הסיפור הזה יסתיים בהתאבדות. אקדח סטאר 9 מ"מ יעשה את העבודה. מעשה של חסד אחרון בין חברים ותיקים. הסטאר ובעליו ישתפו פעולה בפעם האחרונה. לחיצה אחת, על הדק אחד, באמצע המצח. וואם באם! אתה מת. כלומר, אני.
אבל לפני זה, רשימת מטלות:
1. להחליף את הקולגייט באלמקס הבני זונות מתאמנים על בעלי חיים. רצח עם? לא על חשבון ההיגיינה הדנטלית שלי.
2. להחזיר טלפון למיקי מהאשראי בבל"ל להגיד לבן זונה שידחוף את החמישה מיליון שקל ליומי.
3. לפטר את ענבל הביץ' הפסיקה להיות משתלמת. שבע אלפיות בשביל שתי מציצות (לאחרונה נפלט לי נורא חלש) ותיוק אחד בשבוע?
4. לצלצל ל"מנפאואר" ולארגן מזכירה חדשה. עדיף לפני גיוס. עדיף אחת שדומה ללאורה בראוניגן.
5. לקבוע תור למרפאה להשתלת שיער בבית חולים אלישע. הבני זונות נושרים לי מהראש כמו שלשול של ציפור שאכלה יותר מדי גרנולה. אני מקריח בגושים.
6. לבקר את אמא. יום שלישי זה יום הפוקר בבית אבות נאות זהב, אז להגיע אחרי 22:00.
7. לתקוע כדור בראש של דובה'לה. הטמבל בן 78, חסר כל כבוד לאלמנות, חרמן כמו שפן שעבר הגדלת אשכים, ומרמה בקלפים. לפני שבועיים הוא שתה מאמא 380 שקל עם יד מנצחת של חמישה אסים.
8. להוציא את יואבי מהגן ולחכות עד 18:00. אז רוני חוזרת. לג'יפה יש ישיבת מחלקה. לנסות ולהריח לה את הכוס כשאני מתכופף לחבק את יואבי להתראות. לשאול אותה מה העניין עם שחקני כדורסל בני 22, ולמה היא מקפידה להזדיין רק עם שחקני ספסל.
9. לצפות ב"בשידור חוקר". לצלצל לאולפן ולהזדהות בתור עד ראייה שיודע איפה מסתתר האנס מהשפלה. לטרטר את המשטרה.
10. לשים סוף לתיק של דודי גיל. להסביר לבנזונה שאני לא מדיום ולא איזו מעלה באוב מזדיינת. אני חוקר פרטי, שבורח על התחת שלו מהמשטרה ומהפקחים של העירייה שבתקופה האחרונה (כנראה עניין של השלמת תקציבים) נורא לחוצים על רישיון לעסק. שאין לי.
דודי גיל מקדים אותי. הוא נכנס עם איזו לי אחת, גוש גועל אנושי בת 22, עם עור פנים של בת 38, ועם מייק-אפ בעובי של קליפת כדור הארץ. "איך, שולי?", הוא נכנס ומתחיל לסרוק את המקום כאילו שהוא איזה סמל במסדר רס"פ מזוין. "איך זה לחיות בזוהמה?". היד של לי תקועה לו בכיס האחורי של הג'ינס. הוא מלטף לה את הטוסיק. "תוציאו את המנדבושקס הקולקטיבי שלכם מהמשרד שלי", אני רוצה לומר לברחשים האלה שני הקליינטים היחידים שלי אבל במקום זה אומר, "אני ריק. אין עליי כלום חדש. לא הצלחתי למצוא אותה". לי שואלת, "חיפשת גם בסניף SOS רמלה?", ומוציאה את היד מהכיס של דודי כדי לגרד בבית השחי. מרחוק מתקרב אליי ענן ריח של דיאודורנט "פא". אני מפנה את הגב והוא נבלם לי בז'קט קורדורוי. ניקוי יבש. עוד היום.
