"חובתם של עיתונאים היא לספר את האמת. עיתונות פירושה לחזור אל העובדות הממשיות, להביט על המסמכים, לחשוף את הממצאים, ולדווח על כך בדרך הזאת". את המילים האלה אמר נועם חומסקי בהרצאה בניו יורק ב-2004. זו אולי גרסה קצת פשטנית של המקצוע, ובוודאי קצת נאיבית לאור העיתונות שנעשית בעולם במאה ה-21, אבל בסופו של דבר זו הגדרה ממצה. אני רוצה להאמין שעמית סגל, העיתונאי המשפיע בישראל, חותם על ההגדרה הזאת.
ראוי לציין שקשה מאוד למצוא עיתונאים, בוודאי בערוצי הטלוויזיה המסחרית, שעומדים בהגדרה המחמירה של חומסקי. מעטים העיתונאים שיעצרו פרסום של ידיעה חזקה, גם במחיר של לוותר על הצלבת מקורות. במקרה הכי גרוע מתנצלים בדיעבד, אבל חלילה שלא נראה את הכותרת שלנו בפוש אצל המתחרים. יודע כל מי שצפה ב"תיקים באפלה" בניינטיז - האמת נמצאת אי שם. לא ברור אם עמית סגל נמנה עם מעריצי מאלדר וסקאלי (למרות שסביר להניח שהוא מעריץ את השופט סקאליה) אבל גם הוא יודע לפלרטט עם האמת, ולמתוח אותה כדי שהיא תתאים לאידיאולוגיה שלו.
דוגמה טובה היא סיפור ישן שלו מ-2021, שעדיין נמצא באתר חדשות 12 תחת הכותרת "מפגינים פרצו מחסום - רה"מ ורעייתו הוכנסו למתחם מאובטח". זה סיפור שפורסם בכל כלי התקשורת במקביל, והתברר כהרבה פחות דרמטי מאיך שעמית סגל תיאר אותו באולפן. זה היה מקרה חריג, בו חברת החדשות של סגל נאלצה לנקות את הבלגן שהוא השאיר. יממה לאחר פרסום הידיעה של סגל, פורסמה כתבה של משה נוסבאום על אותו סיפור, בה הובהר כי "לא נשקפה שום סכנת פריצה, והמפגינים לא פרצו שום מחסום". סגל נזעק לטוויטר, וניסה להגחיך את הדיווח של הערוץ שלו.
קשה היה שלא להיזכר בסיפור הזה בזמן שעמית סגל הנחית עוד "פרסום ראשון" במהדורה המרכזית של חדשות 12. והפעם: לידיו של הפרשן הפוליטי של הערוץ התגלגל "מסמך סודי" של חמאס, שנמצא "באזור שבו ביקר סינוואר, ונראה כי גורם בכיר כתב אותו". במקרה, או שלא, המסמך משרת מאוד את הנרטיב של תומכי הממשלה, ולפיו חמאס רוצה לגרום לישראלים להאמין ש"נתניהו אחראי למה שקרה". המסמך מדבר גם ספציפית על "לפגוע בנרטיב הישראלי כאילו הפעולה הקרקעית משרתת את החזרת החטופים" וגם משאיר התייחסות לגלנט כמישהו שעשוי להיכנע ללחץ פסיכולוגי.
איזה מסמך מפורט ומעניין! מדהים שכל מה שכתוב בו במקרה ממש מתאים למסרים שיוצאים מלשכת ראש הממשלה. רק היה חסר שם איזה נוק אאוט יפה בסגנון "צריך להזכיר את היחסים הקרובים של שקמה ברסלר לבכירי הארגון שלנו", ואיזה הסבר על איך המחבלים מקבלים אנרגיות מהפגנות של משפחות החטופים. חבל שהמחבל שכתב את הפתק הזה בכתב יד לא השאיר גם לינקים לאתר "עדנה קרנבל", סתם בשביל הצחוקים.
האם המסמך אותנטי? מאוד יכול להיות. האם העובדה שהוא "אושר על ידי הצנזורה" מוכיחה שהוא אמיתי? ממש לא. באופן אישי אני לא מאמין שעמית סגל היה מפרסם סיפור אם הוא לא היה לכל הפחות מאמין שהוא מבוסס על אמת. אותו הדבר אפשר להגיד על עורכי המהדורה. ובכל זאת נשארו כמה שאלות, כמו למשל איך המסמך הזה שנמצא בתוך מנהרה בעזה הגיע דווקא אליו? אם המסמך הגיע מהצבא, למה הוא לא נחשף על ידי כתב צבאי? אם המסמך הגיע מתוך המערכת הפוליטית, למה הוא הודלף דווקא לסגל? ולמה עמית סגל לא היה באולפן בזמן הדיווח, שנראה שנמסר בווידאו מוקלט מראש - דבר שמנע מיונית לוי לשאול את הכתב שאלות בנושא? קשה לי להאמין שיש אנשים מספיק תמימים במדינה הזאת שלא יודעים את התשובות לכל השאלות האלה.
בשורה התחתונה קשה להתעלם מהבעיה של עמית סגל מול חלק הולך וגדל בציבור. בלשון הצבאית, יש לו "פאק באמינות". אלה אולי שתי המילים הכי גרועות שאפשר להצמיד לעיתונאי. יכול להיות שהמסמך שהוא פרסם אתמול אמיתי לגמרי, והודלף אליו ממקור אובייקטיבי, והדרך שבה הוא העביר את הידיעה הייתה נעוצה באילוצים טכניים. ועדיין, עצם העובדה שאפשר להאמין שאולי, רק אולי, הידיעה הזאת לא נבדקה מספיק טוב בכלים עיתונאיים, ושודרה רק בגלל שהיא מתאימה לאג'נדה של העיתונאי - היא הבעיה האמיתית של סגל. לא בטוח שהמצב הזה הפיך.