בשבת הקרובה נקרא בבתי הכנסת את פרשת "ויחי" המסיימת את חומש בראשית, בואכה ספר שמות ויציאת ישראל מעבדות לחירות. פרשת ויחי מביאה לסיומה את סיפורה של משפחת יעקב הגרעינית עם פטירתם של יעקב האב ולאחר מכן יוסף, האח שנמכר לעבד והפך כנגד כל הסיכויים למשנה למלך מצרים. בתווך מובאת פרשיית ברכות יעקב לבניו - בטרם מותו קורא יעקב לבניו, מברך אותם, מוכיחם על מעשיהם ומציין את סגולותיהם הייחודיות.
את ברכותיו מעניק יעקב לכלל השבטים, וביניהם גם ליהודה המנהיג, אותו מברך האב כי "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו". הוראה או ברכה זו נתפסה על ידי חז"ל כמלכות עולם בה זכה שבט יהודה אשר תימשך גם למשיח בן דוד. במסכת יומא אף מובא כי הכוהן הגדול היה מתפלל בקודש הקודשים ביום הכיפורים ש"לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" (ובתרגום: לא יסור שלטון מבית יהודה).
לכאורה היינו מצפים שכלל המלכים שיעמדו במהלך ההיסטוריה לעם ישראל יגיעו משבט יהודה, בהתאם לברכת יעקב, אך למעשה המציאות שונה לגמרי ולמעשה המלך הראשון שקם לעם ישראל, המלך שאול, הגיע דווקא משבט בנימין ולא משבט יהודה. הדברים קשים במיוחד לאור העובדה שאת שאול המליך לא אחר מאשר הנביא שמואל, ולא מובן מדוע המלוכה צריכה להתחיל בסוג של עיוות מבני, ועוד על ידי נביא ה'.
ישנם פרשנים, דוגמת הרשב"ם למשל, שטענו כי הפסוק מובא אך ורק כהבטחה ונבואה, ולא כציווי, וכך פתרו את הבעיה, אך חכמים אחרים היו בעלי דעה נוקשה הרבה יותר והבינו את ברכת יעקב ליהודה, כציווי הלכתי של ממש. המוביל שבהם היה הרמב"ן שקישר את הדברים לסיבת מפלתם העתידית של החשמונאים, שושלת המלכים היהודית האחרונה.
וכך אומר הרמב"ן: "והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל... ומעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר... ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה... וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו".
בהתייחסות מפורשת לחשמונאים קובע הרמב"ן:" וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל. ואף על פי כן נענשו עונש גדול כי ארבעת בני חשמונאי הזקן, החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם נפלו בידי אויביהם בחרב.. כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי".
אגב, את השאלה אותה העלינו בנוגע להמלכת שאול תירץ הרמב"ן בכך שהיה מדובר בדרישה מאת עם ישראל להמליך עליהם מלך, דרישה אותה ראה ה' כדבר נתעב ועל כן בחר במלך משבט שאינו שבט יהודה, כמלכות זמנית בלבד.
בדומה לגישתו של הרמב"ן קובע גם הרמב"ם בהלכות תלמודי תורה כי "כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי". אך מצד שני, חז"ל במסכת הוריות מציינים כי "חכם קודם למלך" ולדבריהם "ישראל חכם שמת - אין לנו כיוצא בו", אך "מלך ישראל שמת - כל ישראל ראויים למלכות", משמע שכל אחד מישראל יכול להיות מלך גם אם הוא לא משבט יהודה.
את יישוב הדברים ניתן למצוא בדברי הרמב"ם בספר מצוות הקובע כי "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל (כדוגמת שאול) והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצווה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך". את המונח המבדל "עיקר המלכות" ניתן להסביר בזמניות המלוכה, כלומר שבית דוד ימלכו לעולם ואם יעמוד מלך משבט אחר על ישראל, הרי שהוא ימלוך באופן זמני בלבד ושושלתו לא תימשך.
אם לא די בכל ההתפתחויות האלו, הרי שממקור אחר, משנה תורה של הרמב"ם ניתן להבין כי ניתן להמליך מלך על ישראל גם אינו משאר השבטים, אך שהמלכות כרוכה בתנאי מהותי. וכה דבריו של הרמב"ם: "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך נלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו." פוסקים מסוימים הסיקו מכך שהמלכת מלך שלא משבט יהודה מחייבת נבואה, בכל זמן, ויש שהסיקו כי הנבואה נצרכת רק בזמן בו מושל מלך משבט יהודה והמלך החדש המבקש להתמנות אינו נמנה על שושלת זו.
ומה כל זה אומר עבורנו כעת בדור אותו הגדירו חז"ל כדור "אתחלתא דגאולה"? נראה שבכל הקשור לעתיד המלוכה בעם ישראל הדברים יותר פשוטים, שכן המלך שימלוך על עם ישראל באחרית הימים, יהיה המלך המשיח, וכדברי הנביא ישעיהו מלך-משיח זה יהיה "חוטר לגזע ישי", כלומר נצר לשושלת בית דוד - שבט יהודה. כך שצוואת יעקב לבניו צפויה להתממש במלואה לעתיד לבוא.