"נראה לך שמישהו חטף אותה?", דודי שואל. דודי הוא סוכן שחקנים מאלנבי. לסוכנות שלו קוראים "סטארט-אפ", והיא מאורה מסריחה מריח טרפנטין של צבע שברח לפני שקיבל את התשלום האחרון והשאיר רק שכבת צבע אחת. רשומים בה איזה מאה טמבלים עם חלומות על פרס דקל הזהב. הפרצוף הממוצע שם הוא של עריק מניסן נתיב, עם בורות אקנה מיובשים בני שנתיים, שמזיין רוסיות במועדון "לנינגראד" ומשמיט את שם המשפחה שלו, בשביל המיתוג סטייל "מדונה". "סטארט-אפ" היא בכלל סוכנות ניצבים.
ההצלחה הכי גדולה של דודי היתה להחדיר שלושה אימפוטנטים בני 19 לתשדיר שירות של "האגודה למען החייל". בתשדיר, שלושה הקב"ניסטים האלה משחקים אותה לוחמים בגולני, ששבוזים מזה שהמועדון המדוגם שפרגן להם מטה החטיבה נפתח בלי טלוויזיה. פתאום דפיקה בדלת. איזה פייג יורד מ"רנו קנגו" צה"לי עם טלוויזיה. יש לו בכלל מדים של חיל האוויר. הגולנצ'יקים מתחרעים עליו. "טלוויזיה, גבר? באמאש'ך?". הם מחברים אותה ומהמסך יוצא הלוגו של האגודה ואיזה שמוק אומר ברקע, "גשם בחוץ, אתה צופה עכשיו בטלוויזיה, מוגן ובטוח. לא מגיעה להם תודה?". חם בחוץ, אמצע ספטמבר, לח ומלא ביתושים. בא לך לחרבן למישהו על הראש. אתה יודע שאם תתרום, איכשהו הכסף ימצא את דרכו לדודי גיל. אתה לא הולך להפליץ אפילו שקל בכיוון שלהם. בעיה שלהם שהתגייסו.
דודי מחפש את ג'וקי. טרייר ננסי מעורב עם גמל-שלמה או איזה חגב מערות אחר. ג'וקי הוא הרכוש היחיד שלי הביאה לבית של דודי כשעברה לגור אתו. לפני שבועיים הוא יצא לשחרר יציקה על איזו מדרכה במלצ'ט ומאז בלעה אותו האדמה. לי משוכנעת שאיזה ערבי מיפו חטף את ג'וקי כדי שישתתף בהימורים של מלחמות הכלבים האלה בעג'מי ביום שישי. אני מנסה להכניס לראש הפינצ'ר שלה שטרייר ננסי לא יכול לנצח אפילו עכברוש מת בקרב כלבים, אבל היא בטוחה שחטפו אותו. היא מזדיינת עם דודי ודודי משלם. ודווקא בשבוע שפרסמתי מודעה ב"זמן ת"א". שני הטמבלים האלה החליטו לקנות עיתון ומצאו אותי.
את ג'וקי אין לי כל כוונה למצוא. למעשה, אני אפילו לא חושב להתחיל לחפש אותו. אני עושה לדודי קולות של "חיפשתי בכל המכלאות בגוש-דן, עשיתי כמה טלפונים לחבר שעובד בווטרינר העירוני", כשבפועל אני קורא במשרד את אוסף עיתון "אנשים" שלי וזומם על רוני לזיין או לחסל אותה, מה שכשר יותר מבחינה מוסרית כשמדובר בגרושתך ובאמא של הבן שלך ועל עצמי. אני בן זונה אם אני לא מתאבד בסוף הרומן.
רגע, דודי ולי התקפלו הלכו לשכנע איזה פועל זר מגאנה שהוא הולך להיות מיליונר מלעשות תפקיד ניצב בסרט הדרכה של משטרת ההגירה השקט חזר. לא, הפעמון מצלצל. המניאק. רז שטרן, הדוגמן, עומד בפתח. השמגעג משחיל את גאיה הראל, מקסטרו, בתור תחביב. תכף הוא יגיד לי שמישהו רצח אותה ושהוא לא מאמין לאף אחד. בטח לא למשטרה או לעיתונים. הוא צריך את עזרתי: שולי דן, חוקר פרטי, למצוא את מי שאנס ורצח את הכוס הכי מלכותי בישראל. לא תאמינו, אבל זה בדיוק מה שהבנזונה אומר.
פרק 1
13.3.2003 / 13:25