אמה סטון, למרבה הצער, אינה יהודיה. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. זוכת האוסקר, שגרפה בשבוע שעבר את גלובוס הזהב שני שלה בקריירה, אמנם עבדה תקופה עם וודי אלן, אבל לצערנו זה לא מספיק בשביל להעניק לה אזרחות של כבוד במסגרת חוק השבות. אולי זאת הסיבה שלראות אותה עונדת מגן דוד לצווארה לאורך עשרת הפרקים של הסדרה "הקללה" (The Curse) זה עניין כל כך משמח.
בפרק העשירי והאחרון של העונה הראשונה, ואולי של הסדרה כולה, דמותה של אמה סטון (ויטני) מספרת בדיחת שואה. לא הומור שחור מדי או חריף מדי, אבל היא מספיקה בשביל לגרום לבעלה בסדרה (אשר, בגילומו של נייתן פילדר היהודי, שגם יצר את הסדרה יחד עם בני ספדי) לתת הרצאה שלמה בנוגע להומור יהודי. הוא מזכיר לה את גדולתו של מל ברוקס, שגרם למיליונים בעולם לצחוק על היטלר ב"המפיקים", ומסביר לה שהעובדה שהיא גיורת נותנת לה הזכות לספר בדיחות שואה בדיוק כפי שלו מותר. היא אחת מהעם הנבחר, גם אם היא לא נולדה לתוכו. בתגובה למונולוג הזה, דמותה של אמה סטון מגיבה בעברית: "תודה רבה". אשר מגיב ב"בבקשה".
הדו-שיח הזה נערך בשולחן שבת. אשר חובש כיפה לראשו ובוצע את חלת השבת לאחר שבירך עליה. גם קידוש היה שם. הכל בעברית כמובן. זו לא הסצנה היהודית הראשונה בסדרה, וגם לא האחרונה. בלי להיכנס לספוילרים אפשר להבהיר שקו העלילה היהודי הוא חלק מהתמה של הסדרה כולה, שמתעסקת בצביעות והפריבילגיה של הלבנים בארה"ב. דווקא ברקע אירועי הפוסט 7 באוקטובר בארה"ב, מעניין לראות כיצד פילדר תופס את היהודים בארה"ב, גם כיום, כסוג של מיעוט בתוך הספקטרום של "האמריקני הלבן". הם אמנם לא במעמד הנחות של שחורים, מהגרים היספניים או אינדיאנים - אבל הם גם לא בדיוק "אמריקנים טהורים".
נייתן פילדר התפרסם בזכות דמותו המוקומנטרית בסדרה "נתן לשירותך", ובהמשך ב"חזרה גנרלית". הפעם הוא לא מגלם את עצמו, ומוכיח שמעבר להומור קרינג' משובח - הוא גם שחקן מפתיע לטובה, עם כמה סצנות דרמטיות מעולות. על יכולותיה של אמה סטון נראה שאין צורך להרחיב, והיא מופלאה בתפקיד ויטני האולטרא-פריבילגית שלא מודעת לפריביליגיותה. אל שניהם מצטרף יהודי נוסף, בני ספדי, שמראה שהמעבר שלו מעמדת הבמאי, שאליה היה מורגל (למשל ב"יהלום לא מלוטש") אל קדמת הבמה עשתה לו טוב.
השלישייה פילדר-סטון-ספדי אחראית על כמה סצנות מדהימות, במובן המקורי של המילה: הן גורמות לתדהמה. זה כולל סצנת סקס מאוד לא שגרתית של אמה סטון, קלוז אפים על איברים שבדרך כלל לא עושים עליהם קלוז אפים ועוד כמה ספוילרים שלא ניכנס אליהם. הפרק האחרון, ששודר בארה"ב ביום שישי האחרון, גרם לתדהמה הגדולה ביותר. חלק מכלי התקשורת בארה"ב כינו אותו "הפרק המוזר ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה", כשכולם מסכימים לפחות שהוא "בלתי נשכח". בניו יורק טיימס הקדישו שתי כתבות נפרדות לפרק האחרון, שבאחת מהן ארבעה מבקרי טלוויזיה שונים מנתחים את הטוויסט המוזר שסיים את העונה.
אני לא מעוניין לגלוש לספוילרים, אבל מרגיש שאני יכול לכתוב מאמר של 2,000 מילה על הפילוסופיה מאחורי הפינאלה של הסדרה. פרק מתסכל, גאוני, מטופש ומורכב. אבל ממילא רוב מי שייכנס לכתבה הזאת לא זכה לראות את הסדרה, אז בשביל מה? מה שמוביל אותי לנקודה המרכזית שלי: איך יכול להיות שלוח השנה מראה שהשנה היא 2024 ועדיין הרגע הטלוויזיוני המדובר של השנה (כן, אני יודע שעברו רק שבועיים) לא שודר בכלל בטלוויזיה בישראל, וככל הידוע בכלל לא מתוכנן להגיע לכאן בקרוב?
"הקללה" עוסקת בכמה נושאים אוניברסליים גדולים כמו אהבה, זוגיות, זהות עצמית וקהילה. היא עושה את זה בדרך אמריקאית מאוד (למרות שפילדר עצמו קנדי), אבל הנושאים שלה נוגעים לא מעט בחיים שלנו, גם כאן. היא לא מדברת על המלחמה בעזה (למרות שהרצועה מוזכרת במפורש) כי היא צולמה הרבה לפניה, אבל היא נוגעת בהכל. לפעמים זה מרגיש קרוב מאוד לבית, בעיקר מכיוון שכמו שהוזכר בפתיח, יש קו עלילה יהודי מאוד שזורם לאורך כל הסדרה.
הסדרות הקודמות של פילדר זכו כאן למעמד של קאלט בקרב קהילת מעריצים מצומצמת אבל אדוקה. הפעם, ישראלים שירצו לצפות בסדרה יאלצו להוריד אותה בצורה פיראטית (נו נו נו!), להמתין עד שביום מן הימים יגיע לישראל פראמאונט פלוס, או לרכוש VPN ולהצטרף לשירות הסטרימינג כבר עכשיו, דבר שמצריך הבנה טכנולוגית והתעסקות שרוב צופי הטלוויזיה יוותרו עליה.
וזה חבל בעיקר כי אנחנו כבר משלמים על טלוויזיה, וכל פעם מחדש שסדרה כזאת לא עושה את דרכה לישראל בדרכים המקובלות עולה השאלה: למה? אנשי הרכש של הוט/יס/סלקום/פרטנר מוזמנים להוכיח שאני טועה.