"כעסתי על אלוהים, בכיתי לו: 'השפילו אותנו, טבחו בנו. איפה אתה, נרדמת?!'"

באותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר הגיע אביה של הזמרת נרקיס לביתה ודפק אצלה בדלת. "תנעלי את הבית, תפתחי את הטלפון, היה אירוע ביטחוני וגם פיזרו אותנו מבית הכנסת", אמר לה. נרקיס, המתגוררת בסמוך לאשקלון, כבר מורגלת ל"אירועים ביטחוניים" כאלה ואחרים אך הפעם היא הרגישה שמדובר במשהו שונה לחלוטין. "אחרי שאבא שלי הלך ונעלנו דלתות, נתקפתי בהתקף בכי מטורף", היא אומרת בריאיון לפודקאסט "ועדת תרבות" של וואלה! תרבות. "משהו בנשמה שלי הרגיש שזה לא אירוע רגיל. בכיתי את החיים שלי, בלי לדעת מה קורה. ורק אז פתחתי את הטלפון ולאט לאט הבנתי מה קרה. שואה. אין מילה אחרת".

צפו למעלה בריאיון המלא עם נרקיס, אפשר גם להאזין לו פה למטה

והנה הריאיון בספוטיפיי

אנשים רבים הרגישו שטבח 7 באוקטובר ערער להם את האמונה באלוהים. גם לך זה קרה?

"זה קצת מצחיק להגיד אבל אני בסוג של מערכת יחסים עם אלוהים. אז בהתחלה בכיתי המון, דיברתי איתו וכעסתי עליו. אמרתי לו 'איך אתה עושה דבר כזה? נרדמת? אתה חייב לקום, אתה חייב לקום'. הדלקתי נרות ובכיתי וצעקתי 'השם, תתעורר דחוף. תראה מה עושים לנו. משפילים אותנו, טובחים בנו במשך 12 שעות כאילו אתה לא קיים'. אחר כך באיזשהו אופן התחזקתי דווקא. שמעתי את זה מהרבה אנשים שסיפרו לי שהתחזקו. עשו עליי הרי עליהום מטורף ברשת והבנתי ששונאים אותי כי אני יהודייה. זה עשה לי דווקא תחושה של 'אני רוצה להיות עוד יותר יהודיה'".

אבל את מסוגלת להבין את אלו שהאמונה שלהם באלוהים התערערה?

"ברור, בטח, אני מבינה את הכעס. אבל הרוב המוחלט של האנשים שדיברתי איתם אמרו לי שזה רק חיזק אותם. עם ישראל חטף מכה וזה רק גרם לו לרדת עם מגשי שניצלים לחיילים, לעשות עוד קריאת תהילים, להפריש חלה. אבל אחותי, לא הבנתי, טבחו בנו, אנסו אותנו! אבל אנשים רוצים להתחזק עוד. יש כוח רוחני בזה".

באחרונה הוציאה נרקיס את "הבלדה למחכות", שיר שכתבה עם צליל קליפי ומור ששון הכולל את המילים המצמררות "לילה טוב לכל מי שכמוני לא נרדמת, שמה את הראש ואין על מי להישען". את השיר נרקיס ושותפותיה כתבו לפני 7 באוקטובר על החיים של נרקיס ועל הרצון שלה שלבה ייפתח לאהבה. "כתבנו את השיר על החיים שלי ואיך שהתחילה המלחמה המון נשים כתבו לי שהן מחכות, חלק לבעלים שלהן שנמצאים במילואים, נשים חד הוריות שלבד עם הילדים בבית, רווקות, בנות זוג. בשנייה וחצי זה הפך להיות לא רק שיר שלי".

וכמובן שיש גם את אלו שמחכות לחטופים.

"בוודאי. אמהות שמחכות, בנות זוג, כלות. פתאום מדינה שלמה מחכה. בהתחלה בכלל לא התעסקתי עם מוזיקה. אמרתי לעצמי 'עכשיו זה זמן של מלחמה', אבל ראיתי שיש ביקוש אז הוצאתי לאינסטגרם שלי כרצועה לא מופקת וראיתי שזה מקבל תגובות מדהימות ומנחמות. זה גרם לנשים רבות לפרוק את הכאב שלהן. ואז אמרתי לצוות שלי שהשיר צריך לצאת. אם זה עושה למישהי אחת או שתיים טוב, עשיתי את שלי. מישהי כתבה לי 'אני יושבת בבית כבר עם שלושה ילדים קטנים ואני בהריון, בעלי במילואים, אין לי מושג מה איתו, ואני פותחת את השיר הזה בלילה אחרי שאני בוכה והוא פשוט עוזר לי לפרוק את הכאב. אין לי מילים על זה".

מה את חושבת שטבח 7 באוקטובר יעשה למוזיקה הישראלית? היא תשתנה בעקבותיו?

