הבנתי שעם צאת אלבום ההופעה הכפול שלו, "ברי סחרוף בהופעה", סחרוף ממשיך למצב את עצמו כרוקר הבכיר בישראל. זה נראה לי קצת מוזר: אם יש רוקר בכיר, סימן שגם יש רוקרים זוטרים. בפעמים שבהן אני משוטט להנאתי ברחוב שינקין לא יצא לי לראות ולו רוקר זוטר אחד כשהוא מהלך לו, מטונף, בין חומוס אכרם לדוכני המיץ טבעי. האם יכול להיות שכל הרוקרים הזוטרים יצאו למילואים? אני חייב לסור לפרילנד כדי לבדוק את העניין, אבל מפחד שחמי רודנר יצבוט אותי בתחת.
זאת בדיוק הבעיה של ברי סחרוף כיוצר הרוק הבולט ביותר בישראל של סוף שנות התשעים ואילך: סחרוף הוא מלך בלי ממלכה, אדון בלי אחוזה, הוא מרגלית צנעני שיופיה עומעמם בעקבות נסיבות טראגיות. סחרוף הוא רוקר בכיר בהחלט, את זה לא ניקח ממנו, אבל הרי בעצם אין בכלל עוד מועמדים לתואר, אפילו לא סגנים. מדובר בהוויה חסרה אין סצינת רוק מבוססת הכוללת כמות מכובדת של הרכבים צעירים השואפים למרכז, כך שגם אין נקודות להשוואה. סחרוף לא מטפח אף אחד (לא כולל שרון רוטר) ולא משפיע על אף אחד. כיוצר "אלטרנטיבי" הוא לא קיים בכלל כנקודת התייחסות תרבותית בשוליים: הלהקות השמחות של "פאסט" לא רואות אותו ממטר, ועשרות להקות שמקליטות באנגלית לא צריכות אותו בשביל לדעת שיש בחוץ עולם מלא של השפעות. מה שנשאר זה עוד איזה כמה טל שגבים: אלו מתרשמים מהסאונד האלקטרוני החדשני ומושפעים מהנועזות המה-זה אקלקטית. אחר כך הם מקליטים שירים בקצב העידן רייכל, ובזה זה נגמר.
הוואקום שאליו יוצא "ברי סחרוף בהופעה" הוא ממש משעשע. אלבום המתעד הופעות רוק חיות בעידן שבו כמעט ואין מקומות הגונים להופיע בהם. מרבית הקטעים בדיסק הכפול הוקלטו בין השנים 2000 ל-2002, בבארבי. זהו כבר חיסרון: שנותיו הגדולות של סחרוף היו 93'-94', עת נפרד מרמי פורטיס, הוציא את "סימנים של חולשה" האדיר ודפק כמה מההופעות הכי סוחפות שנראו ב"עיר הנוער". הבארבי, עם כל הכבוד, הוא לא המקום הראוי לברי סחרוף : "כמה יוסי" הוא לא שיר ל-800 אנשים, זה המנון איצטדיונים.
בתוך מגבלת הזמן והמקום הזאת מרבית הביצועים בדיסק הזה לא ממצים את כוחו של סחרוף בהופעה חיה, מהסיבה הפשוטה שסחרוף של תחילת הניינטיז כבר מזמן לא קיים. למרות שמרבית הקטעים בדיסק לקוחים משלושת האלבומים הראשונים שלו (ועוד שני קאוורים, אחד לוולווט אנדרגראונד ואחד לטי-רקס, שלא הופיעו באף אלבום), הביצועים שלהם נמצאים עמוק בפאזה של סחרוף ככוכב עליון. הם מתאימים למציאות החדשה: סחרוף נשמע מהוקצע ומלוטש, אבל חסר התלהבות.
וממה בעצם יש לו להתלהב? כרוקר ופרפורמר בכיר, המקסימום אליו הוא יכול להגיע זו אותה הופעה בבארבי ואולי איזה פסטיבל קטן בים המלח. איפה הימים של הרוקסן, העיר השנייה ופסטיבל ערד, איפה. לכן "ברי סחרוף בהופעה" זה מה יש זה יכול היה להיות אוסף נוסטלגי מושלם לימים שבהם רוק ומוזיקה בכלל היו עניין שבשגרת החיים, אבל במקום קיבלנו אוסף דיכאון ששוב מזכיר לנו שברי סחרוף של היום הוא לא ברי סחרוף של פעם ושבסופו של דבר הופעת רוק חיה בישראל של שנות האלפיים היא לכל היותר חוויה שמזכירה ברמות האקסטטיות שלה ביקור אצל הווטרינר.
* ברי סחרוף בהופעה 93' 02', nmc
מלך בלי ממלכה
19.3.2003 / 11:29