נראה שלא חלפה שעה מאז שהחל מבצע חרבות ברזל, וכבר נחתה עלינו במקביל מלחמה אחרת, תחת השם: "מבצע זה לא הזמן". בעוד הציבור השפוי בישראל מגויס כולו למלחמה נגד הרוצחים המתועבים של חמאס, במלחמה המקבילה הציבור די חלוק. האם זה הזמן להזכיר את המחדלים של ממשלת נתניהו הנוכחית, ובכלל את תמיכתו הבלתי מסויגת של בנימין נתניהו לאורך השנים בשלטון חמאס בעזה? יש רבים בציבור שחושבים שגם אם זה נכון (וזה מאוד נכון), זה פשוט לא הזמן להתעסק בזה.
בימים האחרונים נולדה חזית נוספת במלחמת "זה לא הזמן", עם היוודע על שידור של משדר בידור מבית "ארץ נהדרת" בערוץ 12. ככל שנקפו השעות, כך הקרב הפך להיות יותר יצרי. העובדה שדקות לפני תחילת המשדר המדובר פגעה רקטה של חמאס בבניין מגורים בראשון לציון רק הוסיפה אש למדורה. לבסוף, בקשת 12 (ובחברת החדשות, שבוודאי היה לה סיי בעניין) קיבלו את ההחלטה ושידרו את התוכנית הקצרה במלואה, בלי הפרעות לשידור מצד החדשות.
התוכנית, הקצרה במיוחד ותחת השם "ארץ נלחמת", לא הייתה מאוזנת. היו בה רגעים חלשים (החיקוי של אודי כגן לישראל זיו, שהזכיר יותר את רוני דניאל, אללה ירחמו) לצד רגעים מעולים (החיקוי של שני כהן לקריינית החדשות המצרית) - אבל לשם שינוי איכות התוכן פחות חשובה לעומת עצם קיומה של התוכנית, וההתגייסות של כל הטאלנטים של "ארץ" לאתנחתא הזאת מהחדשות, שבאמת שכולנו היינו צריכים כמו אוויר לנשימה.
בין קאמבק של "הטורטלים", עם ביצוע מופלא של אסי כהן ועלמה זק שלעגו בגבולות הטעם הטוב לאובססיה החיובית של הישראלים לתרומה לחיילים, לבין מערכון צפוי נורא על רחל מאופקים, הצליחה לבצבץ סאטירה קטנה, כמו פרח במדבר. קצת יותר משתי דקות וחצי של אמירה חריפה, שנונה ובימים אלה גם כואבת, שהייתה שווה את קיומו של כל המדבר. זה היה מופע יחיד של מריאנו אידלמן, אולי ברגע השיא שלו בביצוע החיקוי המוכר של בנימין נתניהו. קצת יותר משתי דקות וחצי שתקפו את נתניהו על כל הדברים שיש שטוענים שזה לא הזמן לתקוף אותו לגביהם. אחרי 19 ימים של הפסקת אש, נפרצו הגבולות רשמית לשתי דקות וחצי, ועוד כמה שניות (שתוכלו לצפות בהן למעלה).
במערכון נתניהו מישיר מבט למצלמה בפריים המוכר, עם סמל המדינה שחרוט על הפודיום שלפניו ודגלי ישראל שמסודרים כמו חיילי בדיל מאחוריו. "אני נפעם לראות את רוח ההתנדבות שמתגלה בעם הנפלא שלנו", אומר נתניהו-מריאנו, "כולם כאחד התנדבו לקחת אחריות. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ, ראש המל"ל, עידן עמדי, ארז ואברי, בונו, בנט ומני ממטרה. כולם לקחו אחריות ורק לראש הממשלה לא נשאר". איזה פאנץ' נפלא. מדינת ישראל הייתה רק מרוויחה אם לנתניהו היה את האומץ המדיני מול חמאס, כמו שיש ל"ארץ נהדרת" מולו.
מן הידועות הן שקומדיה בנויה על טיימינג, והפעם נפלה בחיקו של מריאנו לעשות את הקטע פחות משעתיים אחרי שנתניהו האמיתי נתן נאום אמיתי לאומה. התזמון של "ארץ נהדרת" יצא נהדר, ולאור הנאום המיותר לחלוטין של ראש הממשלה, נראה שמהותו האמיתית הייתה להרים למריאנו. בטור שפרסם אמש (רביעי) עורך האתר שאתם גולשים בו כרגע, נכתב כי נתניהו ניסה לקנות את דעת הקהל באמצעות מילים גבוהות. "כמעט 30 שנה שזה עובד לו, אבל הניתוק בו מצוי ביבי מהלכי הרוח בציבור אינו מאפשר לו להבין שמילים לא יסייעו יותר". המערכון של מריאנו, שמן הסתם הוקלט עוד לפני הנאום, כמו סתם את הגולל על הסיפור הזה של המיתוס שלפיו נתניהו הוא נואם גדול. אפילו הקונספציה הזאת קרסה. זה אולי לא הזמן לדבר על זה, אבל זה לא הופך את זה לפחות נכון.
זה נגמר עם ביצוע יפה של הקאסט הכישרוני של "ארץ נהדרת" יחד עם שלמה ארצי ל"אנחנו לא צריכים", שהיה נחוץ מאוד בימים אלה. השיר שכתב אבי קורן על חברו שנפל במלחמת ההתשה, הפך מזמן להמנון יום זיכרון קלאסי. שלמה ארצי עצמו ביצע את השיר ב-2010 בהופעה בעוטף עזה, תחת הכותרת "קונצרט זעקה לעולם", שקרא לשחרורו של גלעד שליט. גלעד חזר מאז, ועכשיו נותר רק לזעוק שוב, בתקווה שהחטופים יחזרו שוב אל ביתם. נשקר אם נגיד שכבר יבשו עינינו מדמעות. זה כנראה לא הזמן.