יכול מאוד להיות שזה היה מבוים. יכול להיות גם שלא. כנראה שלעולם לא נדע. ובכל מקרה, כמו תאונת דרכים קטלנית, היה קשה להסב את העיניים מהדרך שבה התחילה אתמול "הפטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14, עם תקרית חריגה - אפילו בקנה המידה הביזארי ממילא של הקרקס של ינון מגל.
זה התחיל עצוב. כמדי ערב, המנחה ינון מגל פתח את המשדר בהקראת שמות הנופלים היומית. איזו מציאות אכזרית מביאה תוכנית שכל מהותה היא פאן (כלום יש דבר המקרב את הלבבות כרעיון משותף?) להיפתח בצורה כל כך מדכאת וכואבת. בעמוד הטוויטר שלו עצמו נזף ינון מגל באתר שאתם גולשים בו כרגע, כשזה בחר למסגר נפילה של מספר חיילים כ"אסון". הפעם, כשרשימת השמות היומית של הנופלים התארכה מהרגיל, נראה שגם הוא הבין שאנחנו נמצאים באסון שלא נגמר, גם אם הוא לא יודה בזה לעולם.
ינון מגל הקריא את שמות הנופלים, הוסיף את הדרגה שלהם, את הגיל שלהם ואת עיר מגוריהם. כדרכם של הנופלים, כולם היו יפים. כולם היו מלח הארץ. ההייטקיסט לא נראה שמאלני, בוגר המכינה עם הכיפה לא נראה ימני. כל ההגדרות האלה מתבטלות בכור ההיתוך הצה"לי, ומאבדות משמעות בדרך אל מקום המנוחה הסופי.
פינת "יזכור" שפותחת מדי ערב את "הפטריוטים" מפגישה את צופי ערוץ 14 לכמה דקות עם המציאות העגומה של המלחמה, אותה מנסים עורכי הערוץ להרחיק מהצופים בשגרה, ובעיקר במלחמה. לעומת "ערוצי התבהלה", בערוץ 14 בנימין נתניהו מוביל את צה"ל לניצחון אדיר והכרעה ברורה בעזה. ראשי מערכת הביטחון אמנם עשו כמה שגיאות שהובילו לטבח הנורא של ה-7 באוקטובר, אבל הממשלה, ובעיקר העומד בראשה, מתקנים את הטעות עכשיו. הידד למנצחים! או כמו שאומר הסלוגן של הערוץ שמתנוסס בפינת המסך: "בעזרת השם, יחד ננצח". השם, למען הסר ספק, הוא נתניהו.
קל להתמכר לשואו הזה, שבו יש כמעט רק חדשות אופטימיות. כולנו רוצים את הניצחון הזה, את ההכרעה הזאת. כולנו רוצים לא לחיות בתודעה של מוות וחורבן. כולנו רוצים כבר להיות "ביום שאחרי" המלחמה. בלי להתעורר כל בוקר לרשימה כואבת שמתחילה במילים "הותר לפרסום". בלי לחשוב על המשפחות שנהרסו. בלי להיפרד מהאחים שלנו, כולל אלה שלא הכרנו.
ואז, כשהבועה מתנפצת, זה כואב יותר. זה מה שקרה אמש בסיום הקראת השמות העצובה, כשלפתע קם אחד מהצופים בקהל, והחליט להתפרץ לשידור. הוא עזב את מקומו ביציע הקטן, התקרב אל הפאנל המכובד, והחל לצעוק: "לא נראה לך מוזר שאין בתל אביב אף הלוויה? למה אתה לא מדבר על זה?". ינון מגל מיהר להסות אותו, ביקש להוציא את הדמות האנונימית מהאולפן ואף מלמל משהו על זה שהיה חייל אחד מתל אביב שנפל במלחמה (האמת היא שנפלו שמונה חיילים ושוטר אחד מתל אביב). אלא שזה בכלל לא משנה. זרע השנאה כבר נשתל.