"אני אגיד לך מה זה עשה לי. אני חזרתי להקשיב לאלבומים שהקשבתי להם פעם - מאיר בנאי, אביתר בנאי, אהוד בנאי. וגם במוזיקה עצמה הבנתי שאין זמן אחר להיות כנים ואותנטיים. זה הזמן. אי אפשר לעשות 'קרוב ל' או 'כאילו'. זה צריך להיות בפנים והכי כן. קיבלנו כאפה אז עכשיו זה עוד יותר הזכיר לנו מי אנחנו".

ומה יקרה עם הפופ ששלט פה ביד רמה כל כך הרבה זמן? נשמע מעכשיו רק בלדות בקרוב?

"אני לא יודעת. אני יודעת שאנשים עכשיו רוצים לשמוע 'עוד אבינו חי', 'עם ישראל חי', זה מה שקורה בהופעות שלי".

את מופיעה מול חיילים, פצועים, מפונים. ספרי קצת על החוויה בהופעות האלה.

"בשנייה אחת כל החיים של כולנו התהפכו. כל לו"ז ההופעות הרגיל שלי נמחק אחרי אותה שבת, ופתאום נוצרה דרישה שאגיע להופעות. פנו אלי מבתי חולים, מבית לוינשטיין, פנו אליי ממלונות של מפונים. ואני מופיעה שם המון, אני באה לחזק אותם ויוצאת מחוזקת בעצמי. אני יוצאת משם גאה בעם שלי".

ספרי על איזו חוויה יוצאת דופן שקרתה לך באחת ההופעות.

"באתי לבקר את אחותי והייתה שם קבוצה של חיילים. אחד החיילים אמר לי 'בואי אלינו, רק תגידי שלום'. ידעתי כמובן שזה לא ייגמר בזה. הם הביאו לי פתאום איזו גיטרה מאולתרת עם מגבר קטנטן ואז הוציאו פח כחול והפך אותו לתוף. מישהו בא, הביא עמוד תאורה, וזו הפכה להיות הופעה על מדרכה. זה היה הדבר הכי מרגש שיש והדבר הכי סוריאליסטי שיש. חזרתי הביתה ואמרתי 'איזה מזל שאני חלק מהעם הזה'. בסוף ההופעה אמרתי לקצין שם 'תגיד, אתם לא מתייבשים פה?', אז הוא אמר 'איזה מתייבשים? אנחנו הולכים להחזיר לך את הבית'. לא הבנתי על מה הוא מדבר, ורק כשחזרתי הביתה הבנתי. איזה יופי שאנשים לא מתייאשים והם רוצים רק להעלות את המורל ולהיות בשבילנו. אני מרגישה זכות".

יש הרבה מאוד סיפורי נשים במלחמה הזו.

"נכון, יש המון כוח נשי במלחמה הזו, הן מהצד של העורף - כלומר אמהות ונשים בבית - והרבה נשים ששילמו מחיר כשנרצחו ונאנסו. האונס זה הכי חמור בעיניי. זה בעצם עוד כלי להילחם בנו. מצד שני אני גם רואה מלא חיילות קרביות מהממות שנלחמות בעזה. יש פה המון כוח נשי, כי הן אלו שמחזיקות את הבית בזמן שהבעלים נלחמים ובמקביל יש את אלו ששילמו מחיר על היותן נשים".

כששמעת את הסיפור על התצפיתניות שהתריעו פעם אחרי פעם אבל מפקדיהם זלזלו בהן ולא התייחסו להתרעה - זה לא הטריף אותך?

"אני לא יודעת להגיד מה היה שם בדיוק. יש סימן שאלה גדול מה באמת קרה ב-7 באוקטובר. לולא האמונה שלי שיש קדוש ברוך הוא שמכוון הכול, הייתי דופקת את הראש בקיר ושואלת 'מה נסגר? מה קורה פה?!'. אני מעדיפה לא לשים על זה את המשקל כי יש המון דברים שצריך לטפל בהם. אני מחזיקה באמונה שיש בורא עולם ושהדבר הזה קרה מאיזושהי סיבה - לא יודעת מה הסיבה - וכל אחד צריך להביא את עצמו כמה שהוא יכול בשביל שעם ישראל יהיה מאוחד יותר".

לפני כשבועיים התעוררה סערה אחרי שהופץ סרטון של נרקיס שרה לחיילים "גומרים את עזה, מחזירים את גוש קטיף". ערוץ "אל-ג'זירה" פרסם את הסרטון באינסטגרם שלו וכתב: "זמרת הפופ הישראלית נרקיס נראית שרה עם חיילים וקוראת לגמור את עזה, בזמן שישראל ממשיכה להפציץ את עזה". עמודי אינטסגרם נוספים המקדמים הסברה נגד ישראל פרסמו את הסרטון, ביניהם של כוכב "האנטומיה של גריי" ג'סי וויליאמס.

