אמנים גדולים בישראל יודעים שבשעת משבר יש להם תפקיד מאחד. שלמה ארצי ואייל גולן יודעים את זה. עידן רייכל ומירי מסיקה יודעים את זה. חנן בן ארי ועומר אדם יודעים את זה. גם עדן חסון יודע את זה, ולא בכדי רגע השיא במופע שלו אמש בהיכל מנורה היה כשאירח על הבמה לוחמי צה"ל, שרקדו איתו עם דגלי ישראל, בזמן שהוא שר מחרוזת המנונים יהודיים עממיים כמו "אל תירא, ישראל, אל תירא", "עוד אבינו חי, עם ישראל חי", "אנחנו מאמינים בני מאמינים" ו"מצווה גדולה להיות בשמחה". לקראת סוף המחרוזת הצטרפו אליהם לבמה חבורה של ברסלבים מרקדים, גם הם עם דגלים, ל"אוו אוו אוו אוו, איי איי איי איי" וההיכל ששר ורקד איתם ביחד, עלה על גדותיו. ברגע הזה היה ברור, שעם כל הכבוד ללהיטי ענק כמו "שקיעות אדומות" ו"ילדים כאלה", חסון מבין שהנשמה היהודית והרגש הישראלי הם הנאמברים הכי חזקים שלו בימים שכאלה. לא סתם הוא פתח עם תמונות החטופים על כיסאות ריקים והקדיש להם את "באור גדול", הדואט שלו עם אייל גולן.
זה היה המופע הראשון שלו מפרוץ המלחמה, מופע שחובה לנצח אותו. חסון הלך בו על הניצחון המוחלט, והצליח בגדול. שעה וארבעים וחמש דקות של להיטים, רכבת הרים של רגשות, ז'אנרים ומקצבים, הפתעות, גימיקים וכוכב זורח אחד, שממגנט אליו אלפים שעומדים על הרגליים, רוקדים ולא מפסיקים לשיר את השירים שלו. את כל המילים, של כל השירים. וכל זה מבלי לשדר יהירות או שחצנות. כשחסון ירד אל תוך הקהל והקדיש לאמא שלו את "אהובה שלי", המעריצות שמסביבי אמרו עליו "איזה חמוד". הן מעריצות אותו כי הוא חמוד, ומשדר פשטות וענווה. הוא כוכב שמודע למעמדו אבל הכוכבות לא עלתה לראש.
ההיכל ביד אליהו הוא בשנים האחרונות המגרש הביתי של עדן חסון לא פחות משהוא הבית של מכבי תל אביב בכדורסל. זה היה המופע ה-11 שלו בהיכל, יותר מכל זמר אחר בארץ, נתון מטורף לאמן שהוציא את סינגל הבכורה שלו רק לפני שש שנים. לפני 15 שנה המדינה רעשה כשקובי פרץ הופיע בהיכל פעמיים ברציפות, יש אמנים שמחכים עשרות שנות קריירה להגיע לקיסריה. עבור חסון, היכל מנורה הפך לכמעט מובן מאליו. 9,000 הכרטיסים שממלאים את האולם אוזלים אצלו בקצב שאחרים מוכרים לזאפה. כן, זה בגלל שיש בישראל היום הרבה יותר קהל, במיוחד צעיר, וכן, זה בגלל שבעידן הפופ הנוכחי של המוזיקה הישראלית, המרחק מאלמוניות לכוכבות הצטמצם עוד יותר משהיה בעבר, אבל זה בעיקר בגלל שחסון הוא יוצר וזמר מוכשר. יש לו את זה, ובאופן מוכח.
עדן חסון הוא אמן הפופ הים תיכוני הכי משוכלל שפרץ כאן מאז משה פרץ. יש לו את החבילה השלמה. זמר מצוין, שמגיע מאסכולת הפייטנות, כמו למשל עמיר בניון, ולכן השירה שלו מזכירה פיוט בבית כנסת גם כשהוא שר על אהבה או מועדונים. יוצר מוכשר שכותב ומלחין בעצמו את מרבית הלהיטים (וגם יצר לאחרים לפני שהתפרסם). אמן מגוון, שיודע לדלג בקלילות בין ז'אנרים ולהישמע טבעי בכולם. פרפורמר כריזמטי שיודע לתת שואו, לסחוף קהל ולרקוד עם רקדנים מסביבו, כאילו מובנה מראש להשתתף בפסטיגל. אישיות שמשדרת חום ובלתי אמצעיות וגם מקצוענות, ולכן מתאים גם לפורמט טלוויזיוני.
מלווה בלהקת רקדנים ובלהקה שמכילה שתי גיטרות חשמליות וארבעה נשפנים, חסון מסלסל מאוולים ושר פופ מזרחי שמח ("שיכורים", "שמחה גדולה הלילה"), זורם לבלוז ("את חסרה לי"), קופץ לרוקנ'רול ("מה פספסתי", "בואי נישן על זה"), מנענע בלטיני ("עושה לי צרות", "אין יותר מועדונים"), מקפיץ לדאנס וכמובן מרגש בבלדות מחץ רומנטיות ("מבטיח", "לאהוב אותך כל יום"). בשיר החדש שלו, "צוחקת ובוכה", הוא אירח את אור כהן, פיינליסטית "הכוכב הבא לאירוויזיון", וכשהשאיר אותה לבד על הבמה, הגיע רגע מופלא במוזיקה הישראלית, כשאלפי מעריצים ומעריצות של עדן חסון שרו את "לא ידעתי שתלכי ממני", קלאסיקת בלוז של מתי כספי (ואהוד מנור) מלפני 48 שנה, כשההורים של מרבית הקהל בקושי נולדו. מי אמר שאין יתרונות לריאליטי מוזיקלי.
בשבוע הבא עדן חסון ימריא לסיבוב הופעות באמריקה ואחרי שיחזור לארץ ישוב למקומו הטבעי בהיכל מנורה, לעוד הופעה, הפעם בפורמט של 360 מעלות, מה שיאפשר לו למכור עוד כמה אלפי כרטיסים. בשלב הזה של הקריירה שלו, לא ברור כמה להיטים עכשוויים שלו יעמדו במבחן הזמן (תחושה שלפחות שניים-שלושה), והאם הוא ישכיל לפתוח את מנעד השירה ולנסות, למשל, לשיר גם נמוך יותר, אבל אם הוא ימשיך להפציץ כמו שעשה עד היום, השנים הקרובות אתו עומדות להיות מאוד מעניינות, עם לא מעט ניצחונות.