"מה שהשתנה בי ובנו אחרי ה-7 באוקטובר, זה אהבת חינם בכמויות שלא הכרתי וחיבור למכנה המשותף העמוק ביותר בינינו.
לכל הכותבים בפרויקט "זה לא אותו הבית" >>
"המילה 'יהדות' וההגדרה כ'יהודים' מקבלות אצלי משמעות אחרת מאז 7 באוקטובר. בעבר, הקול הפרוגרסיבי שבי היה אומר שכל אדם הוא אדם וההגדרה הדתית, או הלאומית, לא משנה דבר, ופתאום אני מבין שכן יש משקל למערכת יחסים של 4,000 שנה, מאז שאברהם אבינו הסתכל בכוכבים והבין שיש אלוהים אחד, ורק על סמך האמונה הזו יצר נקודת חיבור להיווצרותו של עם שלם. כמובן שעל הדרך הוא יצר שני עמים, גם את הפלישתים מזרעו של ישמעאל, וגם אותנו מזרעו של יצחק, וכנראה שמאז נגזר עלינו להיות במלחמה עקובה מדם.
"מאז מוצאי שמחת תורה העולם השתגע. לפעמים אני תוהה אם הגזירה הזו אולי היא בעצם ההצלה שלנו, שלנו מעצמנו, כי בואו נודה לרגע באמת, רגע לפני השבת הארורה אלה היינו אנחנו שבאנו לכלותנו, אנחנו את עצמנו, עמדנו על סף מלחמת אחים, וכצפוי ברוטינה הקבועה התאחדנו אל מול אויב שבא לכלותנו, ואותו לא בדיוק מעניין מי ימני או מי שמאלי, אותו מעניין רק היותנו יהודים, וזו בדיוק הנקודה שהוא גרם לנו שוב להתאחד סביבה.
"העברתי ימים וערבים רבים עם הניצולים מהמסיבה, התקרבנו מאוד, הייתי איתם כמה ימים ברצף בריטריט ריפוי בקפריסין ושם הכרנו לעומק. יצא לי כבר כמה פעמים לארח אותם במרפסת של הבית שלי וגיליתי שאני פשוט אוהב את כולם בלי תנאי, וגם את חבריהם, אלה שלא הכרתי ברמה האישית, וכך גם את כל החיילים וכל המילואימניקים, וכל משפחות החטופים והמפונים. כולם אחים שלי ואני אח של כולם, וכולנו כואבים את הכאב שלנו האישי, כי זה נגע בכל אחד ואחת מאיתנו ברמה האישית. כולנו גם כואבים את כאבם של אחרים שחוו זוועות לא אנושיות, וזה העיר בכולנו את האכפתיות האנושית לאחים שלנו, לעם שלנו.
"איך שהתחלתי כך אני מסכם ומסיים -
זה העיר בכולנו אהבת חינם שלא הכרנו.
אמן ונדע לשמור על זה גם בחלוף זעם,
ומבחינתי זהו מבחננו האמיתי.
בכך תלוי המשך קיומנו.
בהצלחה לנו".