מלך השומכלום

מאז הימים בהם ואספאסיאנוס קיסר הטיל את מוראו על יהודי הגליל, לא התהלך במחוזותינו – ועוד בעיכוס דקדנטי שכזה – בן אנוש בעל דימוי עצמי כה בעייתי. נודד ממסיבת חשק אחת למשנה, אוחז בידו האחת אשכול ענבים מבציר כרמי הירדן, בידו האחרת ונטילטור על בטריות, לצנן את פניו מסומק הגאווה שצבע אותם אדום, מעליו שני נפילים בושמנים, מנופפים עלי בננה ענקים, ונערת גלגל המזל מזדמנת מעסה – מעשה אבישג השונמית במלך שכוחו אבד לו – את אזור מפשעתו, נח לו דודנו על זרי הדפנה. כיאה לקיסר של ממש. מלך בישראל.

מנומנם, מפוהק (אך מבושם לעילא) פוער הדויד את לועו, מזעזע הדודו את טלפיו וקורא בקול תרועה רמה: "שישוס!", או בעברית, "I’M BACK" (עלי הבננה ממשיכים להצטנף מעליו כלטיפה חושנית). ואכן כך, מלך השומכלום, קיסר הפתי-בר המרוח בממרח השוקולד "השחר העולה" – שב ומתחזה לליידי גודייבה. דודו איז אין דה בילדינג. אפשר להתחיל. 25. 42. 12. 54. 12. בינגו! או באנגלית: שישוס!
גש, גש נא לקדמת הבמה, יו נייטיב, יו סאן אוף א גאן. תסתכל על עצמך, מוצץ לעצמך את בהונות רגליך, המרוחות ב"סאנו 200", והכל בשביל ההזדמנות ליהנות מהאפשרות להצטלם בטוסיק מצונף עור ברווז על קרחון באנטארקטיקה וללמד את הפינגווינים את מילת הקסם האוניברסלית: שישוס!
כמה התגעגענו אליך דודו. לאינטלקט הבלתי נסלח שלך, ליפי הבלורית, לקמטי הזמש על חליפות הטריקו המוזרות שלך. כמה בלתי נסבלים היו החיים כל אותה עת בה ידענו כי מעבר לפינה אורב המפגש הבלתי נמנע עם מעשה האונן הפומבי שלך קבל אולפן מתבהם בסינרמה. כמה שמחנו כשהגחת אל חורף מציאות חיינו, מחלץ מפוזמקך אבנט עצה פוליטית לזקן השבט, שמעון פרס: הצטרף למרוץ! ואם לא יצלח בידך, הוספת, תזכה לסופשבוע חלומי ומטריף באיי הבתולה באבואבוה או משהו. איזו הלצה משובבת! אכן, המתנו יותר מדי, גם סופה של סבלנות ברזל לפקוע, והלב, ממנו עולה ויוצא המנון לאומי חדש: שישוס!
שלום רב שובך דודו נחמד, משדות הבינגו הנצחיים אל חלוני.