חן זנדר, כתבת חדשות 13 ששכלה את אחותה נועה זנדר שנרצחה בטבח במסיבה ברעים, קמה מהשבעה וחזרה היום (ראשון) לעבוד. היא שידרה מעמדת חדשות 13 באשקלון.
"ההחלטה לחזור ולשדר הייתה די ברורה", אמרה זנדר בשידור לנגה ניר נאמן באולפן, "זאת הייתה שאלה של זמן. ידעתי שזה משהו שאני צריכה לעשות קודם כל בשביל עצמי וגם בשביל נועה. אנחנו בשבועיים האחרונים לומדים להתמודד עם חיים חדשים. חיים של לב שבור. חיים עם בור מאוד גדול בבית, לכל אחד ואחת מאיתנו. וכמו שאנחנו לומדים להסתדר עם מציאות חדשה ואיומה, סיוט מאוד מאוד גדול שנקלענו אליו, ככה הרבה מאוד משפחות במדינת ישראל. נועה, אחותי הקטנה, מאוד אהבה את מה שאני עושה. מאוד הייתה גאה בעשייה שלנו בטלוויזיה, בחדשות. ואני יודעת שאחד הדברים שהיא מאוד הייתה רוצה שאני אעשה זה אחזור לעשות את מה שעושה לי טוב, את מה שממלא אותי, את מה שיאפשר לי להתמודד באמת עם הסיטואציה הכל כך מורכבת. הרי גם את, גם אני וכל אחד מאיתנו, באולפן ובשטח, אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים לא רק בשבילנו, אלא בשביל לתווך לאנשים שצופים בנו את המציאות הקשה בחוץ. ואני חושבת שזאת הדרך שלי להתמודד".
"נועה, תמיד איתי. תמיד תמיד איתי ועם כל אחד מאיתנו, והיא תמשיך להיות", הוסיפה זנדר. "ואני מרגישה שזאת הדרך שלי להתמודד באמת עם המציאות החדשה הזאת. אז ירדתי היום לדרום. ואני מרגישה שכאן אני צריכה להיות. כמובן שבבקרים ובלילות זה הזמן שלי להיות לבד ולהתפרק ולכעוס ולכאוב, אבל במהלך היום אני גם רוצה להמשיך את השגרה ההזוייה הזאת. אבל בעיקר להמשיך איתה. אני בטוחה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, לחזור ולעבוד, להילחם ולנצח. בשבילה. וזה מה שאני עושה. אני עומדת פה, גם בשביל נועה שלי".
נגה ניר נאמן אמרה לזנדר: "נועה שלך, אחותך הקטנה, הייתה אישה של עשייה, תרמה, עזרה ועבדה עם אנשים עם מוגבלויות. באמת אחת המיוחדות". זנדר אמרה: "ממש ככה. בת 22. אולי זאת הנחמה הקטנה שלי, שהיא ידעה לטרוף את העולם. ידעה לעשות טוב לאנשים וטוב לעצמה. ועד הרגע האחרון, במסיבת הדמים הארורה הזאת, היא רקדה, נהנתה, היא הייתה עם האנשים שהיא אוהבת. והיא באמת עשתה טוב לא רק לעצמה אלא גם לנו. אז הנסיבות הן טראגיות וקשות והן יכאבו לנו כל החיים. אבל כשמסתכלים על התמונות של נועה, היא לא מפסיקה לחייך. שמחת החיים היא הסמל שלה. את האור שלה היא הפיצה בכל מקום. נשבענו בהלוויה שלה, בדברים שאמרתי, קודם כל לבחור בחיים. לכבד כל אדם באשר הוא אדם, זה דבר שנועה דגלה בו מאז שהייתה קטנה ועד הרגע האחרון. ולהפיץ את האור שלה".
ניר נאמן שאלה את זנדר איך קיבלו הוריה שאחרי שקמה מהשבעה היא משדרת מהדרום תוך סיכון אפשרי לחייה. "זו שאלה מורכבת", אמרה זנדר, "זה לא פשוט לאף אחד. אבל אנחנו משפחה של אנשים שעושים ועובדים. אמא שלי עובדת בית חולים. בעלי עובד גם הוא בבית חולים. אבא שלי אדם שעובד עם אנשים ותורם כל הזמן. אנחנו יודעים שהיינו צריכים לקום. אז מחר אמא שלי תחזור לבית החולים, היום אני חזרתי לעבודה. לאט לאט כל אחד בקצב שלו יחזור. זה לא פשוט לדעת שאני בדרום אבל זה מה שעשיתי לפני המלחמה הזאת, וזה מה שאמשיך לעשות. כמובן אני שומרת על עצמי ושומרת על כל מי שאיתי ונשמעת להוראות. אבל אני מרגישה שכאן הלב שלי צריך להיות, כאן בשטח, בחוץ. זה הדבר שאני כל כך גאה לעשות, ונועה הייתה כל כך גאה בי אז אני מרגישה שזה המקום שלי להיות בו".