המשוררת הישראלית אמירה הס הלכה לעולמה בגיל 80. הס פרסמה שנים עשר ספרים, האחרון שבהם, "צער האהבות הכלואות", יצא בשנת 2021. היא הייתה דמות בולטת בשדה השירה המזרחית. ועדת ביטון המליצה להכניס את שיריה לתוכנית הלימודים, והגדירה אותה כמשוררת מזרחית קנונית.
המשוררת תהילה חכימי ספדה לה: "אני עצובה מאוד על לכתה. השירה שלה היא אוצר גדול, שפתה שפת נביאה, זכיתי לפגוש את אמירה כמה פעמים, לשמוע אותה קוראת משיריה, לשוחח איתה. זו הייתה זכות ענקית, אחזור אל הספרים והשירה הגדולה שלה תמיד".
הס, ילידת עיראק, עלתה לישראל בראשית שנות החמישים. בראשית דרכה עסקה בתיאטרון, והשתתפה בהצגות בתיאטרון החאן.
ספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון", ראה אור בשנת 1984, ושזכה בפרס לוריא. מאז נודעה כמשוררת בולטת, ושיריה תורגמו לשלל שפות. בשנת 2005 זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול, ובשנת 2015 זכתה בפרס עמיחי.
בעלה, המדבב עזרא הס, הלך לעולמו בשנת 2010. היא הותירה אחריה שתי בנות.