העקיצה המבריקה של ירון אברהם לנתניהו הצליחה להציל מהדורה מבלבול מוחלט

רגע לפני החדשות של השעה שמונה, נקלעו מערכות החדשות לדילמה: מצד אחד, היה ברור שהידיעה הכי מעניינת של הערב הזה היא מינויו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, לשופט מטעם ישראל בבית הדין הפלילי בהאג. מצד שני, מתינו היו מוטלים לפנינו גם בערב הזה והרי חללי צה"ל קודמים לכל עניין משפטי או פוליטי. אז מה עושים?

התוצאה, לפחות במה שהפכה להיות מהדורת הדגל של החדשות בטלוויזיה, הייתה מאוד מבולבלת. המהדורה המרכזית של חדשות 12 בהגשת קרן מרציאנו (ולא בגללה) הייתה משדר חדשות שזינק מנושא לנושא ללא קו ברור.

זה החל בקליפ מאירועי החודש השלישי למלחמה, עם כמה עקבים חיוניים כמו המחזה קורע הלב (גם בפעם המי יודע כמה) של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט נפרד מבנו, או להבדיל - הירי בשלושת החטופים, כולל הריאיון המדהים של איריס חיים ומשם לאירועים אחרים, ששיאם חיסול סלאח עארורי בביירות.

בין זיכרון אחד למשנהו, עשו בקשת את מה שהם יכולים ללמד כל גוף שידור: הרימו לעצמם.
הנה הריאיון של שי גל, הנה תמיר סטיינמן מתקבל בחיבוק, הנה ברהנו טגניה מסתער קדימה - רק אדווה דדון והמגפיים של ברוך או הדובי של סינוואר חסרו שם, רגע לפני קליפ החיבוקים החמים והמרגשים (בלי ציניות) של לוחמים ששבו הביתה.

גם בהינתן שרבים מאתנו לא יודעים בדיוק מה הם מרגישים ועוברים חליפות מצחוק לבכי, מערוץ חדשות אפשר לדרוש קצת קוהרנטיות.

הבלבול הזה הורגש לאורך כל המהדורה: הדיון באולפן נע בין צפון לדרום, ממעט לגעת בשתי החדשות המרכזיות שהביאה כל גזרה. הפגיעה המדויקת של חיזבאללה בבסיס במירון הייתה יכולה להפוך בקלות לידיעה המשמעותית של הערב. זו ידיעה שצריך לשדר בזהירות, הן מפני שהיא עוסקת במה שנראה כהצלחה של האויב והן מפני שהיא מרמזת, אולי, על מה שצפוי - כתוצאה מירי של נשק מדויק, אם תתפתח מערכה בצפון.

מה עשו בחדשות 12? אולי לא התעלמו ממנה, אבל קברו אותה בין שלל הידיעות מהגזרה הצפונית, עד שהצופה הביקורתי, בהנחה שנותרו עוד כמה כאלה, לא יכול שלא לשאול את עצמו האם אין כאן שיתוף פעולה הדוק מדי עם מה שמערכת הביטחון רוצה שנדע, במקום להביא לידיעתנו את מה שחשוב? לא מדובר פה על פירגון לארגון טרור. אפשר לאחל לחיזבאללה ולעומד בראשו את כל הרע שבעולם ועדיין לרצות לברר מה הן יכולותיו.

במה שנראה כבר כקו מערכתי מובהק, חזרו ערוצי החדשות לדברר את מערכת הביטחון - העיקר שלפוליטיקאים הם מעירים (בצדק) שחזרו לשיח של 6 באוקטובר.

הידיעה החמה מהחזית הדרומית היא מעבר של צה"ל לשלב ג', מבלי שראש הממשלה יכריז על כך רשמית. הסיבה למעבר - מבצעית. הסיבה לאי-ההכרזה - פוליטית. ברקע עולה דמותו של ישראל פוליאקוב המנוח, כמר ברוך, לאמור: "אתם אומרים ככה ועושים ככה, יעני ישראבלוף". אם הבדיחה העצובה הזאת לא הייתה עלינו, אפשר שהיינו צוחקים.

נשארים בדרום: מי שהיה איש החדשות הבולט בחודש הראשון ללחימה בדרום, תמיר סטיינמן, פתח אולפן בקיבוץ נחל עוז - וחבל שחלק מהאייטמים שעלו במסגרתו נדחקו לשעה השנייה של המהדורה, בטח כאשר נושא חזרת המפונים לביתם עולה לראש החדשות.

העיסוק במפונים מדגים את הבעיה המרכזית של מהדורת החדשות של אמש. הוא התפזר, הן ברמה הרגשית והן ברמה הפרקטית, על יותר מדי פלטפורמות פנימיות: מכתבת צבע - טובה מאוד לכשעצמה - של גדעון אוקו תחת הכותרת "פליטים בארצם", דרך דיווח חדשותי על התנגדותו של אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, לתכנית הממשלה ומערכת הביטחון, המשך באולפן של תמיר סטיינמן בדרום וכלה בשיחה של קרן מרציאנו באולפן עם חיים ילין.

