כשדי ברדלי בייקר עולה מולך בזום ואומר שלום, התגובה הראשונה היא "וואו" - פשוט מדהים עד כמה הקול שלו ערב, רדיופוני ונעים, גם בשיחת חולין. לא פלא אם כך שהוא אחד המדבבים העסוקים בדורנו. רשימת התפקידים שלו כוללת אלפי דמויות. היא משתרעת מדאפי דאק ב"ספייס ג'אם", דרך קלאוס הדג ב"אבא אמריקאי" ועד סקוויליאם ובאבל באס ב"בוב ספוג", וזה רק קצה הקרחון.
בשנים האחרונות, בייקר התעלה על עצמו. הוא מדבב את כל הדמויות של "החבר'ה הרעים", קבוצת המשובטים העומדת במרכז "מלחמת הכוכבים: באד באצ'", סדרת האנימציה של דיסני פלוס אותה יצרו כהמשך ל"מלחמת המשובטים".
היום (רביעי) עולה בדיסני פלוס העונה השלישית של הסדרה, בה המשובטים יוצאים לשורה של משימות מאתגרות והרות גורל במיוחד, וכרגיל עושים זאת בקולו של בייקר. "הפרויקט הזה דרש ממני יותר מאשר כל פרויקט אחר בקריירה שלי", הוא אומר בשיחה עם וואלה! תרבות. "לגלם קבוצה של דמויות, לאפיין כל אחת ואחת מהן, ולעשות זאת לאורך שלוש עונות? זה משוגע. התרגלתי לכך שמבקשים ממני שניים-שלושה קולות בפרק אחד, אבל לעשות כל כך הרבה במשך שלוש עונות, זו הרפתקה משוגעת. לשמחתי, זו גם הרפתקה מספקת מאוד".
ל"מלחמת הכוכבים" יש את אחת מקהילות המעריצים הכי גדולות - והכי מושמצות. דיברו הרבה על הצדדים השליליים של ההערצה הזו, אבל מה הצדדים החיוביים?
"זאת שאלה מעניינת. מה מושך אנשים ל'מלחמת הכוכבים'? העובדה שזה סיפור על קונפליקט בין צדק ואי-צדק, ועל דמויות שמנסות להבין מה הדבר הנכון לעשות. זה סיפור על תקווה ועל שיתוף פעולה, משהו שאנשים משתוקקים אליו בעולם שלנו, אבל בתוך עטיפה של עולם פנטסטי ומגניב שהלוואי שהיינו חיים בו באמת, עם חרבות אור וכל זה. 'מלחמת הכוכבים' היא פלטפורמה אידיאלית להרהורים בשאלה איך היינו רוצים לחיות ומה היינו מצפים מן העולם שלנו. המעריצים של 'מלחמת הכוכבים' הם קהילה מגוונת, שכיף לי לתקשר איתה בכנסים וכדומה".
אני חייב להגיד, הקול שלך כל כך נעים! האם אנשים מזהים אותך או מחמיאים לך רק למשמע קולך?
"מדבבים הם בלתי נראים, ואנחנו אוהבים את זה. אחד מיתרונות המקצוע זה שאתה לא צריך להיות מפורסם. לפעמים כשאני קונה בסופר הקופאי אומר לי 'אני מזהה את הקול שלך'. לפעמים גם מזהים אותי בשם. לא מזמן הייתי בשדה התעופה ואיש הביטחון החזיר לי את הדרכון ואמר לי 'אני מעריץ גדול'. זה היה נחמד, אבל למרבה המזל זה לא קורה לעתים קרובות".
בייקר לא למד משחק אלא פילוסופיה, ובילה שנה באוניברסיטת גטינגן שבגרמניה. במקרה גרתי גם אני בעיר הגרמנית הזו, והשחקן האמריקאי נרגש לשמוע על כך - זו לא עיר גדולה במיוחד, ולא לעתים קרובות יוצא לו לדבר עליה.
"התקופה בגטינגן שינתה את חיי", הוא אומר. "למדתי פילוסופיה וגרמנית, שפה שעד היום אני משתמש בה. אומרים שמי שלומד שפה מרוויח עוד נשמה - וזה נכון. חלק ממה שאנחנו עושים כשחקנים זה להשתמש באלמנטים מעולמנו, ואם אתה דובר עוד שפה, אז העולם שלך עשיר יותר. אנגלית זו שפה עם מעט חוקים והרבה יוצאי דופן, וגרמנית זו שפה עם מעט יוצאי דופן והרבה חוקים, אז בזכותה אני מבין דקדוק טוב יותר, ושולט בו הרבה יותר טוב מן האמריקאי הממוצע, מה שכמובן גם עוזר לי כשחקן שהעבודה שלו מתבססת על שפה ודיאלוגים".