גם בישראל היו מי שמתחו ביקורת על בחירת המילים של נרקיס בלהט השירה. אחד הגולשים בטוויטר כתב: "צה"ל טוען שהוא נלחם בחמאס. התעמולה הפרו-פלסטינית מציגה את חיילי צה"ל עם הכוונות הכביכול אמיתיות - לגמור את עזה וליישב אותה. הצפיות מצטברות לקטע הזה ברשתות החברתיות כבר הגיעו למיליונים. הוא ממשיך להתפשט. בצה"ל חייבים לפקח על הופעות האמנים שמגיעים עם אג'נדה. ותודה לך נרקיס על הפיגוע ההסברתי".

נרקיס לא חוזרת בה. "הדבר האחרון שצריך להטריד זה מה זמרת אומרת באיזה בסיס כדי להרים את המורל. אספר לך מה היה שם. זו חטיבה 419 שחייליה פינו גופות מהקיבוצים, והזהירו אותי שהם רואים קב"ן כמה פעמים ביום ושהם מרוסקים לגמרי. הם ראו אותי והתרגשו, התחלתי את ההופעה בצורה מעודנת, ואז הבנתי שהם צריכים משהו אחר. הם קפצו, התחברו, בכו, שרו, היו באוויר, שרנו 'עוד אבינו חי', 'מחשבות טובות'. זה עשה חיבור ואחרי חצי שעה הפנים שלהם נראו אחרת ואני יצאתי באורות. אני לא מצטערת על שום דבר".

אבל 'עוד אבינו חי' זה לא 'למחוק את עזה'.

"לא אמרתי למחוק את עזה".

אמרת 'גומרים את עזה'.

"נו, ומה הבעיה להגיד את זה?".

גם אמרת 'מחזירים את גוש קטיף'.

"נו ומה הבעיה להגיד את זה? לא הבנתי. לעומת האונס, הטבח, כריתת האיברים, חטיפת תינוקות".

לא אמרתי לעומת מה. אמרתי איך זה נתפס בעולם. זה נתפס כאילו ישראל רוצה לחזור ליישב את עזה.

"אנחנו מזמן נתפסים בעולם רע, לא משנה מה נעשה. תקשיב, העולם שונא אותנו. מכל פיפס הם יעשו פיל".

'לגמור את עזה' נתפס כלגמור את כל האזרחים שם ולא רק את המחבלים. 'לחזור לגוש קטיף' נתפס משיחי.

"התכוונתי לומר 'לגמור עם הבעיות שעזה מייצרת לנו'. זה משנה את המצב? יחזרו יותר חטופים הביתה עכשיו?".

היית רוצה לבנות מחדש את גוש קטיף?

"שמע, הייתי רוצה שהמשפחות שרוצות לחזור, יחזרו. אני, באישיות שלי, אני צריכה עיר ואקשן. אבל מי שרוצה לחזור, שיחזור".

בתוך עזה?

"לא אמרתי בתוך עזה. רק אם האזרחים מוגנים באמת, אם באמת תהיה שם שליטה ושקט ואם זה באמת יעשה טוב למדינת ישראל ושחס ושלום אף אחד לא ישלם במחיר חייו, אז ברור. אבל חכה, קודם כל שכל החטופים יחזרו הביתה ושנרגיש בטוחים ונחזור לחוש אמון שוב במדינה".

נרקיס סיפרה עוד כי היא עובדת בימים אלו על אלבום חדש ולדבריה, היא לא עושה לשירים אפדטציות למצב. "האלבום הזה בכל מקרה חשוף וכן, הוא מאוד מתאים לרוח התקופה".

כשהתותחים רועמים, המוזה אצלך פורצת או שותקת?

"האמת שיש פרץ יצירה. זה עושה לי טוב. אני יושבת עם עצמי על פסנתר או גיטרה ואם פתאום עולה משהו, אז הוא עולה".

איזה סיפור מלחמה נגע בך במיוחד?

"הייתי בהלוויה של גיסה של אחותי שנהרג בכיתת הכוננות של היישוב שלומית. הייתה שם תמונה חזקה שצילמתי - שהקבר מכוסה בחול ואשתו והאמא רכונות על הקבר. תמונה מצמררת. הוא היה מלח הארץ - התנדב בידידים, הוציא בנות מכפרים ערבים. ההלוויה הזו קצת החזירה אותי בתשובה. פתאום כל מיני סלבס מחו"ל עם עיניים כחולות כבר פחות מעניינים. פתאום יותר מעניין גברים שהם מלח הארץ, אנשים אמיתיים. מבינים אחרי זה מה פנטזיה ומה אמת. חזרתי מההלוויה הזו אדם אחר".

את 'הבלדה למחכות' את כתבת במקור עלייך. למה את מחכה?

"אני מחכה שייפתח לי הלב לאהבה. אני חושבת שאני כבר בדרך. ואני מחכה לראות את עם ישראל שלם. לא כסיסמא. באמת".