ילין הפך במרוצת שלושת החודשים האחרונים לא רק לקולם של מי שחוו ייסורי גהינום באותה שבת, אלא גם לקול התקווה - הקול האופטימי של הציונות המעשית שמבקשת לקום מאפרה. אם רק מחצית מתושבי המרכז שאמרו בחודשים האחרונים שיעברו להתגורר בנגב המערבי, אחרי שהאזינו לילין, ישימו את משאיות ההובלה במקום שבו נמצא פיהם, הרי שקיבוץ בארי עומד להפוך ליישוב הגדול בישראל.

חבל שהלקח שעולה מדבריו של ילין על כך שאין חיים בלי קהילה, לא מחלחל גם למערכת שמארחת אותו: הילדים של שדרות ובארי הם חשובים ומעניינים אותנו הרבה יותר מוויכוח של בכירים לשעבר באולפן על האם אנחנו עדיין בשלב ב' של הלחימה או שכבר עברנו לשלב ג' (ובכלל, האם הממשלה מסוגלת להגיד גם מה יקרה כשנגיע ל-ת'?).

חיכיתם לאהרון ברק? הוא הגיע לכותרות רק בשעה 20:16, מה שקצת בלבל את הצופים. למה? כי מי שצורך חדשות בעת הזו (ורבים מעדיפים להדחיק) נמצא מול הטלוויזיה מהרגע שבו מסתיים יום העבודה שלו. בין שש לשמונה בערב הוא קיבל את ברק כידיעה מרכזית, אבל אז עברו לכותרות עבור מי שלא נחשף לחדשות במשך כל אותו היום.

זה מבולבל וזה בעיקר מבלבל. זה בסדר גמור כמובן לעצור פעם בשעה שעתיים כדי לסכם את מה שקראנו פעם "עיקרן תחילה", אבל צריך לזכור שעבור צופים רבים מדובר במהדורת חדשות שנמשכת על פני כל הערב, כאשר רק המגישים והפרשנים מתחלפים אחת לשעה.

חבל שברק נדחק, כי ההגשה של ירון אברהם לחדשה המרכזית של היום הייתה מופת של סאבטקסט, כאשר מה שנאמר בין השורות היה מעניין בהרבה מהכותרת. השיא היה כשאברהם היטיב להגדיר את ההחלטה של נתניהו "מביכה ומעוררת כבוד", לא רק מפני שזה היה המסגור המושלם, אלא בעיקר מפני שזה נתן דרור למוחם של הצופים הנבונים: בעוד חייליו בקואליציה אינם יודעים את נפשם מרוב מבוכה, לקח נתניהו החלטה של ווין-ווין.

אם ישראל תצליח לבלום הוצאת צו מניעה, יגידו כולם שיצא גדול בכך שמינה את מי שמוצב בתודעה כיריבו המושבע (זה כמובן לא נכון, אבל בתקשורת קובע הדימוי) לנציג ישראל בין הדיינים. אם חלילה תיכשל המגננה המשפטית הישראלית, אפשר יהיה להגיד שמי שריסק את אמון הציבור במערכת המשפט (לכאורה כמובן), כשל גם בהגנה עליה בבית הדין הבינלאומי.

מכל מקום, אברהם ניצל היטב את חמש הדקות שניתנו לו לטובת הנושא, לא קל כשמדובר בידיעה שאפילו התסריטאים של ארץ נהדרת היו מתקשים לכתוב, כולל המובאות מדברי בכירי הקואליציה ובנו של ראש הממשלה נגד השופט הקשיש, שממש כמו גנץ ואיזנקוט, לא חשב פעמיים אם להתגייס, כאשר המדינה קראה לו ולמרות כל הרע שגרמו לו ראש הממשלה וסביבתו.

סיום המהדורה, עם רגעי האימה שעברו על נוסעי טיסת אייר-אלסקה בבואינג 737 שדלתו נעקרה ממקומה, בישר כבר על שובן של מה שהיו מכנים בשפה ארכאית "פרפראות": אותן ידיעות מרתקות אך בלתי חשובות בעליל שמובאות בשולי החדשות.

אגב שולי החדשות: הבשורה החשובה ביותר מהמדורה של אמש היא שעד שלא יתלקח (חלילה) בצפון, מתכווצת המהדורה המרכזית לממדיה הטבעיים: בתשע וחצי כבר עבר השידור לאולפן "הכוכב הבא לאירוויזיון", שכזכור החלה את הקאמבק שלה תחת ביקורת כבדה והקדישה את המשדרים הראשונים לאומנות מגויסת.

אמש זו הייתה כבר תכנית חולין רגילה לגמרי. גם מונית הכסף חוזרת בגרסה חדשה ובשבוע הבא תעלה תכנית חדשה עם אילנית לוי. הנה כי כן לא רק צה"ל עבר משלב ב' של המלחמה לשלב ג' מבלי להצהיר על כך רשמית. גם הטלוויזיה שלנו מתחזל"שת לה לאיטה.

רק תושבי הנגב המערבי המסכנים, שרואים טויוטות לבנות (במקרה הטוב) בכל פעם שבה הם עוצמים את עיניהם, לא מסוגלים לחזור לשגרה, אפילו שבממשלה החליטו שהם כבר יכולים לשוב לזירת הפשע ולשמש בה עוד פעם כחוצצים בין חמאס למרכז הארץ. טריגר-שמיגר, אל תפריעו למחזל"שים: העיקר שבאולפן הכוכב הבא חזרו, תודה לאל, להופיע מול קהל.