כך התגייסו דני קושמרו ושקמה ברסלר לקמפיין של נתניהו

לא רק מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, אלא גם של רשעים. הנה, באה שקמה ברסלר, או שמא מוטב לומר - פרופסור שקמה ברסלר (לתואר שלה יש קשר לנושא, כפי שיובהר להלן) לריאיון ידידותי אצל דני קושמרו באולפן שישי של קשת, הסמן השמאלי (מבחירה) של משדרי האקטואליה בישראל - וסופו של המפגש הזה הוא ששניהם העניקו שירות לא רע, שלא מדעת כמובן, למי שאחראי על הוצאת דיבתה של ברסלר, ביחד עם עוד תיאוריות קונספירציה מטורללות אחרות.

למי שבילה את השבוע האחרון בוואקום תקשורתי, הנה כמה נקודות כדי ליישר קו: גוטליב העניקה פומבי לדברים שפורסמו באתר קיקיוני, לפיהם קיימה ברסלר, הן ישירות והן באמצעות בעלה "סגן ראש השב"כ" (כנטען) שיחות עם הנהגת חמאס, כדי להביא למתקפת ה-7 באוקטובר. טענה שכל בן אנוש חייב לדחות על הסף.

על מריחת דמם של כ-1,400 נרצחים וחללי צה"ל על ידיה של ברסלר, יש לקוות כי האחראים, כולל גוטליב עצמה (למרות שהבהירה שהיא מתכוונת להיאחז בקרנות המזבח של חסינותה כח"כית), יבואו על עונשם. השאלה היא מדוע נבחרה ברסלר - וכאן המקום להדגיש שוב: פרופ' ברסלר - כמטרה לניגוח כה מגונה?

ברסלר היא האנטי חומר שממנו עשויה מכונת הרעל מתוצרת ראש הממשלה: היא אישה, ממוצא אשכנזי, היא משכילה, היא נחשבת למבריקה בתחומה, היא צברה הון במו ידיה - היא כל מה שממשלת ישראל וחלק מתומכיה מנסים להדיר מהשיח הציבורי. לא בכדי נבחרו לנגח אותה שתי נשים, אחת ממושב הכנסת והשנייה מתוך הממשלה.

אם המטרה היא תנועת המחאה, אפשר היה לנסות לנגח את תא"ל אמיר השכל למשל, או את משה רדמן (כדוגמא לשתי דמויות נוספות שזוהו עם המחאה, מבלפור ועד קפלן), אבל האחד הוא אדם מבוגר עם עבר צבאי מפואר והשני הוסיף לשמו גם שם משפחה מזרחי, שמקנה מידה מסוימת של חסינות.

ברסלר יכולה להיות האישה שלכם, אמא שלכם, אחותכם או הבת שלכם - היא "נערת הפוסטר" של כל מה ומי שהברית בין ימין קיצוני וחרדי מנסה להדיר מהשפעה על השיח הציבורי, מעמדות מפתח בממשלה ובמשק. היא ההסבר למיעוט נשים במוקדי הכוח שבהן מתקבלות ההחלטות, דווקא מפני שהיא עולה בהשכלתה וביכולותיה מרוב מי שמאיישים אותם.

חשוב להדגיש שהיו לברסלר גם אמירות מקוממות, קיצוניות ואופייניות למי שמצאה את עצמה בולטת, סלב בחזית המאבק בחקיקה המשפטית. אולי היה שם אפילו שיכרון כוח. רק שחובה לזכור שברסלר אינה נושאת בשום תפקיד רשמי סביב שולחן הממשלה, היא לא קיבלה מימיה החלטה מדינית או צבאית ואין לה כל אחריות שהיא, לטוב ולרע, למצבה של מדינת ישראל: הן זו שאפשרה את צמיחתה כפיזיקאית וסטארטאפיסטית מצליחה והן זו שהוציאה אותה לרחובות (וחובה להזכיר: שני הדברים קרו בתקופת נתניהו).

ברסלר לפיכך היא כלי משחק בידי מי שמבקשים לבסס את הטענה כי מתקפת החמאס אירעה - אם לא בשיתוף פעולה בין ארגון המרצחים לבין קושרים מבית, אזי לפחות תוך כדי ניצול מצבה של ישראל, בגלל מחאת קפלן.

ייאמר מיד: גם התיאוריה הזאת לא עומדת במבחן המציאות שמגלה לנו שהתקפת חמאס תוכננה במשך שנים ונועדה להתבצע בכמה מועדים קודמים, עד שנמצא העיתוי המושלם מבחינת חוסר המוכנות הצבאי של ישראל (נושא שצריך להיחקר לעומק בלי כל קשר לתעשיית הפייק).

