מה הקשר בין חג החנוכה לימים הקשים שעוברים על מדינת ישראל מאז הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר? הרב אהד טהרלב, ראש מדרשת לינדנבאום בירושלים וחבר בארגון רבני בית הלל, מסביר בהרחבה.
המלחמה התחילה בחג שמחת תורה, המכונה בתורה שמיני עצרת. חז"ל מסבירים מדוע דווקא עצרת - כי הקב"ה אומר "קשה עליי פרידתכם". היינו יחד שבעה ימים בסוכת השלום המאחדת, וכעת צריך להיפרד. כמו שני אנשים אוהבים, שהפרידה קשה עליהם. האדמו"ר מחב"ד כותב "קשה עליי הפירוד שלכם", כלומר שאנשים נפרדים בינם לבין עצמם.
בדומה לחג סוכות, גם חג החנוכה מאפיין את הבית. חג שבו כולם מאוחדים, מדליקים נרות בכל בית. חג שמסמל חיבור, אחדות ולב אחד.
נראה שיש קשר מהותי בין המצב הנוכחי בארץ לחג החנוכה. הנאצים החמאסניקים פגעו בבית שלנו, בביחד שלנו. חטפנו מכה חזקה שבאה להזכיר לנו שהדבר החשוב ביותר הוא הביחד שלנו.
ניקח לדוגמה את פח השמן, שמסמל משהו אינטימי, ביתי וטהור. פח השמן הוא בעצם הבית שלנו, המרחב שלנו ואנחנו חייבים לשמור עליו. מה הדבר הראשון שישראלים שנוחתים בארץ אחרי חופשה בחו"ל עושים? מוחאים כפיים, כי הם שמחים שחזרו הביתה. הרי אין לנו בית אחר ואין תחליף למרחב הפרטי שלנו - המקום הכי טהור ונקי.
כשהבית שלנו, המקום הפרטי שלנו נפגע, אנחנו חוטפים. ונראה שהמלחמה הזו באה להזכיר לנו מי אנחנו, מה אנחנו ולאן אנו הולכים. כל משבר וכל מכה הם אתגר, אבל גם הזדמנות להפוך את אותו משבר למשהו טוב יותר. הגיע הזמן לראות את הטוב באחרים, את האור באחרים, להיות פתוח אחד לשני ולא לחפש את הדברים הגרועים. הרי המכנה המשותף הוא הבית שלנו, וצריך למצוא אותו. נכון, לעתים ישנן מריבות בבית, המקום שבו פורקים ומוציאים כעסים. אבל צריך לזכור שאין לאן לחזור, כי זה המקום שלנו, ואם נשבור אותו, אבוי לנו.
רצו לפגוע בנו רק כי אנחנו יהודים, וכל פעם העולם מזכיר לנו את זה. כעת יש לנו הזדמנות אמיתית לשאול את עצמנו מי אנחנו, מה הזהות שלנו ומאיזה בית הגענו - ולשמר את מה שיש.