כאמור, יכול להיות שזה היה מבוים. יכול להיות גם שלא. אולי זה באמת היה סתם תמהוני שבמקרה הגיע לשולחן של הפטריוטים וצעק מספיק חזק בשביל שישמעו אותו כאילו היה מחובר למיקרופון, אבל זה בכלל לא משנה. זאת התוצאה של הסתה ארוכת שנים, כזאת שהתחילה עוד הרבה לפני שערוץ 14 היה קיים - אבל קיבלה פיתחון פה יומי, עם רייטינג מכובד. הקהל "הפטריוטי" רוצה לשמוע על תל אביבים מתים כי גרמו לו להאמין שהתל אביבים, כשם קוד, אוהבים את המדינה פחות מהם. למגל, תל אביבי בעצמו, נותר רק להתבייש. ספק אם הוא יעשה את זה.
עם או בלי קשר לתקרית שפתחה את הערב, זו הייתה אחת התוכניות הכי מדכדכות בתולדות "הפטריוטים". זה אפילו לא אני אומר - זה משהו שעירית לינור העירה, ובצדק, במהלך הערב. למען הסר ספק אני לא מתכוון להוריד. "הפטריוטים" היא לדעתי תוכנית האקטואליה החשובה בישראל. כשאני אומר את זה לאנשים, הם נוטים לחשוב שאני מתכוון לכך בהומור, ולכן כדאי להבהיר: "הפטריוטים" לא מתחרה באמת במהדורות החדשות המרכזיות. לא באיכות של כוח האדם, לא בעומק הכתבות ואפילו לא ביכולות הטכניות. מדובר בתקלה אחת גדולה, דבר שהופך אותה לכל כך כיפית לצפייה. ובכל זאת, היא כן עושה משהו שאף תוכנית אחרת לא עושה: היא לא מחביאה את האג'נדה שלה, שהיא הגנה אישית לוחצת על כל המגרש על איש אחד ומיוחד, ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
אם אתם רוצים לשמוע פרשנויות מעניינות, לראות ראיונות מהשטח או לקבל סקירה מקיפה של המצב המדיני-כלכלי-ביטחוני, תעבירו לערוץ אחר. אבל אם חשקה נפשכם לדעת במה באמת מתעסק הערב האיש שמנהל את המלחמה הקשה ביותר שידענו כנראה אי פעם, זה המקום להיות בו. אלף פרשנויות של עמית סגל על המצב הפוליטי בליכוד לא ילמדו אותנו על המצב כמו לצפות בינון מגל נוזף בטלי גוטליב שהיא "לא שחקנית קבוצתית". אלף פרשנויות של אור הלר לא ילמדו על הכיוון של המלחמה כמו הניסיון של ינון מגל להשתיק את איתמר בן גביר, חבר הקבינט הביטחוני, מלספר על החששות שעולות מהכיוון של נתניהו לא להביא את המלחמה להכרעה.
קשה להאמין שמולי שגב והתסריטאים של "ארץ נהדרת" יכולים לחשוב על בדיחה שתצחיק יותר מאשר לראות את ינון מגל צועק על איתמר פאקינג בן גביר שהוא "נשמע כמו השמאל". ברוכים הבאים לעולם ההפך: השר הכי ימני בתולדות המדינה מביע חשש שישראל לא תהרוג עשרות אלפי מחבלים ותכבוש את עזה - וזה נשמע למישהו "כמו השמאל". מבחינת ינון מגל, למען הסר ספק, לא ללכת באופן עיוור אחרי נתניהו זו מזימה שמאלנית.
השואו שטלי גוטליב נתנה בפאנל של "הפטריוטים" במוצאי שבת הורגש באוויר גם בתוכנית אתמול, כשנראה שכולם חוץ מינון מגל עצמו החליטו לקחת צעד אחורה בכל הנוגע לתמיכה האוטומטית בנתניהו. ייתכן שהם נזכרו שלימין יכול להיות יותר מגוון אחד של סגול. יכול להיות שגם הם מריחים את "היום שאחרי". דבר אחד בטוח. שווה להמשיך ולצפות מדי ערב בערוץ 14 כדי לתפוס בלייב את הרגע שבו ינון מגל יפסיק לאתרג את נתניהו. אז, נדע כולנו, באמת תשתנה הקונספציה שהביאה אותנו למצב הזה מלכתחילה.