"מה התמונה הכי קשה שראית, שאותה אתה זוכר?" שאלה ביום השלישי למלחמה המנחה של הפאנל את איש זק"א שנכנס לבתים ההרוסים של קיבוץ בארי ביום הראשון.
לכל הכותבים בפרויקט "זה לא אותו הבית" >>
"'אני... אני...', נעתקו המילים מפיו, יושבי הפאנל חיכו בשקט בזמן שעיניו חיפשו את המילים בחלל האולפן. "נכנסתי לאחד הבתים וראיתי מולי משפחה ו... ו... ואני אגיד לך, ראיתי את מה שהעין סירבה לראות.
"אנחנו חיים בעולם של סמלים ודימויים. זה לא חדש. התודעה שלנו מלאה בהם ואנחנו מתקשרים בינינו במילים. עם הזמן יותר ויותר דימויים משוגרים אלינו מלוויינים, מצלמות אבטחה, מצלמות גוף. הם מגיעים אלינו דרך מסכי טלוויזיה, מחשב, טאבלט, הנייד החכם.
"והמלחמה? המלחמה הפכה להיות חומות, גדרות, מזל"טים, מל"טים, כטב"מים, רחפנים, מצלמות רואה-יורה וצלפים. ומילים, שטף של מילים, למדנו לשחק בהן, ללהטט בהן ובעיקר למכור שקרים. בזמן שהאכזר מכר לנו את קורבנותו, למד הקורבן למכור כוח, המת למד למכור שמחת-חיים, האטום עצב. השקרים הפכו לכלי עבודה, הם הקו בר-לב שעטף את ליבנו הערל.
"בבוקר שמיני עצרת כ"ב תשרי התשפ"ד החומות נפרצו, הגדרות נפלו, אנשי החמאס פלשו לביתנו ועשו בו כבשלהם: אנשינו נטבחו, ילדינו נרצחו, נשותינו נאנסו, גופות חוללו, בתינו נבזזו ונשרפו. העין מסרבת לראות את מה שהיא רואה, החמאס שב והראה לנו את הממשות של המלחמה - זאת האכזריות, זאת הפראות, זאת הברבריות.
"ואנחנו? אנחנו נקרא להם אויב שטני, נכנה אותם חיות טרף, בני מוות, ונחזיר את עזה לתקופת האבן.
"'האימה! האימה!' כתב הסופר ג'וזף קונראד, 'לאימה יש פנים'. אנחנו חיים בלב המאפליה, השאלה האם נהפוך כולנו לסוכן קורץ".