה, התלבושות והריקודים. אלא שבדבר אחד אין בכלל תחרות: הכישרון המוזיקלי.
זה לא הוגן בכלל להשוות בין הכישרון של בני אנוש רגילים לזה של ברונו מארס. הכישרון הזה מתפוצץ כמעט בכל תזוזה של מארס, שלא לדבר על כל פעם שהוא פותח את הפה. למי בכלל אכפת מוידאו ארט כשהוא שר? לפעמים הוא מלווה ב"חוליגנים", להקת ההייפ שלו - ולפעמים הוא לבד על הבמה, מנגן שירים ישנים על אורגן. כאן הוא שר הכי יפה בעולם, כאן הוא זז בצורה הכי גרובית שאפשר - וכשהוא באמת רוצה להשוויץ, הוא לוקח גיטרה ונותן סולו פסיכי, כאילו סתם להדגים עד כמה שהוא מוכשר גם בזה. פנומן. באותם רגעים הוא היה פחות מייקל ויותר פרינס. העובדה שהבמה זרחה באור סגול באותם רגעים כמובן שתרמה לאשליה המקסימה הזאת.
מעריצים כבדים בטח יתאכזבו מכמה דיפ-קאטס שלא הגיעו לרשימת השירים, בעוד אחרים יציינו כי כמה להיטי ענק זכו לגרסאות מקוצרות (למשל Nothin' on You, שיר הפריצה של מארס) - אבל בסופו של דבר זו תהיה כמעט חוצפה להתלונן על מופע פופ כל כך מושלם, שלרגע לא הרשה לעצמו להיות משעמם, ואפילו לקח סיכונים לא ברורים מאליהם, בטח יחסית לז'אנר.
בהיעדרו של אנדרסון פאק, חברו להרכב Silk Sonik, מארס ביצע גרסה עירומה ללהיט הענק Leave the Door Open. גם כאן, כמו במקומות אחרים בעולם, הוא השמיט מהשורה "Tell me that you're coming through" את המילה האחרונה, וביקש מהנשים בקהל לצעוק: "Bruno, I'm Coming". זה היה רגע משעשע במיוחד, כשעשרות אלפי נשים פשוט צעקו במשותף שהן הגיעו לאקסטזה, בכל המובנים האפשריים. בתגובה ברונו הגיב, בעברית: "אני ביישן". כן, זה נכון, הוא עושה את הקטע הזה בכל מקום בעולם - אבל העובדה שזה נעשה כאן בעברית, כשהוא משבח את "הסקסיות" של הקהל הישראלי, היא ניצחון יותר גדול על האנטישמיות בעולם מאלף נאומים של דיפלומטים באו"ם.
ברונו מארס התגלה לראשונה כשעשה חיקוי לאלביס פרסלי, בפני הקהילה המקומית בהוואי. בגיל 6 הוא כבר הופיע עם החיקוי בתכנית של ארסיניו הול והפך לסלבריטי מקומי. אתמול בתל אביב, אחרי ההדרן המושלם של Uptown Funk - מארס ירד מהבמה והשאיר 60 ומשהו אלף ישראלים עם תחושה שהם חזו במישהו בסדר גודל שנדיר לראות כאן. ברגע שהוא ירד מהבמה, אפשר היה לחוש בגדולה שעוזבת את המקום. כמו אלביס שעוזב את הבניין, כך אפשר היה לחוש ממש בכישרון של ברונו מארס חומק אל תוך הלילה התל אביבי, כשהוא מתרחק לאיטו מהפארק. ביום שבת הוא יחזור לפארק לעוד סיבוב ניצחון אחד של פאן טהור.
בקטנה
בעוד שאף אחד לא באמת התכוון לאכוף את החוק שאוסר על עישון בהופעות בפארק הירקון, כולל כוחות המשטרה שהיו פרוסים במקום, כן מגיע פרגון להפקה על השינוי המבורך בכל הנוגע למחזור פלסטיק. כל מי שרכש בירה קיבל כוס שתיה רב-פעמית, כשבסוף ההופעה ניתן היה לגשת לקופות ולקבל 10 שקלים במזומן בחזרה. שיטה נחמדה, שאף התגלתה כיעילה למדי, שחסכה הרבה זיהום ופסולת. כן ירבו.
רשימת השירים בהופעתו של ברונו מארס בפארק הירקון, תל אביב
24K Magic
Finesse
Treasure
Liquor Store Blues / Billionaire
Calling All My Lovelies / Wake Up in the Sky
Thats What I Like / Please Me
When You Wish Upon a Star
Versace on the Floor
It Will Rain
Marry You
Runaway Baby
Fuck You / Young Wild and Free / Grenade / Talking to the Moon / Nothin' on You / Leave the Door Open
When I Was Your Man
שלומית בונה סוכה
Locked Out of Heaven
Just the Way You Are
Uptown Funk