"שחיטת תינוקות, אונס נשים, התעללות בגופות, צהלת ההמון המתפרע בעזה שחגג את הטבח סביב גופת אישה שנאנסה ונרצחה, והביע הזדהות נלהבת עם הפשעים שבניו ביצעו, עוררו בי שאלה אם יש אשמת ציבור, ואם כן - האם הציבור המזדהה עם פשעים נתעבים כאלה ראוי לענישה קולקטיבית, שחומרתה חייבת להיות כחומרת הפשעים עימם הציבור מזדהה?
לכל הכותבים בפרויקט "זה לא אותו הבית" >>
"מאז הזוועות של 7 באוקטובר השאלה הקשה הזאת לא מרפה ממני. המחדל הנורא של ההנהגה שלנו שאיפשר את הטבח, ולעומתו - ההתגייסות המפעימה של המוני העם הישראלי על מגזריו השונים בתגובה לאסון, גרמו לי לכתוב שיר":
לא אל
לא מלך
לא מנהיג
לא שר
ולא רב
ישיבו לו את חייו
לעם המתבוסס
בים דמיו
לא מדגל מתנוסס
ידלה כוחו
לא מרהב
לשונות שריו
פצוע ומדמם
העם דולה כוחו
מתוך קרביו
עם קדומים
עם מוכה בעמים
עם הסבל
עם הספר
משחץ מנהיגיו
נותר עפר ואפר
לא אל
לא מלך
לא מנהיג
לא שר
ולא רב
יביאו לו מזור
את כוחו הוא יאזור
מתוך הלהט
הבוער בעצמיו
מתוך פצעיו
ייעורו בו חייו
מאפרו הוא קם
המוכה בעמים
עם קדומים
קם מתנער
מזוהמת ימים
של רהב ומירמה
הונאה ותעתוע
העם חוזר ומגלה
בלב קרוע
את עוצמתו
את כוחו
ידלה ויעלה
מדם חייו
מעומק נשמתו.