אבל חוזקה של התזה הזאת היא בכך שכבר אינה נדחית על הסף, כמו הטענות ההזויות של מי שזכתה במשבצת "האישה החדשה" במקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת (מינוח יפה יותר לתאר מינוי אישי של נתניהו). היא כבר משהו שנשמע, לפחות ברגע הראשון ועד שמעמתים אותו עם העובדות, כהגיוני יותר: באמת הייתה רוח נכאים בעם, באמת היה פילוג, באמת נשמעו קריאות לסרבנות (שלא הייתה בפועל).

מה עשו בחדשות 12 (ולא רק בשיחה של ברסלר עם קושמרו)? הגחיכו עד מאוד את הקונספירציה, אבל בה בעת - מבלי משים, שיחקו לידי התיאוריה ההגיונית יותר.

כאשר באולפן "ארץ נהדרת" למשל, מופיעה בת דמותה של גוטליב ומאשימה בטבח ה-7 באוקטובר את "שקמה ברסלר ובעלה יחיא סינוואר-ברסלר" אי אפשר שלא לצחוק, אבל ככל שאתה צוחק יותר על הביטוי הקיצוני של תיאוריית הבגידה, אתה מחזק את תיאוריית "ההחלשה מבפנים" - כך גם בשיחה עם קושמרו: בא להפריך (את תיאוריית הקונספירציה) ויצא מחזק - את כל ההאשמות האחרות.

ברסלר לא אמרה הרבה בשיחה, קצת על התביעה שלה, קצת שחזור של הסיבות שהוציאה אותה מלכתחילה לרחובות, קצת על האהבה לבן זוגה שאינו "סגן ראש השב"כ" כנטען. המשפט היחידי שאפשר לקחת מדבריה הוא "לא להגיד 'יהיה בסדר', צריך לדאוג שהכל יהיה בסדר" בתוספת הקביעה שלה שמי שיובילו את המאבק, לכשיתחדש, יהיו חיילי המילואים.

המסגור הזה טוב לסביבת נתניהו, שעוררה מלכתחילה אתר קיקיוני לדווח דבר שקר ואת גוטליב שנמצאת בשולים להדהד אותו, את מירי רגב להגיד משהו בנוסח "כן, אבל..." - וכך נתניהו, נקי לכאורה מכל אלה, יוכל לטעון: ברסלר אולי לא בגדה, אבל המחאה שהנהיגה היא זו שעוררה את המתקפה - ולא, חלילה, מדיניות ממשלותיו לדורותיהן, שטיפחו את ארגון המרצחים.

משהו קטן בנימה אישית: במחצית השנייה של השבוע שעבר שהיתי בחו"ל, מעט רחוק מהמציאות שמחוברת לחדשות 24/7. ניסיתי קצת להתנתק ולהתרחק - ושבתי אל מה שנשמע כהמשכה הישיר של מהדורת החדשות האחרונה שאליה נחשפתי: ישראל מחכה לתשובת חמאס על מתווה שהגישה וכבר אישרה-מראש, בעוד ראש הממשלה מכחיש אותו. צה"ל ממשיך לפעול בחאן-יונס, אבל נראה קצת כמדשדש וכולם רוצים לדבר על היום שאחרי, אבל לא מעזים.

"הדשדוש החדשותי" הזה רע לנתניהו, שכן הוא מפנה את המבט פנימה, אל תפקודה - או ליתר דיוק אי-תפקודה - של הממשלה בראשותו (ובשותפות בני גנץ, גדי איזנקוט וגדעון סער). נוח לו שיתעסקו בקטטה הזאת, שבסביבתו מיהרו - אם לא לעורר ממש, אזי לפחות להדהד מהרגע הראשון, כשהוא מסתייג בחצי פה, תוך קריצה שאי אפשר להחמיץ.

גם ברסלר אומרת את זה לקושמרו, אבל אפילו היא, בעצם הריאיון, משרתת את מי שמבקש להפוך את השעה הזאת שבה צריך להתדיין על תפקידה ותפקודה של הממשלה נוכח הפשע הגדול ביותר שבוצע נגד העם היהודי מאז השואה, נוכח מחדל ביטחוני בל יתואר, נוכח מה שעלול להתפתח לצונאמי כלכלי, באותו ויכוח מיושן של כן ביבי או לא ביבי.

את הפרס הזה הגישו (שלא מדעת כמובן) ברסלר וקשמרו, בגיבוי של ארץ נהדרת, כשי לראש הממשלה.