"אנחנו חיים במציאות בלתי ניתנת להכלה. חודשיים עברו ואני בקושי זוכרת איך החיים שלי נראו לפני 7 באוקטובר. כל יום להתעורר לעוד בשורות קשות, עצב ושכול.
לכל הכותבים בפרויקט "זה לא אותו הבית" >>
"מה השתנה בי? מאז הטבח הנוראי בעם שלנו ניסיתי למצוא כוחות להיות חזקה עבור בעלי והילד, כוחות לעודד חיילים בשטח שמחרפים נפשם עבור הביטחון שלנו ולשמח משפחות וילדים, שכבר חודשיים ללא בית. סף המתח גבר, עצבות שמלווה אותי ורגישות יתר לכל צפצוף שרק נשמע כמו אזעקה, או זעקה של אמא שאיבדה ילד. הימים הראשונים פשוט שיתקו אותי, והיום, כשעברו חודשיים, אני מרגישה שהמציאות הקשה פיקסה אותי למה באמת חשוב בחיים, ביגרה אותי ולימדה אותי על פרופורציות.
"מה השתנה בנו? דווקא מהמקום הנמוך שבו אנחנו נמצאים, יש כל כך הרבה מה ללמוד מהעם שלנו על צמיחה, אחדות, אדיבות ונתינה, על תעצומות נפש ועל חיזוק המורל. אין ספק שכולנו השתנינו ופתאום כולנו מגויסים לאותן המטרות ללא הבדל בין דת, גזע או מין. עכשיו יותר מתמיד, אנחנו עם אחד מלוכד וכולי תקווה שזה יימשך כך גם כשיגיעו ימים טובים יותר".