וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פוליטיקלי אובסס

16.3.2003 / 12:21

יערה שחורי חושבת ש"אינגה ומירה" הוא רומן סוחף ומרגש, למרות השתדלות יתר מצד המחברת

נראה שמריאנה פרדריקסון, מחברת הרומן "אינגה ומירה", סבורה שאין עולמות רחוקים יותר מאשר שוודיה וצ'ילה. שוודיה, שהיא הזירה העיקרית של הסיפור, היא ארץ סוציאלית וסוציאליסטית, כשהאקלים והאנשים גם יחד הם קרים וצוננים. הריחוק נשמר שם בקפדנות, ההיגיון הבריא עדיף תמיד על רגשנות סנטימנטלית. לעומתה צ'ילה היא ארץ חמה וחושנית, הנאנקת תחת משטרו האכזרי של פינושה. מדינה מושחתת המושתת על מעמדות ברורים וסגורים. משחק החם-קר נותר בעינו לאורך הספר, ובעזרתו פרדריקסון בונה דמויות של שתי נשים, אינגה השוודית, "אשת החורף", ומירה המהגרת מצ'ילה, "אשת השמש". ובכל זאת הסופרת משתדלת, לרוב בהצלחה, להתיך את הקטגוריות הברורות של הדרך בה מתנהגים האנשים בצפון ובדרום.

לפי פרדריקסון אחוות נשים חזקה יותר מחומות תרבותיות. אינגה ומירה, הבאות מעולמות שונים, מצליחות לייצר עולם משותף. פרדריקסון, שרכשה חיבה מופגנת לדמויות נשיות חזקות כבר ברומן "אנה, חנה ויוהאנה", חוזרת לשרטט נשים שמצליחות לעלות ולחיות מתוך הקשיים. אבל לא אינגה ומירה עומדות כדמויות אינדיבידואליות במרכז הספר, אלא הקשר שנוצר ביניהן. החברות היא שמאירה את שתיהן - נשים גרושות, בנות חמישים, אמהות לילדים בוגרים - ומפזרת אור על העבר הכאוב. החברות ביניהן נבנית לאט, מתוך היסוסים ופערים תרבותיים. אבל הקשר הנשי מגשר על הפערים, והבסיס לחברות הוא קרבה רגשית כמעט אינסטינקטיבית. החברות מתגלה כסם מרפא שמאפשר להן להתמודד עם כאבים בלתי נסבלים ומוכחשים מעברן.

מתוך חברותן נוצרת משפחה אלטרנטיבית שכוללת את המשפחות החסרות של שתיהן ושל חברה נוספת שהן רוכשות בדרך. זוהי משפחה בלי דמות אב, אבל האמהות, בניהן ובנותיהן מנחמים זה את זה ומצליחים ליצור אחווה, חום וטיפול הדדי. רוב הגברים ברומן מתגלים כנוכלים, נצלנים או חדלי אישים. דור האבות הוא דור קפוא ואבוד. אך בעוד האבות הם דור המדבר, לבנים יש עוד סיכוי, לא מעט בגלל התפקיד שיש לאמהותיהן בחייהם.

הביקורת הכללית המובעת ברומן נתונה גם לקור ולנוקשות שביחסי המשפחה בשוודיה, אבל בעיקר למשטר האימים של פינושה וגרורותיו. צללים ורוחות מן העבר רודפים את חייה החדשים של מירה בשוודיה, ומעיבים על קהילת המהגרים הצ'יליאנית שמוצגת כיצרית מאוד, דתייה מאוד, לעתים חסרת מעצורים.

הבעייתיות ברומן מתגלה באותו ייצוג חמקמק של "האחרת". ברגעים מסוימים נדמה שפרדריקסון עצמה, השוודית הנאורה, נפלה לתוך המלכודת הפוסט-קולוניאלית הידועה: היא מדברת בשמה של האחרת מתוך תודעה של דמיון ושוויון, כאילו כולנו נשים שורדות, אך לעתים נדמה שהיא מתקרבת מדי לתיאור סטריאוטיפי של המהגרים האקזוטיים. אמנם כל הדמויות בספר מתוארות כיפות באופן יוצא דופן, אך בעוד אינגריד, בתה הבלונדינית של אינגה, מתוארת כמלאך, הרי שבניה של מירה מסווגים מיד כאינדיאנים וספרדים יפי תואר. בפגישתה הראשונה של אינגה עם אחד הבנים מתנהל הדיאלוג הבא:
"אתה נראה כמו האינדיאנים שהערצתי כשהייתי קטנה".
"מה? הכרת אינדיאנים?".
"רק מספרים. עם ציורים נהדרים".

אינגה השוודית רואה מולה דמות אקזוטית מספר ציורים. הבן השני נדמה לה "כאילו יצא היישר מתמונה של ולסקז". אין זה אומר שהמבט שבו אינגה מסתכלת על בניה של מירה, כאילו היו פראים אצילים, משותף גם לסופרת, ובכל זאת נדמה שאינגה, על כל סגירותה וקשייה, היא שגרירתה של הסופרת ברומן. נדמה שגם פרדריקסון עצמה מתקשה לפעמים שלא להתפעל מהאקזוטיות של הצ'יליאנים ולהפעיל סטריאוטיפים חיוביים בתיאור שלהם.

ובכל זאת הספר הוא מאוד פוליטיקלי-קורקט ונוגע בשאלות של שוני תרבותי, מעמד וצבע, בעדינות מוקפדת, כמעט באזמל מנתחים. הספר אולי נכתב מתוך גישה אירופו-צנטרית בסיסית, אבל פרדריקסון, כשוודית טובה ונאורה, עמלה קשות לקבל את האחר באורח מוחלט. לזכותה ייאמר שמאמציה לגעת בנושאים סבוכים אלה רוויים טוב לב וכישרון שאין להכחישו.

ככלל, הספר נושא אופי של אגדה קסומה על "כוחה של חברות בין נשים", כפי שנכתב בכותרת המשנה של הספר. אך על אף האפיונים האגדתיים, הממשי פורץ והמציאות נוכחת באופן קיצוני ועגום דרך תיאורי העינויים וההשפלה בצ'ילה. זוהי מציאות שאלימותה לא מאפשרת להפוך אותה לאגדה סתם. האלימות חודרת כל מעטה או הדחקה שהונחה עליה. הניצחון הגדול שבספר הוא ההתמודדות עם הזוועות: לתת להן מקום ולהיבנות הלאה. וכך, על אף הבעיות וההשתדלות היתרה של המחברת, מדובר בספר סוחף ומרגש, החדור בכנות ואנושיות. גם עצם ההתרכזות בחייהן של נשים בנות חמישים המצליחות לבנות להן את עולמן בחיוניות ואומץ, הופך את "אינגה ומירה" לשלם הגדול מסך חלקיו.

והערה לסיום: ייתכן מאוד שהספר יהפוך לרב מכר, ובכל זאת, האם לשם כך חייב להופיע שמו באותיות זהב רקועות על הכריכה? האם חייבים לציין מעליהן שהסופרת כבר חיברה רב מכר אחר? גם אם תשוקתם של האנשים הטובים בהוצאת כנרת היא להפוך את הספר לרב מכר, אפשר להימנע ממודל רם אורן לחלונות הראווה של סטימצקי.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully