הקומיקאית והשחקנית תום יער חוזרת להופיע לראשונה מאז טבח 7 באוקטובר. בפוסט שפרסמה באינסטגרם כתבה: "אני מתחילה לאט לאט להבין איך לעשות את זה. פתחנו בצניעות, בזהירות וברגישות שלוש הופעות ראשונות באיזור המרכז. בזמן שכולם שומרים על הבית, מלקקים את הפצעים ועושים מה שהם יכולים - הגענו למסקנה שאני יכולה לעשות בדיוק את זה. אפילו אם "זה" זה בדיחות".
יער הסבירה כי אסון 7 באוקטובר טלטל את עולמה והשפיע עליה עמוקות. "מאז השבת הנוראית ההיא אני מתקשה לחזור לשגרה כמו שלא התקשיתי בחיים. אחת ההכרזות הגדולות שהכרזתי בשבועות שאחרי תחילת הסיוט הייתה שאני לא יודעת איך אפשר להצחיק. מה מצחיק? איך מצחיק? רואה את החברים והקולגות נלחמים בשיניים, גם בקרב , גם בעורף ובעיקר על הבמות מול מפונים מותשים ומפורקים ומנסים רק להחזיר להם חיוך, אפילו אם רק חיוך קל על פניהם הטובות המצולקות והתמימות. לא פגשתי קהל מאז ספטמבר ואני כבר חודשים מסתובבת עם מועקה ולא מבינה מה זה הדבר הזה שכל כך חסר לי בנשמה. בהתחלה חשבתי שזה עצם המצב, חוסר הידיעה, חוסר האמון והאונים והוודאות והתחושה שסוף העולם הגיע.
"אבל עכשיו אני מבינה מה זה החור הזה. הוא הגעגוע לבמה, לקהל, לשגרה. הגעתי לביקור ונפגשתי שוב עם הצוות והרגשתי לראשונה שיש לי מה לתת. שהתסכול האילם שלי מתחיל להיתרגם כבר למשפטים חכמים ומצחיקים, שהאנטישמיות מפליאה אותי ובא לי לצרוח לגוים - תגידו מה יש לכם מאיתנו? תירגעו עם השנאה הזאת נשמות ובהול. שהביחד הישראלי המחודש הזה מביא אליי שוב רוח שובבית של דחקות ושל הווי ישראלי שכל כך חסר לי מאז הטרגדיה. מדינה שלמה באבל , סדרות טלוויזיה מנקדות את השם שלהן כדי לא לטרגר, חדשות מחטטות בפצעים ונוברות עוד ועוד, ובעיקר - אחים שלנו נמצאים בשבי, בעונש לא מציאותי ועל לא עוול בכפם. הקושי הזה לחזור להופעות , כמו שאומרים, דווקא בימים כאלה, הוא חלק ממנת חלקנו במציאות הישראלית החדשה. אז הבנתי שאולי כן יש לי איפה לתמוך ולסייע איפה שאני יכולה - שזה לפגוש אתכם במקום הטבעי ביותר: הבמות".
לפני מספר שבועות פרסמה יער פוסט שבו סיפרה על התקופה הרעה שאותה היא עוברת מאז טבח 7 באוקטובר, שבגללה היא גם לא מופיעה ולא משתתפת ב"ארץ נהדרת". "הטלפון לא יודע כלום, הוא לא מבין את המצב", כתבה. "בחוסר טקט הוא מקפיץ לי תמונה מהיום לפני שנה. כמה תמימות, מי ידע מה יקרה איפה נהיה עוד שנה בדיוק. והלוואי שהטלפון יקפיץ לי עוד שנה גם זכרונות מהיום, ואשמח ואגיד לעצמי יו איך עברה שנה איך כל כך טוב פתאום, איך כל האבודים והמסכנים החטופים יהיו בבית וילקקו את הפצעים, שכולנו נעזור להם, שנהיה כמו משפחה, וכל העצב הזה יגווע ויתחלף בשמחה וגאווה ואמון ואהבה.
"נתראה בזכרונות עוד שנה. אמן שתגיע מהר שנה הבאה. כבר חודשים לא מסוגלת לעבוד או להצחיק. תראו איזה כיף היה לי פה. 2023 שנה מחרידה לכי מפה כבר".