ריטה הוציאה עכשיו את החדש שלה, "חמצן". אחרי הניסיון הכושל לשווק דיסק לחו"ל, אחרי המופע האינסופי והמכניס עם רמואל, אחרי הקמפיין לגולף, הדיווה הכי זיווה חוזרת לממירים הדיגיטליים שלכם. וזה מפחיד מתמיד. עם השמלה הצהובה שהיא מדגמנת על העטיפה, עם העיטנוזים והפוזות שלא ייאמנו, ובעיקר המוזיקה הזאת, שקשה לי להבין מה רוצה ממני עכשיו. אבל העם אוהב את זה.
אז יאיר לפיד כתב, איך לא, שלושה שירים. וגם אביב גפן, גיבור השעה, כתב והלחין פנינה משל עצמו. ארקדי דוכין (יש!) הלחין שיר. מיקה קרני הכינה אחד, וגם שליימ'לה ארצי כתב והלחין שיר משלו (וזה הכי מתאים. אני כבר לא יכול לחכות לדיסק שיתופי הפעולה של השניים. ריטה שרה ארצי, או משהו כזה. אתם יודעים שזה יגיע).
ויש שיר אחד בקצב הדאנס. שיר אחד ביטו קטוע (כן, ממש כמו דסטניז צ'יילד). בשיר אחר, יותר אירווזיוני, סינגולדה נשמע בהתחלה ממש כמו סנטנה. ועל כל הכיף הזה אחראי כמובן לואי להב. האיש שיותר מכל אחד אחר חתום, לצערכם, על הצליל הזה. על החוויה המוזיקלית הישראלית שמנצחת בקלפי. האייל ארד של המוזיקה. והוא ממשיך להשתנות ולהישאר עם היד על הדופק.
אבל נדמה שריטה לא מצליחה להתחבר כל כך לגרוב, לפחות לא בצורה אמינה. הקטע שלה יותר מתאים לשירים השקטים, אלה שמכירים בעל פה עוד לפני ששומעים. העיקר שבפזמון היא תעלה אל על, הקול ישתגר למקום שבו אבד הקשר עם הקולומביה, וכולם ימחאו כפיים. כי זה כזה אופראי ואיכותי. והמבטא הנהדר הזה. והרי"ש המתגלגלת שהיא חוגגת כמו שרית חדד. כל כך ישראלי אולד-סקול כל העסק, ולא ייאמן כמה הוא פצצה כשמשדרגים אותו נכונה לעידן האורנג' משפחה. שנת 89' מעולם לא עברה מכאן. היא רק תוקפת אותנו שוב ושוב, ומכל הכיוונים.
* "חמצן", ריטה, הליקון
הדיווה הכי זיווה
18.3.2003 / 10:31