פרשת וארא הינה הפרשה השנייה בחומש שמות. בפרשה זו מוזכרות 7 מתוך 10 המכות, כאשר 3 האחרונות, ארבה, חושך ובכורות מופיעות בפרשה שלאחר מכן, פרשת בא - כשחכמים מצאו לכך רמז שהרי בא בגימטריה 3 - ואלו הן 3 המכות האחרונות המופיעות בפרשה. אחד הדברים המעניינים בהקשר למכות מצרים הינו עיקרון הכרת הטוב המובא בצורה בולטת בשלוש המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים. כך, בעוד שבשאר המכות, משה הוא האחראי לביצוע בצו ה' הרי שבמכות אלו מספרת לנו התורה כי הציווי הביצועי ניתן דווקא לאהרון.
כך מובא לגבי מכת הדם: "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים.. ויהיו דם..." לגבי מכת צפרדעים מובא כי : "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון נטה את ידך במטך על הנהרות.. והעל את הצפרדעים.." ובמכת כינים נאמר בתורה כי : " ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנים בכל ארץ מצרים."
מדוע מכות אלו בוצעו על ידי אהרון ולא על ידי משה? רש"י מסביר כי כאשר משה הונח כתינוק בתיבה ביאור, מי היאור הגנו עליו וכן כאשר משה הרג את המצרי (אשר היכה את אחד מבני ישראל במסגרת עבודת הפרך), העפר הגן עליו. ולכן, המכות הקשורות ליאור (דם וצפרדע) ולעפר (כינים) ניתנו על ידי אהרון ומשה.
עיקרון הטוב הינו עיקרון יסוד במסורת היהדות לאור התפיסה כי מחובתו של האדם להכיר בטוב אותו קיבל מה'. הכרת הטוב היא כה עמוקה בעם ישראל עד אשר התפילה הראשונה אותה מבטא כל יהודי בקומו בבוקר ממיטתו היא תפילת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.."
על רקע מלחמת חרבות ברזל ומניין ההרוגים והנרצחים ההולך ועולה לדאבוננו מדי יום, ראוי לציין כי חז"ל ביקשו מאיתנו (עד כמה שהדבר קשה) לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כך אומרת המשנה במסכת ברכות: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שנאמר (דברים ו) ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע, בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך..."
מדוע ראו חכמים בהכרת הטוב כערך כה עמוק ויסודי? ובכן, כאשר האדם מכיר בטובות הבאות עליו מידי הוריו ושאר מכריו והסובבים אותו הרי שבשלב מתקדם יותר הוא מגיע להכרת הטוב בשורשי הדברים, בבחינת "טוב ה' לכל". מדרש רבא אף מציין בהקשר לכך כי : " לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות, אך ההודאה אינה בטלה...". ומדוע? כיוון שהכרת הטוב הינה המידה היסודית שעליה מושתת העולם.
למעשה, ככל שנתרגל לומר תודה על הכל, כך נתחבר יותר ויותר לעצמנו, לבורא עולם ולחברינו ולמכרינו, ונוכל להוציא את המירב ממצבים שונים שאנו נתקלים בהם בחיים. באמצעות ביסוס הכרת הטוב נוכל גם להגיע לתיקון עצמי וכך בכל סיטואציה נוכל לשאול את עצמנו - מהו הטוב המסתתר בה ונוקיר עליו תודה. ככל שנכיר בטוב
כך נהפוך לאנשים הרואים את החיים בצורה חיובית יותר, וננהל את חיינו בצורה טובה ושמחה יותר. בהמשך, נוכל להביט החוצה מהאני הפנימי ולתקן לקויות בחברה, להשפיע על אחרים לטובה לחולל שינויים חיוביים בעולם סביבנו.